Jaguigá 12a — el Talmud en español

ומקשינן:

השתא, דנפקא ליה

, שלמדנו

מ"למקצה השמים ועד קצה השמים

" שלא לשאול מה שיש חוץ למחיצות אלו, תיקשי:

"למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ

", שממנו יש ללמוד שאין לשאול מה היה קודם שנברא העולם -

למה לי!?

והרי אף שאלה זו היא ענין של "חוץ למחיצה"?!

ומשנינן:

מיבעי ליה

[ב"ח] למקרא זה

לכדרבי אלעזר

.

דאמר רבי אלעזר: אדם הראשון

היה גבוה

מן הארץ עד לרקיע

.

שנאמר: למן היום אשר ברא אלהים אדם "על הארץ ולמקצה השמים

" [ב"ח]. הרי שהיה אדם עומד על הארץ, ומגיע עד קצה השמים.

וכיון שסרח

[חטא בעץ הדעת],

הניח הקב"ה ידו עליו ומיעטו, שנאמר: אחור וקדם צרתני

[שתי פעמים יצרתני, תחלה גבוה, ולבסוף שפל, רש"י]

ותשת עלי כפך

.

אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון

כשהיה שוכב -

מסוף העולם ועד סופו היה

[ראשו למזרח ורגליו נוגעים במערב].

שנאמר: למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ "ולמקצה השמים ועד קצה השמים

".

כיון שסרח, הניח הקב"ה ידיו עליו ומיעטו

שנאמר: ותשת עלי כפך

.

ומקשינן:

אי הכי, קשו קראי אהדדי!

שהרי מקרא אחד משמע שהיה גבוה מן הארץ ועד השמים, וממקרא אחר משמע שהיה גובהו כשיעור מסוף העולם ועד סופו?!

ומשנינן:

אידי ואידי

-

חד שיעורא הוא

[הכל שיעור אחד הוא].

ואמר רב יהודה אמר רב: עשרה דברים נבראו ביום ראשון

למעשה בראשית,

ואלו הן

:

א - ב:

שמים וארץ

.

ג - ד:

תהו ובהו

, מתבאר בגמרא לקמן.

ה - ו:

אור וחשך

.

ז - ח:

רוח ומים

.

ט - י:

מדת יום ומדת לילה

, כ"ד שעות בין שניהם [רש"י].

ומפרשת הגמרא מקור לכל זה:

שמים וארץ

נבראו ביום ראשון,

דכתיב

בדברים שנבראו ביום ראשון:

"בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ

", ובסוף הענין כתוב "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד".

תוהו ובוהו

נבראו ביום ראשון,

דכתיב

בבריאת יום ראשון:

"והארץ היתה תהו ובהו

".

אור וחשך

נבראו ביום ראשון:

חשך

נברא ביום ראשון,

דכתיב

ביום ראשון:

"וחושך על פני תהום

".

אור

נברא ביום ראשון,

דכתיב

ביום ראשון:

"ויאמר אלהים יהי אור

".

רוח ומים

נבראו ביום ראשון,

דכתיב

ביום ראשון:

"ורוח אלהים מרחפת על פני המים

".

מדת יום ומדת לילה

נבראו ביום ראשון,

דכתיב: "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד

".

תנא

בברייתא:

"תוהו

" - הוא

קו ירוק, שמקיף את כל העולם כולו, שממנו יצא חשך לעולם

[ב"ח]

ומנין שקו החושך מקיף את השמים,

שנאמר: ישת חושך סתרו סביבותיו

.

"בוהו

" -

אלו אבנים המפולמות

[לשון ליחלוח, רש"י]

המשוקעות בתהום, שמהן יוצאים מים

.

שנאמר: "ונטה עליה קו תהו, ואבני בהו

", הרי למדת: שה"תוהו" הוא קו, וה"בוהו" הוא אבנים.

ותמהינן:

ואור

-

ביום ראשון איברי!?

וכי ביום הראשון נברא האור?!

והכתיב: "ויתן אותם אלהים

[את השמש הירח והכוכבים, שהם מקורות האור]

ברקיע השמים

".

וכתיב

שנתנם שם ביום הרביעי,

"ויהי ערב ויהי בוקר יום רביעי

".

אלא

[ב"ח] יש לתרץ

כדרבי אלעזר

:

דאמר רבי אלעזר: אור שברא הקב"ה ביום ראשון, אדם צופה בו מסוף העולם עד סופו

כיון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה, וראה שמעשיהם מקולקלים, עמד וגנזו מהן

.

שנאמר: "וימנע מרשעים אורם

".

ולמי גנזו?

לצדיקים לעתיד לבוא!

שנאמר: "וירא אלהים את האור כי "טוב

",

ואין "טוב" אלא צדיק

.

שנאמר: אמרו צדיק כי "טוב

".

כיון שראה

ה

אור שגנזו

הקב"ה

לצדיקים, מיד

[ב"ח]

שמח

.

שנאמר: אור צדיקים ישמח

.

ושאלה זו, אימתי נברא האור, ואימתי החל האור לשמש -

כתנאי!

תנאים נחלקו בדבר:

דתניא:

אור שברא הקב"ה ביום ראשון

-

אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו, דברי רבי יעקב

.

וחכמים אומרים

: אותו אור שברא הקב"ה ביום ראשון,

הן הן

ה

"מאורות

" האמורים ביום רביעי,

שנבראו ביום הראשון, ולא נתלו עד יום רביעי

.

וזהו שאמר הכתוב: "יהי" אותו האור, שנברא ביום ראשון, ל"מאורות ברקיע השמים" והן שני המאורות [רבינו חננאל].

אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: בעשרה דברים נברא העולם

:

בחכמה

[ידיעת הדברים];

ובתבונה

[הבנת דבר חדש מתוך דבר ידוע];

ובדעת

[ישוב הדעת];

ובכח

הזרוע

; ובגערה

[בנזיפה, ומפרש לה לקמן];

ובגבורה

[גבורת הלב, רש"י];

בצדק; ובמשפט; בחסד; וברחמים

.

ומפרשת הגמרא מקור לכל זה:

בחכמה ובתבונה

נברא העולם,

דכתיב: "ה' בחכמה יסד ארץ, כונן שמים בתבונה

"

בדעת

נברא העולם,

דכתיב: "בדעתו תהומות נבקעו

".

בכח ובגבורה

נברא העולם,

דכתיב: "מכין הרים בכחו, נאזר

[חגור, מצודות]

בגבורה

".

בגערה

נברא העולם,

דכתיב: "עמודי שמים ירופפו, ויתמהו מגערתו

" [כאשר יגער בהם המקום ינוחו במקומם, כאדם המתמיה מגערת המאיים עליו, ועומד על עמדו, מצודות].

בצדק ובמשפט

נברא העולם,

דכתיב: "צדק ומשפט מכון כסאך

" [הכנת כסאך היא בצדק ובמשפט, מצודות].

בחסד וברחמים

נברא העולם,

דכתיב: "זכור רחמיך ה', וחסדיך, כי מעולם המה

", ודרשינן: כי מבריאת עולם המה [מהרש"א].

ואמר רב יהודה אמר רב: בשעה שברא הקב"ה את העולם, היה

העולם

מרחיב והולך כ

מו

שתי פקעיות של

חוטי ה

שתי

, ההולכות ומתרחבות באמצען.

עד שגער בו הקב"ה, והעמידו

שלא יתרחב עוד.

שנאמר: "עמודי שמים ירופפו, ויתמהו מגערתו

".

והיינו דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב: "אני אל שדי

" -

אני הוא שאמרתי לעולם די

.

איכא דאמרי

[ב"ח]

אמר ריש לקיש: בשעה שברא הקב"ה את הים, היה מרחיב והולך, עד שגער בו הקב"ה, וייבשו

.

שנאמר: "גוער בים, ויבשהו, וכל הנהרות החריב

".

תנו רבנן

:

בית שמאי אומרים: שמים נבראו תחילה ואחר כך נבראת הארץ

.

שנאמר: "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ

", הרי שמים תחילה.

ובית הלל אומרים: ארץ נבראת תחילה ואחר כך שמים

.

שנאמר: "ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים

", הרי ארץ תחילה.

אמר

[

ו

]

להם בית הלל לבית שמאי: לדבריכם

, שאתם אומרים: שמים תחילה ואחר כך ארץ, האם

אדם בונה עלייה ואחר כך בונה בית?!

ש

הרי

נאמר

על השמים שהם נקראים "עלייה", דכתיב

"הבונה בשמים מעלותיו, ואגודתו על ארץ יסדה

".

אמרו להם בית שמאי לבית הלל: לדבריכם

, שהארץ נבראת תחילה, האם

אדם עושה שרפרף

[כסא קטן, הדום לרגלים]

ואחר כך עושה כסא?!

הרי קודם יש לעשות את הכסא, ולפי גובהו להתאים לו את השרפרף.

שנאמר

על השמים שהם נקראים כסא, ועל הארץ שהיא נקראת הדום:

"כה אמר ה': השמים כסאי, והארץ הדום רגלי

"

וחכמים אומרים: זה וזה

[שמים וארץ]

כאחת נבראו

.

שנאמר: "אף ידי יסדה ארץ, וימיני טפחה שמים

.

קורא אני אליהם

[אל השמים ואל הארץ בעת בריאת העולם כדי שיבראו] -

יעמדו

, יבראו השמים והארץ,

יחדיו

".

ואידך

[בית שמאי ובית הלל] אמרי לך:

מאי "יחדו

" -

דלא משתלפי מהדדי

[אינם מתנתקים זה מזה].

ותמהינן:

מכל מקום

[ב"ח]

קשו קראי אהדדי

[קשה סתירת הפסוקים זה על זה], שהרי במקרא אחד משמע שהשמים נבראו תחילה, ובמקרא השני משמע שארץ נבראה תחילה?!

אמר

תירץ

ריש לקיש: כשנבראו

השמים והארץ,

ברא שמים ואחר כך ברא הארץ;

וכשנטה

את השמים ואת הארץ -

נטה הארץ ואחר כך נטה שמים

.

מאי "שמים

"?

אמר

פירש

רבי יוסי בר חנינא

: "שמים" הם נוטריקון:

"ששם מים

".

במתניתא תנא

: "שמים" הם נוטריקון:

"אש ומים

".

מלמד, שהביאן הקב"ה

לאש ולמים,

וטרפן

[עירבן]

זה בזה, ועשה מהן רקיע

.

שאל רבי ישמעאל את רבי עקיבא, כשהיו מהלכין בדרך

.

אמר לו: אתה, ששימשת את נחום איש גם זו כ"ב שנה

, וידוע

שהיה

נחום איש גם זו

דורש כל "אתין" שבתורה

האם יודע אתה -

"את" השמים ו"את" הארץ

-

מה היה דורש בהן?

אמר לו

כך היה דורש:

אילו נאמר

: "בראשית ברא אלהים

שמים וארץ

", בלי "את",

הייתי אומר: שמים וארץ

-

שמותן של הקב"ה

[ב"ח] הן.

אבל

עכשיו שנאמר: "את" השמים "ואת" הארץ

, הרי למדת:

"שמים

" הם

שמים ממש

, ו

"ארץ

" היא

ארץ ממש

.