Berajot 56a — el Talmud en español

אמר ליה קיסר

רומי [שהיה טרוד במלחמה עם הפרסים]

לרבי יהושע ברבי חנניא

: אתם היהודים

אמריתו

על עצמכם

דחכמיתו טובא. אימא לי מאי חזינא

[אראה]

בחלמאי?

אמר ליה

רבי יהושע:

חזית

בחלומך,

דמשחרי לך

[עובדים לפניך עבודת המלך]

פרסאי, וגרבי בך

[ושובים אותך],

ורעיי בך

שקצי בחוטרא דדהבא

[מעמידים אותך לרעות שקצים במקל זהב].

הרהר בה

הקיסר

כוליה יומא, ולאורתא חזא

כן בחלומו! וכמו שמצינו לעיל, שאין מראין לאדם אלא מהרהורי לבו.

אמר ליה שבור מלכא

[מלך פרס]

לשמואל: אמריתו דחכמיתו טובא. אימא לי, מאי חזינא בחלמאי?

אמר ליה: חזית

בחלומך,

דאתו רומאי ושבו לך

בשבי,

וטחנו בך קשייתא ברחייא דדהבא

[יכופו אותך לטחון גרעיני תמרים קשים בריחיים של זהב].

הרהר בה כוליה יומא, ולאורתא חזא

כך בחלומו.

בר הדיא, מפשר

[פותר]

חלמי הוה, מאן דיהיב ליה אגרא

, היה

מפשר ליה

את חלומו

למעליותא

[לטובה].

ומאן דלא יהיב ליה אגרא

, היה

מפשר ליה

את חלומו

לגריעותא

.

אביי ורבא חזו

שניהם

חלמא

זהה, ובאו לבר הדיא שיפתור להם את חלומותיהם,

אביי יהיב ליה

לבר הדיא

זוזא, ורבא לא יהיב ליה

דבר.

אמרי ליה

אביי ורבא לבר הדיא:

אקרינן

[הקריאו לפנינו]

בחלמין

את הפסוק [דברים כח לא]

"שורך טבוח לעיניך

ולא תאכל ממנו"!

לרבא אמר ליה

: פתרון חלומך הוא, כי ה"שור" מרמז על פרנסה, וכפי שראית אותו טבוח ומת, כך יהא

פסיד עסקך

, ותתקלקל פרקמטיא שלך לגמרי,

ולא אהני

[ינעם]

לך למיכל

שום מאכל

מ

רוב

עוצבא דלבך!

ואילו

לאביי אמר

: ה"שור" מרמז על פרנסה, וכפי ש"שור טבוח" הוא אוכל משביע, כך

מרווח עסקך, ולא אהני לך למיכל מ

רוב

חדוא

[שמחה]

דלבך!

עוד

אמרי ליה

אביי ורבא לבר הדיא:

אקרינן

בחלומותינו את הפסוק [שם מא]

"בנים ובנות תוליד

ולא יהיו לך, כי ילכו בשבי".

לרבא אמר ליה: כבישותיה!

יתקיים בך קרא כפשוטו, שהוא עתיד רע.

לאביי אמר ליה: בנך ובנתך

יהיו

נפישי, ומנסבא בנתך ל

אנשים מ

עלמא. ומדמיין באפך כ

אלו

דקא אזלן בשביה!

עוד אמרו לו:

אקריין

בחלומותינו את הפסוק [שם לב]

"בניך ובנותיך נתונים לעם אח ר!"

לאביי

אמר ליה: בנך ובנתך

יהיו

נפישין, את אמרת

להשיאם

לקריבך, ו

אילו

היא

[אשתך]

אמרה

להשיאם

לקריבה

[לקרוביה].

ואכפה

[ותכפה]

לך

אשתך,

ויהבת להון

את בניך ובנותיך -

לקריבה, דהוי

בעיניך

כ

" עם אחר".

לרבא אמר ליה: דביתהו שכיבא

[תמות אשתך].

ואתו בניה ובנתיה לידי אתתא אחריתי

שתשא לך לאשה אחריה. וכ

דאמר רבא אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב: מאי דכתיב "בניך ובנותיך נתונים לעם אחר" זו אשת האב,

שנשא לו לאחר מות אשתו הראשונה, ונמצא שבני הראשונה גדלים אצל אם חורגת, ואין רחמיה עליהם כמו אמם יולדתם.

עוד אמרו אביי ורבא לבר הדיא:

אקרינן בחלמין

את הפסוק [קהלת ט ז]

"לך אכול בשמחה לחמך!"

לאביי אמר ליה: מרווח עסקך, ואכלת ושתית וקרית פסוקא מחדווא דלבך!

לרבא אמר ליה: פסיד עסקך, טבחת ולא אכלת ושתית

מרוב צערך

וקרית לפחוכי

[להפיג את]

פחדך.

עוד אמרו אביי ורבא לבר הדיא:

אקרינן

בחלומותינו את הפסוק [דברים שם לח]

"זרע רב תוציא השדה"

[וסוף הפסוק הוא "ומעט תאסוף, כי יחסלנו הארבה"].

לאביי אמר ליה

: פתרון חלומך

מרישיה

דקרא, והיינו ששדך יוציא זרע רב.

לרבא אמר ליה

: פתרון חלומך

מסיפיה

דקרא, והיינו שרוב הפירות שיגדלו בשדך לא ישארו בידך.

עוד אמרו אביי ורבא לבר הדיא:

אקרינן

בחלומותינו את הפסוק [שם מ]

"זיתים יהיו לך בכל גבולך"

[וסופו הוא "ושמן לא תסוך כי ישל זיתך"].

לאביי אמר ליה

: פתרון חלומך

מרישיה

דקרא, וכפשוטו ש"זיתים יהיו לך".

ואילו

לרבא אמר ליה

: פתרון חלומך

מסיפיה

דקרא, והיינו שלא תהנה משמנן.

עוד אמרו אביי ורבא לבר הדיא:

אקרינן

בחלומותינו את הפסוק [שם י]

"וראו כל עמי הארץ

כי שם ה' נקרא עליך, ויראו ממך".

לאביי אמר ליה: נפק לך שמא דריש מתיבתא הוית,

ומתוך כך

אימתך נפלת בעלמא!

לרבא אמר ליה: בדיינא דמלכא

[אוצר המלך, שרק הוא נכנס בו "בדד"]

אתבר

על ידי גנבים; ויחשדוך בכך,

ומתפסת ב

עוון

גנבי. ודייני כולי עלמא

["כל עמי הארץ"]

קל וחומר מינך!

שאם רבא נחשד בכך, כל שכן שאנו עלולים להחשד. והיינו "ויראו ממך", כי מחמת תפיסתך יפול פחד על הבריות.

ואכן כפי שאמר כך קרה,

למחר אתבר בדיינא דמלכא. ואתו

שוטרי המלך ו

תפשי ליה לרבא.

עוד

אמרי ליה

אביי ורבא לבר הדיא:

חזן חסא על פום דני

[ראינו בחלומותינו חזרת על פי חבית] ושניהם היו סוחרים ביין.

לאביי אמר ליה: עיף

[כפול] יהא ריוח

עסקך, כחסא

שהיא רחבה וכפולה.

ואילו

לרבא אמר ליה: מריר

יהיה

עסקך כי חסא!

יהיה מר ושנאוי על הכל, ולא יקנוהו.

עוד

אמרי ליה

אמרו אביי ורבא לבר הדיא:

חזן

בחלומותינו

בשרא על פום דני!

לאביי אמר ליה: בסים חמרך

[יינך יהיה משובח],

ואתו כולי עלמא למזבן בשרא וחמרא מינך!

לרבא אמר ליה: תקיף

[יחמיץ]

חמרך, ואתו כולי עלמא למזבן בשרא ולמיכל

את הבשר

ביה

[ביינך שנעשה חומץ], כי כן היה דרכם לטבל את הבשר בחומץ.

עוד

אמרי ליה

אביי ורבא לבר הדיא:

חזן

בחלומותינו

חביתא דתלי בדיקלא!

לאביי אמר ליה: מדלי

[יגביה]

עסקך כדיק לא!

לרבא אמר ליה: חלי

[ימתק]

עסקך כתמרי

של דקל! והיינו שתהיה סחורתך מתוקה אצל הקונים, משום שתמכרנה בזול.

עוד

אמרי ליה

אביי ורבא לבר הדיא:

חזן רומנא

[עץ רמון]

דקדחי

[שגדל]

אפום דני

.

לאביי אמר ליה: עשיק

[יתייקר]

עסקך כרומנא!

שתמכרנו ביוקר כרימונים.

לרבא אמר ליה: קאוי

[לשון "קיהוי"]

עסקך כרומנא!

שתהיה סחורתך חמוצה כרימונים, והכל ישנאוה.

עוד

אמרי ליה

אביי ורבא לבר הדיא:

חזן חביתא דנפל לבירא.

לאביי אמר ליה: מתבעי

[יתבקש]

עסקך

ויחזרו אחריו!

כדאמר

י אינשי

"נפל פיתא בבירא ולא אשתכח!"

, והיינו שיבוקש הרבה, ולא ימצא די ממנו לכל דורש.

לרבא אמר ליה: פסיד עסקך

[תתקלקל סחורתך]

ושדיה ליה

[ותשליכנה]

לבירא!

עוד

אמרי ליה

אביי ורבא לבר הדיא:

חזינן

בחלומותינו עייר

בר חמרא דקאי אאיסדן

[למראשותינו]

ונוער!

לאביי אמר ליה: מלכא

[ראש ישיבה]

הוית,

ותדרוש ברבים.

וקאי אמורא

[תורגמן]

עלך

, להשמיע את דרשתך לרבים בקול רם, כקול חמור הנוער!

לרבא אמר ליה

: תיבות

"פטר חמור" גהיט

[ימחקו]

מ

הפרשיות שב

תפילך!

אמר ליה

רבא לבר הדיא:

לדידי חזי לי

לפרשיות התפילין שלי,

ואיתיה

לתיבות אלו ולא נמחקו!

אמר ליה

בר הדיא:

וא"ו דפטר חמור ודאי גהיט מתפילך!

והיינו ש"פטר חמר" נכתב בכתיב חסר, בלא וא"ו. ובתפילין של רבא היה כתוב בתחילה "חמור" בכתיב מלא, ואחר כך מחק הסופר את הוא"ו .

לסוף אזל רבא לחודיה לגביה

בר הדיא;

אמר ליה

רבא:

חזאי

בחלומי

דשא ברייתא

[דלת החיצונית] שבביתי,

דנפל!

אמר ליה: אשתך שכבא

[מתה]! ונפילת הדלת מרמזת על כך, משום שהאשה היא השומרת את הבית כדלת.

עוד

אמר ליה

רבא:

חזיא ככי

[שינים הטוחנות]

ושני

[שיני],

דנתור

[שהן נופלות]

אמר ליה: בנך ובנתך שכבן!

עוד

אמר ליה

רבא:

חזאי

בחלומי

תרתי יוני דפרחן!

אמר ליה: תרי נשי מגרשת!

שאשתו של אדם קרויה "יונה". כמו שנאמר [שיר השירים ה ב] "יונתי תמתי".

עוד

אמר ליה: חזאי תרי גרגלידי דליפתא

[ראשי לפת]!

אמר ליה: תרין קולפי

[מכות ממקל עב כראש לפת]

בלעת

[תספוג]!

אזל רבא ההוא יומא, ויתיב בי מדרשא כוליה יומא, אשכח הנהו תרי סגי נהורי

[סומים],

דהוו קמנצו בהדי הדדי

[שנתקוטטו ביניהם].

אזל רבא לפרוקינהו

[להפריד ביניהם],

ומחוהו

[הכוהו]

לרבא תרי

מכות,

דלו

[הגביהו] את המקל, כדי

למחוייה

עוד מכה

אחריתי, אמר

רבא:

מסתיי

[די לי] במה שכבר הכיתם אותי. שהרי רק

תרין

קולפי

חזאי

בחלמי, ולא יותר.

לסוף אתא רבא

לבר הדיא,

ויהיב ליה אגרא

לפתרון חלומותיו, בכדי שיפתרם לטובה.

ואמר ליה חזאי אשיתא

[יסוד חומת ביתי]

דנפל!

אמר ליה

בר הדיא לרבא:

נכסים בלא מצרים קנית!

שנפילת חומת ביתך היא רמז שיהיו לך קרקעות רחבים ורבים בלא גבולות.

עוד

אמר ליה

רבא לבר הדיא:

חזאי אפדנא

[ביתו]

דאביי דנפל, וכסיין אבקיה

[כיסני העפר] שפרח ממפולת ביתו!

אמר ליה

בר הדיא לרבא:

אביי שכיב

[ימות],

ומתיבתיה

ישיבתו של אביי

אתיא לגבך!

שאתה תהיה שם ראש הישיבה.

עוד

אמר ליה

רבא לבר הדיא:

חזאי אפדנא דידי דנפיל, ואתו כולי עלמא

ו

שקיל

מתוך המפולת

לבינתא לבינתא!

אמר ליה

בר הדיא: רמז הוא, ד

שמעתתך

מבדרן

[מתפזרים ומתפרסמים]

בעלמא!

עוד

אמר ליה

רבא לבר הדיא:

חזאי דאבקע רישי

[נבקע ראשי],

ונתר מוקרי

[ונשר המח] ממנו!

אמר ליה

בר הדיא:

אודרא מבי סדיא נפיק

[מוכין יצאו מן הכר שלמראשותיך].

עוד

אמר ליה

רבא לבר הדיא:

אקריון

[הקראוני]

הללא מצראה

[הלל שאנו קורין בליל פסח על נס יציאת מצרים ]

בחלמא!

אמר ליה

בר הדיא: רמז הוא ש

ניסא מתרחשי לך!

שכן קורין הלל זה בניסן, ו"ניסן" קרוי על שם הנסים שארעו בו.

הוה קא אזיל

בר הדיא

בהדיה

עם רבא

בארבא

[בספינה],

אמר

בר הדיא בלבו:

בהדי גברא

כרבא

דמתרחיש ליה ניסא, למה לי

להפליג? והרי יש לי לחשוש שמא עתה יארע לו אותו הנס שנתבשר עליו בחלום, ותטבע הספינה, ורק הוא ינצל ואני אטבע!

בהדי דקא סליק

[בשעה שעלה מהספינה],

נפל סיפרא מיניה, אשכחיה רבא

לאותו ספר,

וחזא דהוה כתיב ביה: "כל החלומות הולכין אחר הפה!".

אמר

רבא:

רשע, בדידך קיימא

ובפיך היו תלויים פתרון כל חלומותי.

וצערתן כולי האי!

שפתרת לי אותם לרעה, בשעה שיכולת לפותרם לטובה.

על כולהו

הפתרונות

מחילנא לך, בר

[חוץ]

מ

מה שפתרת לי שתמות אשתי, שהיא

ברתיה דרב חסדא!

וקללו רבא ואמר:

יהא רעוא דלמסר ההוא גברא

[בר הדיא]

לידי דמלכותא, דלא מרחמו עליה!

אמר

בר הדיא:

מאי אעביד

לינצל מקללת רבא? הא

גמירי "קללת חכם אפילו

אם נאמרה

בחנם,

הרי

היא באה

ומתקיימת,

וכל שכן

בקללת

רבא, דבדינא קא לייט

לי, שהרי ציערתיו הרבה!

אמר: איקום ואגלי

אלך בגלות.

ד

הרי

אמר מר: "גלות מכפרת עון!

".

קם

בר הדיא ו

גלי לבי רומאי, אזל יתיב אפתחא דריש טורזינא

[שומרי האוצר]

דמלכא.

ואותו

ריש טורזינא חזא חלמא.

אמר ליה

ריש טורזינא לבר הדיא:

חזאי חלמא, דעייל מחטא באצבעתי!

אמר ליה

בר הדיא:

הב לי זוזא

ואפתרנו לך!

ולא יהב ליה

ריש טורזינא כלום, ולכן

לא אמר ליה

בר הדיא

ולא מידי.

שוב

אמר ליה

ריש טורזינא לבר הדיא:

חזאי

בחלומי

דנפל תכלא

[תולעת]

בתרתין אצבעתי. אמר ליה

בר הדיא:

הב לי זוזא

ואפתור לך את החלום

! ולא יהב ליה, ו

לכן

לא אמר ליה

את פתרון החלום.

שוב

אמר ליה

ריש טורזינא לבר הדיא:

חזאי

בחלומי

דנפל תכלא

[תולעת]

בכולה ידא.

אמר ליה

בר הדיא: רמז הוא, ש

נפל תכלא בכולהו שיראי

[בגדים משי יקרים]

דמלכא!

שמעי בי מלכא

שהזיקה התולעת את השיראין,

ואתיוה לריש טורזינא

וכמעט

קא קטלי ליה

, על שלא השגיח על אוצר המלך כראוי.

אמר להו

ריש טורזינא:

אנא, אמאי

מגיעה לי מיתה?

אייתו להאי

פותר חלומות,

דהוה ידע

בזמן שהתחיל נזק התולעת, כשאמרתי לו את חלומי שנפל תכלא בשתי אצבעותי.

ולא אמר

לי מה פתרונו, ואילו היה פותר לי אז בשעה שהתחיל הנזק, הרי אפשר היה להצילם.

אייתוהו לבר הדיא, אמרי ליה: אמטו זוזא דידך

[בגלל הזוז שדרשת],

ולא רצה ריש טורזינא ליתנו לך, ולכן לא הסכמת לפתור את החלום, ונמצא כי מחמת כן

חרבו

[נזוקו]

שיראי דמלכא!