Hulín 107a — el Talmud en español

אמר להו רבי אבינא לבני

פקתא דערבות

[הבקעה של המדינה ששמה ערבות], שהמים לא היו מצויים שם באותה מדינה.

כגון אתון

, אתם,

דלא שכיחי לכו מיא

, שאין לכם מספיק מים,

משו ידייכו

טלו את ידיכם

מצפרא

, מהבקר,

ואתנו עלייהו לכולא יומא

ותתנו שהנטילה של הבוקר תועיל לכם לכל היום, כך שלא תצטרכו ליטול ידיכם במשך היום.

איכא דאמרי

: דוקא

בשעת הדחק

-

אין

, מותר להתנות. אבל

שלא בשעת הדחק

וכגון במקום שמצויים מים

לא

מועיל תנאי.

ופליגא

רבי אבינא חולק על

דרב

, שהתיר בכל אופן להתנות, ואפילו שלא בשעת הדחק.

ואיכא דאמרי: אפילו שלא בשעת הדחק נמי

התיר רבי אבינא להתנות,

והיינו דרב

. וזה שאמר רבי אבינא את דבריו לבני פקתא דערבות עצה טובה הוא השמיע להם, כיון שהמים לא היו מצויים אצלם].

דרכם של משקי השדות היתה לשאוב מים מן היאורים בדליים ולשפוך את המים מהדליים לתוך צינורות, ומשם היו המים זורמים אל השדות, להשקותם.

אמר רב פפא: האי אריתא

, צינור שמוביל מים מן היאור

דדלאי

ששאבו מים מן היאור בדלי, ושפכו אותם מהדלי לתוך הצינור -

אין נוטלין ממנו לידים

. אין מכניסין את הידים לתוך הצינור כדי שהמים יעברו על הידים ויחשב לו הדבר כנטילת ידים, כיון

דלא אתו

המים על ידיו

מכח גברא

אלא הם זורמים ובאים מאליהם, שהרי הוא נוטל ידיו במקום מרוחק מהאדם השופך, ונמצא שכבר נגמר כוחו של האדם. ולנטילת ידים בעינן כח גברא.

[וטבילת ידים גם כן אין כאן, שאין כאן שעור מקוה במים שבצינור].

ואי מיקרב לגבי דולא

ואם מניח הנוטל את ידיו סמוך למקום שפיכת המים מהדלי לצינור,

דקאתו

שאז באים המים על ידיו

מכח גברא

-

נוטלין ממנו לידים

שיש כאן נטילת ידים שבאה מכח גברא, דהיינו מכח השופך את המים לצינור.

ואי בזיע דולא בכונס משקה

, שיש נקב בדלי שבו שואבים את המים מהיאור, וגודלו של הנקב הוא בשיעור של "כונס משקה" [דהיינו, שאם ישקעו את הדלי ביאור יכנסו מים מהיאור לתוך הדלי דרך החור], ובאותה שעה ששופך את המים מהדלי לצינור מקלחים המים שבדלי בקילוח [שהוא ניכר] אל היאור דרך אותו נקב -

מילף לייפי

.

נעשים המים שבצינור מחוברים למים שביאור באמצעות המים הנשפכים מהנקב שבדלי,

ומטביל בה

בצינור

את הידים

, כמו שיכול להטביל ביאור עצמו.

[ואף על פי שתמיד צריך לעירוב מקואות נקב בשיעור של שפופרת הנוד. כאן מספיק חיבור קטן, שאין זו טבילה גמורה].

ואמר רבא: כלי שניקב

, וגודלו של הנקב הוא

בכונס משקה

[שמשקה יכול להכנס מבחוץ דרך סדק הנקב] -

אין נוטלין ממנו לידים

. שאין לו שם כלי, ורבנן תקנו שתהיה נטילת הידים בכלי דוקא.

ואמר רבא: כלי שאין בו

כמות של

רביעית

מים -

אין נוטלין ממנו לידים

.

והוינן בה:

איני, והאמר רבא: כלי שאין מחזיק

בית הקבול שלו

רביעית

מים -

אין נוטלין ממנו לידים

. ומשמע,

הא

אם הכלי

מחזיק

רביעית,

אף על גב דלית ביה

כעת רביעית נוטלים ממנו. ומשמע שלא צריך רביעית מים לנטילת ידים, אלא מספיק שהכלי יוכל להחזיק רביעית.

ומשנינן:

לא קשיא

.

הא

שמשמע שצריך רביעית מים היינו

לחד

גברא הבא ליטול ידיו. ו

הא

שמשמע שלא צריך רביעית מים היינו

לתרי

אנשים.

והיינו, שהיה בכלי רביעית מים ונטל כבר אדם אחד מהכלי. ולכן, אף על גב שבזמן נטילת השני לא היו כבר בכלי רביעית מים, מועיל, הואיל ואותם שיירי המים שנשארו בכלי באו מכלי שהיה בו רביעית מים, וגם מתחילה כוונו ליטול אחד אחרי השני.

[ויש מפרשים שמדובר באופן שלא פסק הקלוח של הראשון. דהיינו, שהשני שם את ידיו מתחת ידי הראשון והקילוח של הראשון ממשיך, ונוטל את ידיו של השני].

דתנן

במסכת ידים:

מי רביעית

-

נוטלין

מהם

לידים לאחד, ואפילו לשנים

. ומשמע שרביעית מועילה לשני אנשים הנוטלים את ידיהם.

אמר ליה רב ששת לאמימר

: האם

קפדיתו אמנא?

האם אתם מקפידים על כלי שלם לנטילת ידים?

אמר ליה

אמימר:

אין!

אחזותא

האם אתם מקפידים שיהיה למים מראה מים, שלא ישתנה מראיהם?

אמר ליה

אמימר:

אין!

אשיעורא

האם אתם מקפידים על שעור רביעית לנטילת ידים?

אמר ליה

אמימר

אין!

איכא דאמרי, הכי אמר ליה

אמימר:

אמנא ואחזותא,

על כלי כשר ועל מראה מים, אכן

קפדינן.

אבל

אשיעורא

על שעור רביעית -

לא קפדינן!

דתנן: מי רביעית נוטלין לידים לאחד, ואפילו לשנים

. ומשמע שלא צריך רביעית מים, שהרי לשני הנוטל את ידיו אין רביעית מים.

ודחינן:

ולא היא!

אין ראיה מהברייתא. כי

שאני התם

, זה שהכשירה הברייתא רביעית אפילו לשנים,

משום דקאתו

מימיו של השני

משירי טהרה

. כיון שבתחילה היה בכלי רביעית, מספיק בזה אפילו לנוטל השני, ואפילו שאין לו רביעית. אבל לכתחילה, כשבא אחד ליטול ידיו מכלי, ודאי צריך רביעית מים בכלי.

אתקין

עשה

רב יעקב מנהר פקוד, נטלא

נטלה של זכוכית

בת רביעתא

. שהיה בה שעור של רביעית, והיה שומר אותה כדי שכל אדם שבא לעשות כלי לנטילת ידים יוכל למדוד את גודלו, ולבדוק האם יש בו רביעית, על ידי שישוה אותו לנטלה.

אתקין רב אשי בהוצל, כוזה

נטלה העשויה מחרס

בת רביעתא

שהיה בה שעור של רביעית, כדי שיוכלו למדוד על ידה נטלות אחרות לשיעור רביעית.

ואמר רבא: מגופת חבית

כסוי המכסה את החבית

שתקנה

, שחקק בצד הפנימי שלה שיהיה לה בית קבול ותוכל להחזיק רביעית מים -

נוטלין ממנה לידים

. שנחשבת היא ככלי לענין נטילת ידים. ואף על פי שבתחילתה לא נעשתה כדי להשתמש בצד הפנימי שלה, אלא נועדה לשמוש של סגירת החבית, מכל מקום, אחר שחקק בה היא נחשבת ככלי ונוטלין ממנה ידים.

[ויש מפרשים שמתחילה היה לה בית קבול אלא שלא היתה יכולה לעמוד על הקרקע בלי שיסמכו אותה על משהו אחר. ואחר כך תקנה שתוכל לעמוד אפילו בלי סמיכה].

תניא נמי הכי: מגופת חבית שתקנה

-

נוטלין ממנה לידים.

חמת וכפישה

, נודות של עור

שתקנן

-

נוטלין מהם לידים

.

שק וקופה

שסתמן אינם מיועדים לקבלת מים, הרי

אף על פי שמקבלים

מים, כגון שהם מרוחים בזפת, ואין המים נשפכים מהם,

אין נוטלין מהם לידים!

לפי שהם אינם עשויים לקבלת מים, ולכן אין להם תורת כלי לנטילת ידים.

איבעיא להו

: מי שלא נטל ידיו -

מהו לאכול במפה? מי חיישינן דלמא נגע, או לא

חוששים?

האם יכול הוא לפרוש מפה על ידיו, כך שלא יגע באוכלים ויהיה מותר לו לאכול אפילו בלי נטילת ידים?

תא שמע

: איתא במשנה בסוכה:

וכשנתנו לו לרבי צדוק אוכל פחות מכביצה

-

נוטלו במפה

ואוכלו בלי ליטול ידים.

ואוכלו חוץ לסוכה

, שבפחות מכביצה אין חיוב סוכה שאין זו אכילת קבע.

ואין מברך אחריו

ברכת המזון. לפי שהוא סבר שצריך אכילה שיש בה שביעה.

ודייקינן:

מאי לאו

, מזה שאמרה המשנה "פחות מכביצה" משמע,

הא

אם היה אוכל

כביצה

-

בעי נטילת ידים

. ומשמע שלא מספיק בכריכת מפה על ידיו, [וזה שכרך את ידיו במפה כשאכל פחות מכביצה, משום נקיות עשה כך].

ודחינן:

דלמא

זה שאמרה המשנה פחות מכביצה, אין זה כדי להשמיענו שאם היה אוכל כביצה היה נוטל את ידיו ולא כורך אותם במפה, אלא המשנה באה להשמיענו ולדייק:

הא

אם היה אוכל

כביצה, בעי

אכילה ב

סוכה, ובעי ברכה

לאחריה.

תא שמע: דשמואל אשכחיה

מצא

לרב דקאכיל במפה

[ובלי נטילת ידים].