Berajot 39b — el Talmud en español

אלא אמר רבא: מברך

על הפת בעודה שלימה,

ואחר כך

, לאחר סיום הברכה -

בוצע.

ונמצא שבשעת סיום הברכה הפת עדיין בשלימותה.

נהרדעי עבדי כרבי חייא

, שעם סיום הברכה היתה הפרוסה מופרדת מהפת.

ו

אילו

רבנן עבדי כרבא.

שבצעו את הפת לאחר סיום הברכה.

אמר רבינא, אמרה לי אם

[אמי]:

אבוך

-

עביד כרבי חייא. דאמר רבי חייא: צריך שתכלה ברכה עם הפת. ורבנן עבדי כרבא.

והלכתא כרבא, דאמר: מברך

-

ואחר כך בוצע

.

איתמר, הביאו לפניהם פתיתין

של לחם

ו

ככרות לחם

שלמין,

אמר רב הונא

: במקרה שהפתיתים שוים בגדלם לשלמים, אם רוצה

מברך

המוציא

על הפתיתין ופוטר

בברכתו

את השלמין.

ובמקרה שהפתיתים גדולים יותר מהשלמים אזי חייב הוא לברך בדוקא על הפתיתים ולפטור בכך את השלמים ,

ורבי יוחנן אמר

: בין כשהפתיתים שוים בגודלם לשלמים ובין אם הם גדולים מהשלמים

שלמה

-

מצוה מן המובחר

לברך עליה, ולפטור על ידה את הפתיתים .

אבל

, אם היו לפניו

פרוסה של חטין ו

פת

שלמה מן השעורין

-

דברי הכל מברך על הפרוסה

של חטין

שהיא משובחת מהשעורים ,

ופוטר

על ידה

את

הפת

השלמה של שעורין

.

אמר רבי ירמיה בר אבא

: הלכה זו שאמרנו ללא חולק, שיש להעדיף לברך על פרוסת החיטים המשובחת על פני הפת השלימה של השעורים -

כתנאי

, במחלוקת תנאים היא שנויה.

שכך שנינו במסכת תרומות: מי שבידו לתרום בצל קטן שלם או חצי בצל גדול

תורמין בצל קטן שלם, אבל לא חצי בצל גדול

, על אף שבחצי הגדול יש שיעור גדול יותר.

רבי יהודה אומר: לא כי, אלא

יש להעדיף ולתרום

חצי בצל גדול

מאשר לתרום בצל קטן שלם.

מאי לאו בהא קמיפלגי, דמר

[רבי יהודה]

סבר

-

חשוב עדיף

משלם, ולכן עדיף לתרום לכהן חצי בצל גדול ,

ומר

[תנא קמא]

סבר

-

שלם עדיף

מחשוב ולכן עדיף לתרום לכהן בצל שלם.

דוחה הגמרא:

היכא דאיכא כהן

שאפשר לתת לו את התרומה מיד -

כולי עלמא לא פליגי דחשוב עדיף.

וממילא גם לענין ברכה כולי עלמא מודים שפרוסה של חטים עדיפה משלמה מן השעורים מחמת חשיבותה.

כי פליגי

תנא קמא ורבי יהודה במקום

דליכא

לפנינו

כהן

ליתן לו את התרומה מיד, ויש חשש שעד שיִמָצֵא הכהן התרומה תתקלקל, ובזה בלבד סובר תנא קמא שאין עדיפות ל"חשוב" אלא יש להעדיף בצל שלם הנשמר יותר מאשר חצי בצל.

דתנן: כל מקום שיש כהן

-

תורם מן היפה, וכל מקום שאין כהן

-

תורם מן המתקיים

, כדי שיוכל ליתן לכהן לכשיזדמן לו.

רבי יהודה אומר: אין תורם אלא מן היפה

אפילו במקום שאין כהן לפניו .

אמר רב נחמן בר יצחק: וירא שמים יוצא ידי שניהן

, [רב הונא ורבי יוחנן שנחלקו בפתיתים ושלמים ] ומברך על השלימה והפרוסה כאחד.

ומנו

ירא שמים?

בר בריה דרבינא.

דמר בריה דרבינא

היה

מניח פרוסה בתוך

[מתחת]

השלמה

, ומברך עליהן,

ובוצע

משתיהן או מהשלימה .

תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק: מניח הפרוסה בתוך

[מתחת]

השלמה ובוצע ומברך

.

אמר ליה

רב נחמן בר יצחק:

מה שמך?

אמר ליה: שלמן.

אמר ליה

רב נחמן בר יצחק:

שלום אתה ושלמה משנתך, ששמת שלום בין התלמידים

.

אמר רב פפא: הכל מודים ב

ליל

פסח שמניח

מצה

פרוסה בתוך

[מתחת] מצה

שלמה

,

ובוצע

את השלמה.

מאי טעמא

-

"לחם עוני" כתיב

[דברים טז ג] ודרכו של עני לאכול פרוסה לפיכך צריך שיֵרָאֶה כאילו בוצע גם מן הפרוסה .

אמר רבי אבא: ובשבת חייב אדם לבצוע על שתי ככרות,

מאי טעמא

[שמות טז כב]

"לחם משנה" כתיב

.

אמר רב אשי: חזינא ליה לרב כהנא דנקיט

תרתי

ככרות לחם כשבירך ברכת המוציא

ובצע

רק

חדא

.

רבי זירא הוה בצע

בשבת, מהפת השלימה, פרוסה גדולה -

אכולא שירותא,

שתספיק לצורך אכילתו במשך כל הסעודה.

אמר ליה רבינא לרב אשי: והא

בכך שהוא חותך בהתחלה פרוסה כה גדולה הוא

קא מתחזי כרעבתנותא!

כאדם רעב הלוקח לעצמו מיד בתחילת הסעודה פרוסה גדולה כדי לאוכלה מיד, ואין זו הנהגה נאותה .

אמר ליה: כיון דכל יומא לא קעביד הכי

, לחתוך פרוסות גדולות,

ו

רק

האידנא

בשבת

קא עביד

הכי -

לא מתחזי כרעבתנותא.

רב אמי ורב אסי כי הוה מתרמי להו ריפתא

דערובא

, [כשהיתה מזדמנת לפניהם פת שערבו בה אתמול עירובי חצירות] היו

מברכין עליה המוציא לחם מן הארץ. אמרי

, שהיו אומרים:

הואיל ואתעביד ביה מצוה חדא

מצות עירוב

נעביד ביה

נמי

מצוה אחריתי

ברכת המוציא.