Berajot 51a — el Talmud en español

מקשה הגמרא:

במידי דלא ממאיס נמי,

למה צריך לפולטו?

לסלקינהו לצד אחד

כמו שעושה במידי דממאיס,

וליברך?

תרגמא רב יצחק קסקסאה קמיה דרבי יוסי בר אבין משמיה דרבי יוחנן: משום שנאמר

[תהלים עא ח]

"ימלא פי תהלתך",

דהיינו שיברך בכל פיו, ולא בפה שיש בו אוכל [ורק במידי דממאיס מסלק לצד אחד, כי אינו יכול לפולטו].

בעו מיניה מרב חסדא: מי שאכל ושתה ולא ברך

ברכה ראשונה,

מהו שיחזור ויברך

כעת, לפני שממשיך אכילתו? -

אמר להו

: וכי

מי שאכל שום וריחו נודף, יחזור ויאכל שום אחר כדי שיהא ריחו נודף?!

והוא משל על מי שכבר חטא, שודאי אין לו לחזור ולחטוא שוב, ופשוט שאסור לו לאכול שוב בלי ברכה.

אמר רבינא: הלכך,

כיון שחייבו רב חסדא לברך באמצע אכילתו, נלמד מכך כי

אפילו

באופן שכבר

גמר סעודתו

בלא ברכה,

יחזור ויברך

אחריה ברכה ראשונה. וכן מוכח ממה

דתניא: טבל ועלה, אומר בעלייתו

מהמקוה:

"ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על הטבילה",

וכשם שאפשר לברך אחר גמר המצוה, כך אפשר לברך גם אחר גמר האכילה.

דוחה הגמרא:

ולא היא, התם

בטבילה,

מעיקרא

לפני שטבל לקריו,

גברא לא חזי,

שאסור לברך קודם שיטהר, ולכן הוא מברך מיד אחר הטבילה, ואילו

הכא

במי שאכל ולא בירך,

מעיקרא,

כשהתחיל לאכול,

גברא חזי, והואיל ואידחי

כשאכל בלא ברכה,

אידחי,

ושוב אינו יכול לברך.

[כיון שעסקנו בדיני "יין חי" מביאה הגמרא ענין שיש בו מעלה ליין חי ]:

תנו רבנן: אספרגוס

משקה העשוי מיין בתערובת כרוב,

יפה ללב וטוב לעינים, וכל שכן לבני מעים. והרגיל בו

לשתותו כל בוקר לפני האוכל לרפואה -

יפה לכל גופו, והמשתכר הימנו, קשה לכל גופו.

מדייקת הגמרא:

מדקתני

שאספרגוס זה הוא

"יפה ללב", מכלל, דב

אספרגוס העשוי מ

חמרא עסקינן

[כמבואר בסמוך, שהעשוי משכר קשה ללב],

ו

לפיכך תמהה הגמרא: אם כן איך

קתני "וכל שכן

שהוא טוב

לבני מעים", והתניא,

על אספרגוס העשוי מיין:

ללע"ט

[

ל

ב,

ע

ין,

ט

חול]

יפה, לרמ"ת

[

ר

אש,

מ

עים,

ת

חתוניות]

קשה?

מתרצת הגמרא:

כי תניא ההיא

שהוא טוב למעים,

ב

עשוי מיין

מיושן,

שעומד כבר שלש שנים

. כדתנן

[נדרים סו א]: האומר

"קונם יין שאני טועם,

מפני

שהיין קשה לבני מעים". אמרו לו "והלא

יין

מיושן יפה הוא לבני מעים", ושתק, אסור ב

יין

חדש ומותר במיושן.

שמע מינה

שיין מיושן יפה למעים, וכן אספרגוס העשוי מיין מיושן יפה למעיים.

תנו רבנן: ששה דברים נאמרו באספרגוס

: א.

אין שותין אותו אלא כשהוא

מיין

חי

ולא מזוג,

ו

דוקא בכוס

מלא.

ב.

מקבלו בימין, ושותהו בשמאל.

ג.

ואין משיחין אחריו, ואין מפסיקין בו

בשתייתו, אלא שותה את כל הכוס בבת אחת, [ואינו נחשב גרגרן כי עושה כך לצורך רפואה]. ד.

ואין מחזירין אותו

כוס שקיבלו בו,

אלא למי שנתנו לו.

ה.

ורק אחריו

[אחר שתייתו צריך לירוק]. ו.

ואין סומכין אותו

[אין אוכלין סמוך לשתייתו]

אלא במינו.

מקשה הגמרא:

והתניא, אין סומכין אותו אלא בפת.

והיא אינה ממינו?

מתרצת הגמרא:

לא קשיא, הא

שסומכין לו באכילת פת, מדובר

ב

אספרגוס

דחמרא,

ואילו

הא

שסומכין לו רק במינו, מדובר

ב

אספרגוס

דשכרא,

שאם הוא עשוי משכר תאנים, אוכל אחריו רק תאנים, ואם עשוי משכר תמרים, אוכל אחרוי רק תמרים.

תני חדא: "ללע"ט

[

ל

ב,

ע

ין,

ט

חול]

יפה, לרמ"ת

[

ר

אש,

מ

עים,

ת

חתוניות]

קשה", ותניא אידך

להיפך

"לרמ"ת יפה, ללע"ט קשה"?

-

לא קשיא,

כי

הא

שאמרו "ללע"ט יפה, לרמ"ת קשה", הוא

ב

אספרגוס

דחמרא,

ואילו

הא

שאמרו "לרמ"ת יפה, ללע"ט קשה" הוא

בדשכרא.

תני חדא: רק אחריו, לוקה

בחולי,

ותניא אידך, לא רק אחריו, לוקה?

-

לא קשיא,

כי

הא

שאמרו "רק אחריו, לוקה" מדובר

ב

אספרגוס

דחמרא,

שאין לירוק אחריו. ואילו

הא

שאמרו "לא רק אחריו, לוקה" מדובר

בדשכרא.

אמר רב אשי: השתא דאמרת לא רק אחריו, לוקה, מימיו

הנותרים בפיו אחר השתיה,

נזרקין

[צריך ליורקן]

אפילו בפני המלך,

כדי שלא יסתכן בחולי.

אמר רבי ישמעאל בן אלישע: שלשה דברים סח לי

מלאך הנקרא

"סוריאל"

שהוא

שר הפנים

[חשוב וראוי לבא לפני הקב"ה]: א.

אל תטול חלוקך בשחרית מיד השמש

המשרת בביתך

ותלבש,

אלא קחנו בעצמך ממקומו. ב.

ואל תטול ידיך

בבוקר

ממי ש

עדיין

לא נטל ידיו.

ג.

ואל תחזיר כוס אספרגוס אלא למי שנתנו לך, מפני ש"תכספית"

[חבורת שדים],

ואמרי לה "אסתלגנית"

[חבורת מלאכים],

של מלאכי חבלה מצפין לו לאדם, ואומרים "אימתי יבא אדם לידי אחד מדברים הללו, וילכד".

אמר רבי יהושע בן לוי: שלשה דברים סח לי מלאך המות

: א.

אל תטול חלוקך שחרית מיד השמש ותלבש.

ב.

ואל תטול ידיך ממי שלא נטל ידיו.

ג.

ואל תעמוד לפני הנשים בשעה שחוזרות מן

הלויית

המת, מפני שאני מרקד ובא לפניהן וחרבי בידי, ויש לי רשות לחבל.

ומלמדת הגמרא:

ואי פגע

אדם בנשים השבות מלויית המת,

מאי תקנתיה

[מה יעשה כדי שלא יפגע בו מלאך המוות]? - בתחילה

לינשוף

[יקפוץ]

מדוכתיה ארבע אמות.

ואחר כך,

אי איכא נהרא, ליעבריה, ואי

אין נהר, אך

איכא דרכא אחרינא, ליזיל בה, ואי

אין דרך אחרת, אך

איכא גודא

[קיר],

ליקו אחורא, ואי לא

מצא אחת מאפשרויות אלו,

ליהדר אפיה

מהנשים,

ולימא "ויאמר ה' אל השטן

[שמשמש גם כמלאך המוות]

יגער ה' בך וגו'" עד דחלפי מיניה.

אמר רבי זירא אמר רבי אבהו, ואמרי לה במתניתא תנא: עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה

שעושים עליו קידוש או מברכים עליו ברכת המזון :

טעון

א.

הדחה

ב.

ושטיפה

ג. צריך שיתן בו יין

חי,

ד.

ו

יהיה הכוס

מלא.

ה.

עיטור

[כדלהלן] ו.

ועיטוף

[כדלהלן] ז.

נוטלו בשתי ידיו.

ח.

ונותנו בימין,

ט.

ומגביהו מן הקרקע טפח,

י.

ו

כשמברך עליו

נותן עיניו בו. ויש אומרים אף משגרו במתנה לאנשי ביתו.

אמר רבי יוחנן: אנו אין לנו אלא ארבעה

מדברים אלו

בלבד

: א.

הדחה

ב.

שטיפה

ג.

חי

ד.

ומלא.

תנא: "הדחה"

היא רחיצה

מבפנים, ו

אילו

"שטיפה"

היא רחיצה

מבחוץ.

אמר רבי יוחנן: כל המברך על כוס מלא נותנין לו נחלה בלי מצרים, שנאמר

[דברים לב כג]

"ומלא ברכת ה'

-

ים ודרום ירשה"

ודורשים שהמברך את ה' על כוס מלא יירש בארץ ישראל בצד "ים" שאין שם יישוב, וכן בצד "דרום" שהוא מקום המדבר בארץ ישראל, ובמקום שאין יישוב אין שם גבול.

רבי יוסי בר חנינא אומר: זוכה ונוחל שני עולמים, העולם הזה והעולם הבא.

מבארת הגמרא כיצד עושים

"עיטור": רב יהודה מעטרהו בתלמידים,

שהיו יושבים סביבו כשהיה מברך.

רב חסדא מעטר ליה בנטלי

היה מניח סביב הכוס, כוסות מלאות יין.

אמר רבי חנן: ו

ממלא את הכוסות שמעטר בהן,

ב

יין

חי,

כי אינם עומדות לשתיה ככוס של ברכה, ומראה בהן את שבח הארץ שמוציאה יין זה.

אמר רב ששת: ו

ממלא אותן ביין

בברכת הארץ,

כי היא הברכה על השובע, ולכן לא ידלל את היין להכשירו לשתייה אלא אחר הברכה.

"עיטוף": רב פפא מעטף

בטליתו

ויתיב

בעת שמברך על הכוס,

רב אסי פריס סודרא על רישיה.

"נוטלו בשתי ידיו"

:

אמר רבי חיננא בר פפא: מאי קראה

שמלמד על דין זה? - [תהלים קלד ב]

"שאו ידיכם קדש, וברכו את ה'"

והיינו שלצורך ברכה יגביהנו בשתי ידיו.

"ונותנו לימין"

:

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, ראשונים שאלו

: יד

שמאל מהו שתסייע לימין

באחיזת הכוס?

אמר רב אשי, הואיל וראשונים איבעיא להו ולא איפשיטא להו,