Jaguigá 17a — el Talmud en español

רב אשי אמר: אפילו תימא צדדין מותרין

, אי אפשר לסמוך על ראשה, היות ו

כל ד"בהדי גבה

" -

כגבה דמי!

כל מקום בבהמה שהוא שוה לגובה הגב של הבהמה, כגון הראש, הרי הוא כגב הבהמה שגזרו עליו באיסור שבות, ויש בסמיכה, אפילו על הראש, משום שבות.

מתניתין:

בית שמאי אומרים

:

מביאין

ביום טוב

שלמים

, שהם חובת היום, ויש בהם אכילה לבעלים [אבל נדרים ונדבות שאינן לחובת היום, ויכול להקריבם בזמן אחר, אין באים אפילו שלמים].

ואין

הבעלים

סומכין עליהם

ביום טוב, מפני שהסמיכה היא בכל כחו, ובהשענותו הוא משתמש בבעלי חיים, ואסור בשבת ויום טוב משום שבות. אלא סומך עליהן מערב יום טוב, כי אין צריך שתהא הסמיכה סמוכה לשחיטה [וכדעת שמאי רבם במשנה לעיל].

אבל לא

מביאין ביום טוב

עולות

כלל, ואפילו לא עולות ראייה שהן חובת היום, כיון שאין בהם גם אכילה לבעלים.

חוץ מעולות שקבוע להם זמן. כגון תמידין ומוספין, שהן דוחים את השבת וכל שכן את היום טוב.

ובית הלל אומרים

:

מביאין

ביום טוב

שלמים

.

[ופליגי בה בביצה יט, אם אף נדרים ונדבות של שלמים באים לדעת בית הלל ביום טוב, כיון שיש בהם אכילה לבעלים, או שמא מודים הם לבית שמאי, שרק שלמים שהם לחובת היום באים ביום טוב, ולא נדרים ונדבות כיון שיכול להביאן לאחר זמן].

ו

כן מביאין ביום טוב

עולות

.

[ופליגי בה בביצה כ ב, אם מביאים רק עולת ראייה שהיא לחובת היום, או אף נדרים ונדבות של עולות קרבים ביום טוב לדעת בית הלל; ומיהו קרבנות שקבוע להם זמן שהם דוחים אפילו את השבת, כל שכן שהם דוחים את היום טוב לכולי עלמא].

וסומכין עליהם

.

אף שהסמיכה שבות היא, כיון דמותר להביאן לא גזרו שבות לבטל סמיכתן [וכדעת הלל רבם במשנה לעיל].

עצרת

[חג השבועות]

שחל להיות בערב שבת

, ולדעת בית שמאי אינו יכול להביא עולת ראייה לא ביום טוב ולא בשבת, לפיכך:

בית שמאי אומרים: "יום טבוח" שלו

[יום שחיטת קרבנות החגיגה והראייה, או קרבנות הראייה לבדם, נקראים "יום טבוח", מאירי] הוא

אחר השבת

.

ובית הלל

לשיטתם, שסוברים מביאין עולת ראייה ביום טוב -

אומרים: אין לה "יום טבוח

", אלא ביום טוב מביאה.

ומודים

בית הלל לבית שמאי:

שאם חלה

עצרת

להיות בשבת, ש

עושין

"יום טבוח" אחר השבת

, כיון שאין עולת ראייה דוחה את השבת.

וב"יום טבוח" של עצרת שחלה להיות בשבת:

א.

אין כהן גדול מתלבש בכליו

הנאים של חולין [רש"י], אבל בשאר "יום טבוח" היה מתהדר.

ב.

ומותרין בהספד ובתענית

, שלא כבשאר "יום טבוח".

והטעם: כדי

שלא לקיים דברי האומרין

[הצדוקים] שלעולם עושים

עצרת אחר השבת

.

שנאמר בתורה בספירת העומר "וספרתם לכם ממחרת השבת", והם מפרשים כפשוטו, שתמיד צריך להתחיל לספור ביום ראשון, שהוא ממחרת השבת. ולדבריהם עצרת חלה לעולם ביום ראשון. אבל חז"ל קיבלו את פירוש הכתוב, שכוונתו לממחרת יום טוב ראשון של פסח.

ולכן, אילו היו נוהגים מנהגי יום טוב באחד בשבת, היה נראה כאילו אנו מודים לשיטת הצדוקים.

גמרא:

אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא

:

מנין לעצרת

שאינה אלא יום אחד -

ש

מכל מקום

יש לה תשלומין

, לקרבנות ראייה ולקרבנות חגיגה

כל שבעה?

שנאמר

: "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך:

בחג המצות, בחג השבועות, ובחג הסוכות

".

מקיש

הכתוב את

חג השבועות לחג המצות

, כדי ללמדך:

מה חג המצות יש לה

לראייה ולחגיגה

תשלומין כל שבעה

, שהרי כן למדנו לעיל ט א מהאמור בחג הסוכות "וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים", והוא הדין לחג המצות שהוא שבעת ימים -

אף חג השבועות יש לה

לראייה ולחגיגה

תשלומין כל שבעה

, ואף שחג השבועות אינו אלא יום אחד.

ומקשינן:

ואימא: מקיש

חג השבועות

לחג הסוכות

, וללמדך:

מה חג הסוכות יש לה תשלומין כל שמונה

, שהרי אפילו ביום טוב האחרון של חג משלימין,

אף חג השבועות יש לה תשלומין כל שמונה?!

ומשנינן: יום

שמיני

של חג הסוכות -

רגל בפני עצמו הוא

, ואינו בכלל ההיקש שח חג בשבועות לסוכות.

ואכתי מקשינן:

אימור דאמרי "שמיני רגל בפני עצמו

" רק

לענין פז"ר קש"ב

.

אבל לענין תשלומין

, הרי אף יום השמיני

תשלומין דראשון הוא

.

ואם כן, יש להקיש גם אליו את חג השבועות, ויהיו תשלומיו של חג השבועות שמונה ימים?!

ד

הכי

תנן: מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג, חוגג את כל הרגל ויום טוב האחרון

.

ומשנינן: כיון שיכול אתה להקיש חג השבועות לחג הסוכות ולהרבות הרבה ימים, ויכול אתה להקישו לחג המצות ולרבות מעט ימים, הרי כלל הוא:

תפשת מרובה לא תפשת, תפשת מועט תפשת!

כלומר: כל מקום שתמצא שני דרכים, אחד תופש מרובה ואחד תופש מועט, טוב לך לתפוש את המועט, שהרי אפילו היה לך לתפוש את המרובה ותפשת את המעט, תפיסתך תפיסה היא, שהרי יש בכלל המרובה גם המועט, אבל אם תתפוש את המרובה והיה לך לתפוש את המועט, הרי נמצא שתפשת שלא כדת [רש"י].

אלא, למאי הלכתא כתביה רחמנא לחג הסוכות?

כדי

לאקושי

חג הסוכות

לחג המצות

, לומר לך:

מה חג המצות טעון לינה

בירושלים במוצאי יום טוב הראשון [רש"י],

אף חג הסוכות טעון לינה

.

ומפרשינן:

והתם

גבי חג המצות -

מנלן

שהוא טעון לינה?