Hulín 113b — el Talmud en español

שמשמע דוקא

כאן

הוא שמפורש "

גדי עזים

",

הא כל מקום שנאמר

"

גדי

"

סתם

-

אפילו פרה ורחל במשמע!

ופרכינן:

ולילף מיניה?

ומשנינן:

כתיב

עוד

קרא אחרינא

בענין ברכת יעקב ועשו "

ואת עורות גדיי העזים

", שמשמע דוקא

כאן

שמפורש "

גדיי העזים

",

הא כל מקום שנאמר גדי סתם

-

אפילו פרה ורחל במשמע!

ופרכינן:

ולילף מיניה?

ומשנינן:

הוו להו

אלו שתי הפסוקים -

שני כתובין הבאין כאחד

.

וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין

.

ופרכינן:

הניחא למאן דאמר אין מלמדין, אלא למאן דאמר מלמדין מאי איכא למימר?

ומשנינן:

תרי מיעוטי כתיבי

. שהיה יכול לכתוב בשניהם "

עזים

" וכתיב "

העזים

" בה"א. וה"א המיותרת היא מיעוט, ללמדנו שרק שם גדי הוא גדי עזים, ולא בגדי האמור בבשר בחלב. [ועיין תוספות שהקשו מדוע צריך שתי מיעוטים].

אמר שמואל: גדי

-

לרבות את החלב

, שאם בישל חלב בחָלָב עובר על אכילתו שני איסורים, משום חלב ומשום בשר בחלב.

גדי

-

לרבות את המתה

. שאם בישל בשר נבילה בחלב לוקה שתיים על אכילתו.

ובא הכתוב לומר שלמרות שאין איסור בשר בחלב יכול לחול על איסור נבילה, מחמת הכלל שאין איסור חל על איסור, בכל זאת ריבתה אותו התורה שיחול כאן.

גדי

-

לרבות את השליל

, שגם בשרו אסור בבישול בחלב.

גדי

-

להוציא את הדם

, שאינו נחשב בשר.

גדי

-

להוציא את השליא

, שהיא השק העוטף את העובר, שאין איסור לבשלו בחלב.

גדי

-

להוציא את

בשר הבהמה

הטמאה

, שאפילו בישלו בחלב טהורה אינו נאסר.

"

בחלב אמו

" -

ולא בחלב זכר

, אם קרה מקרה והיו לו דדים ובהם חלב מועט.

בחלב אמו

-

ולא בחלב שחוטה

, שמשעה שנשחטה אין היא ראויה להיות "אמו", שאינה יכולה ללדת.

בחלב אמו

-

ולא בחלב טמאה

. שאם בישל בשר בהמה טהורה בחלב טמאה אינו נאסר. שכך משמעות הפסוק - לא תבשל גדי בחלב של מי שנאסר בשרו לבשל בחלב. והרי מיעטנו את הבהמה הטמאה, שמותר לבשלה בחלב, ולכן אין איסור לבשל את הטהורה בחלב הטמאה.

ופרכינן:

הא תלתא גדי כתיבי, ו

אילו

אנן שיתא

"גדי"

דרשינן!?

ומשנינן:

קסבר שמואל איסור חל על איסור

.

ו

לכן

, איסור חלב ו

בשר

מתה מחד קרא נפקי

. והיינו, מאותו "גדי" הראשון שנצרך להכתב לצורך עצם הדין.

דם נמי

-

לאו

"

גדי

"

הוא

, ולא צריך פסוק למעט אותו.

ושליא נמי

-

פירשא בעלמא הוא

, ואין צורך בפסוק למעט אותה.

פשו להו תרי

"גדי", לאחר שאחד נצרך לעצם הדין.

חד

-

לרבות את השליל

,

וחד

-

למעוטי בהמה טמאה

.

ותמהינן:

ו

כי

סבר שמואל איסור חל על איסור?

והאמר שמואל משום רבי אלעזר: מנין לכהן טמא שאכל תרומה טמאה שאינו במיתה? שנאמר

במי שאוכל תרומה טהורה כשגופו טמא "

ומתו בו כי יחללוהו

" -

פרט לזו, שמחוללת ועומדת!

והיינו, שלא חל האיסור לאכול תרומה כשגופו טמא על איסור אכילת תרומה טמאה. רואים ששמואל סובר אין איסור חל איסור.

ומשנינן:

אבעית אימא, בעלמא

סובר שמואל

איסור חל על איסור, ושאני התם דמיעט רחמנא

"

ומתו בו

".

איבעית אימא, בעלמא קסבר שמואל אין איסור חל על איסור, ושאני הכא דרבי רחמנא

"

גדי

".

ואיבעית אימא הא דידיה הא דרביה

, והיינו רבי אלעזר, שאמר שמואל משמו שלומדים כל בהמה מ"גדי העזים".

בעא מיניה רב אחדבוי בר אמי מרב: המבשל בחלב גדי שלא הניקה

עדיין -

מהו?

והיינו שעדיין לא הולידה ויש לה כבר חלב בדדיה סמוך לזמן שעומדת להמליט.

האם מדייקים מזה שכתוב "אמו" - שכבר היתה ראויה להיות אם. והיינו, שכבר הולידה, או לא מדייקים כך?

אמר ליה: מדאיצטריכא לשמואל למימר

"

בחלב אמו

"

ולא בחלב זכר

, משמע ש

זכר הוא דלא אתי לכלל אם, אבל האי

שלא היניקה,

כיון דבא לכלל אם, אסור

.

אתמר המבשל חלב בחלב

.

נחלקו בדין זה

רבי אמי ורבי אסי

.

חד אמר לוקה, וחד אמר אינו לוקה

.

וסברנו שעל האכילה הם חולקים, וכשהתרו בו משום אכילת בשר בחלב. [ועיין ברש"י כיצד ידרשו את כל הפסוקים].

לימא בהא קמיפלגי?

דמאן דאמר לוקה קסבר

-

איסור חל על איסור

, ולכן חל איסור בשר בחלב על איסור חלב.

ומאן דאמר אינו לוקה קסבר

-

אין איסור חל על איסור

, ולא חל איסור בשר בחלב, ועל איסור חלב לא התרו אותו.

ודחינן:

לא

.

דכולי עלמא אין איסור חל על איסור

.

אאכילה דכולי עלמא לא פליגי דלא לקי

משום בשר בחלב שהרי אין איסור חל על איסור.

כי פליגי אבשול

, שביחס לבישול, האיסור הוא רק משום בשר בחלב ולא משום חלב. שאין איסור לבשל חלב.

מאן דאמר לוקה

, שהרי

חד איסורא הוא

. ואין כאן איסור חל על איסור.

ומאן דאמר אינו לוקה

, סבר,

להכי אפקה רחמנא לאכילה בלשון

"

בישול

" וכפי שכתוב לא 'תבשל' גדי בחלב אמו. ודורשים מזה שכתוב ג' פעמים שאחד מהם בא לאיסור 'אכילת' בשר שהתבשל בחלב, לומר לנו -

כיון דעל אכילה לא לקי, אבישול נמי לא לקי.