Berajot 31b — el Talmud en español

ה.

"ויאמר אליה עלי, עד מתי תשתכרין"

-

אמר רבי אלעזר: מכאן לרואה בחברו

דבר שאינו הגון,

ש

צריך להוכיחו

. ואף אם אינו איסור דאורייתא, שהרי הוכיחה על האיסור להתפלל בשכרות, שאינו אלא מדרבנן.

ו.

"ותען חנה ותאמר, לא אדוני"

-

אמר עולא ואיתימא רבי יוסי ברבי חנינא

: כך

אמרה ליה

חנה לעלי:

לא אדון אתה בדבר זה, ולא רוח הקודש שורה עליך

, לפי

שאתה חושדני בדבר זה

שאני שיכורה, והרי טועה אתה בזה.

איכא דאמרי: הכי אמרה ליה,

בלשון תמיה: וכי

לא אדון אתה,

ו

לאו איכא שכינה ורוח

הקודש גבך, שדנתני לכף חובה ולא דנתני לכף זכות?

וכי

מי לא ידעת ד"אשה קשת רוח אנכי ויין ושכר לא שתיתי"!?

אמר רבי אלעזר: מכאן לנחשד בדבר שאין בו, שצריך להודיעו

לחושד, שחשד שוא הוא.

ז.

"אל תתן את אמתך לפני בת בליעל"

-

אמר רבי אלעזר: מכאן

למדנו

לשכור שמתפלל,

שנחשב כאילו הוא

כאילו עובד

עבודה זרה.

שהרי

כתיב הכא

שעשאה כ

"לפני בת בליעל"

, משום שחשדה שהתפללה בשכרות.

וכתיב התם

לגבי עובדי עבודה זרה [דברים יג יד]

"יצאו אנשים בני בליעל מקרבך"

, ודרשו בגזירה שוה,

מה להלן

מדובר ב

עבודה זרה, אף כאן

מתפלל שיכור הריהו כעובד

עבודה זרה

.

ח.

"ויען עלי ויאמר, לכי לשלום"

-

אמר רבי אלעזר: מכאן, לחושד את חברו בדבר שאין בו, שצריך לפייסו. ולא עוד, אלא שצריך לברכו,

שנאמר

בסוף דברי עלי:

"ואלהי ישראל יתן את שלתך"

.

מבארת הגמרא את תפלת חנה:

"ותדר נדר ותאמר, ה' צבאות

, אם ראה תראה בעני אמתך, וזכרתני ולא תשכח את אמתך, ונתת לאמתך זרע אנשים, ונתתיו לה' כל ימי חייו, ומורה לא יעלה על ראשו".

אמר רבי אלעזר: מיום שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, לא היה אדם שקראו להקדוש ברוך הוא "צבאות",

[דהיינו שהוא בורא "צבאות"]

עד שבאתה חנה וקראתו

"צבאות".

וכך

אמרה חנה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך, קשה בעיניך שתתן לי בן אחד!?

משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו. בא עני אחד ועמד על הפתח. אמר להם: תנו לי פרוסה אחת! ולא השגיחו עליו. דחק

עצמו

ונכנס אצל המלך. אמר לו: אדוני המלך, מכל סעודה שעשית,

קשה בעיניך ליתן לי פרוסה אחת!?

"אם ראה תראה

בעני אמתך" -

אמר רבי אלעזר: אמרה חנה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אם "ראה" אתה בעניי

-

מוטב, ואם לאו "תראה"

בעניי -

אלך ואסתתר

עם אדם אחר

בפני אלקנה בעלי

, ויקנא לי, ושוב אלך ואסתתר בפני עדים,

וכיון דמסתתרנא, משקו לי מי סוטה, ו

על ידי כן אפקד בבנים.

שהרי

אי אתה עושה תורתך פלסתר

[שקר],

ש

הרי כבר

נאמר

בסוטה שהשקוה מהמים המאררים [במדבר ה כח]: "ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא,

ונקתה ונזרעה זרע"

.

שואלת הגמרא:

הניחא למאן דאמר

שדרש מ"ונזרעה זרע" ש

אם היתה עקרה נפקדת, שפיר

אפשר לבאר כך את כוונת חנה.

אלא למאן דאמר

שאינה היא נפקדת מעקרותה בכך, אלא המים מועילים לה ש

"אם היתה יולדת בצער, יולדת

מעתה

בריוח,

ואם היתה יולדת

נקבות, יולדת

מעתה

זכרים,

ואם היתה יולדת ולדות

שחורים, יולדת

מעתה

לבנים,

ואם היתה יולדת ולדות

קצרים, יולדת

מעתה

ארוכים"

, לשיטתו -

מאי איכא למימר

בביאור דברי חנה?

ומצינו שנחלקו אמוראים בדרשת הכתוב בסוטה:

דתניא: "ונקתה ונזרעה זרע

" -

מלמד, שאם היתה עקרה נפקדת, דברי רבי ישמעאל.

אמר לו רבי עקיבא: אם כן, ילכו כל העקרות כולן ויסתתרו מפני בעליהן

עם איש אחר,

וזו שלא קלקלה

תהיה

נפקדת

, ולא מסתבר כן.

אלא מלמד, שאם היתה יולדת בצער

-

יולדת בריוח, קצרים

-

יולדת ארוכים,

שחורים

-

יולדת לבנים,

ואם היתה יולדת ולד

אחד, יולדת

מעתה

שנים.

ואם כן, לרבי עקיבא

מאי "אם ראה תראה",

ולמה כפל הכתוב לשונו?

מתרצת הגמרא:

דברה תורה כלשון בני אדם,

שכן דרך בני אדם לכפול לשונם.

בתפלת חנה נאמר שלש פעמים "אמתך": "אם ראה תראה

בעני אמתך"

ו

"אל תשכח את אמתך", "ונתתה לאמתך".

אמר רבי יוסי ברבי חנינא: שלש אמתות

["אמתך", ו"אמתך" - לשון "מיתה" הוא]

הללו למה

נאמרו?

אמרה חנה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, שלשה בדקי מיתה בראת באשה!

שבשלשה דברים האשה נבדקת בשעת סכנה, ואם ימצא בה אחד מהם, נגזר דינה למיתה.

ו

איכא ד

אמרי לה

לשלשת דברים אלו

שלשה דבקי מיתה

, שמחמת שאינה נזהרת בדברים אלו, המיתה דבקה בה.

ואלו הן

: שמירת הלכות

נדה, ו

הפרשת

חלה, והדלקת הנר

של שבת.

\-

כלום עברתי על אחת מהן?

והיינו שלש "אמתות" שהוזכרו בדבריה.

"ונתתה לאמתך זרע אנשים", מאי "זרע אנשים"?

אמר רב

: בקשה בן שיהיה

גברא בגוברין!

כלומר, שיהיה חשוב להמנות בין אנשים.

ושמואל אמר

: בקשה

זרע ש

יהיה

מושח שני אנשים

למלוכה.

ומאן אינון

שנים שנמשחו על ידי זרעה? -

שאול ודוד

הם, שמשחם שמואל בנה למלכים.

ורבי יוחנן אמר

: בקשה

זרע ש

יהיה

שקול כשני אנשים!ומאן אינון

שנים שהיה שקול שמואל כמותם? -

משה ואהרן

הם.

שנאמר

[תהלים צט ו]

"משה ואהרן בכהניו, ושמואל בקוראי שמו"

משמע, ששמואל שקול כשניהם.

ורבנן אמרי: מאי "זרע אנשים"

-

זרע שמובלע בין אנשים.

כי אתא רב דימי, אמר

לפרש דברי רבנן:

מאי "מובלע בין אנשים"

-

לא ארוך

מדי

ולא גוץ

[נמוך],

ולא קטן

[רזה]

ולא אלם

[עבה],

ולא צחור

[לבן]

ולא גיחור

[אדום],

ולא חכם

מדי

ולא טפש

, אלא ממוצע בכל מדות אלו! שאם יהיה יוצא דופן, יהיה תמוה בעיני הבריות, ומתוך שידברו ממנו, תשלוט בו עין הרע. אמרה חנה לעלי

"אני האשה הנצבת עמכה בזה"

-

אמר רב יהושע בן לוי: מכאן שאסור לישב

ב

תוך

ארבע אמות

של

מי שעומד ב

תפלה!

ולכן אמרה "נצבת עמכה", כי גם הוא היה צריך לעמוד מחמת תפלתה .

"אל הנער הזה התפללתי"

-

אמר רב אלעזר: שמואל, מורה הלכה בפני

עלי

רבו היה. שנאמר: "וישחטו את הפר, ויביאו את הנער אל עלי",

וכי

משום ד"וישחטו את הפר" הביאו את הנער אל עלי?"

אלא אמר להן עלי: קראו

ל

כהן

ד

ליתי ולשחוט

את הפר!

חזנהו שמואל דהוו מהדרי בתר כהן למישחט, אמר להו: למה לכו לאהדורי בתר כהן למישחט?

הרי

שחיטה בזר כשרה!

אייתוהו

לשמואל

לקמיה דעלי, אמר ליה

עלי:

מנא לך הא

ש"שחיטה בזר כשרה"?

אמר ליה

שמואל: וכי

מי כתיב

בתורה

"ושחט הכהן

"? והרי

"והקריבו הכהנים" כתיב

, דהיינו רק העבודות

מקבלה ואילך,

שהן נחשבות

"מצות כהונה"

, ואינן כשרות בזר, אבל בשחיטה לא נאמר אלא "ושחט" סתם, ונסוב על הבעלים,

מכאן לשחיטה, שכשרה בזר

.

אמר ליה

עלי:

מימר שפיר קא אמרת

, ואמנם הלכה כדבריך,

מיהו, מורה הלכה בפני רבך את,

וכל המורה הלכה בפני רבו

חייב מיתה .

אתיא חנה וקא צוחה קמיה

עלי שלא יעניש את בנה. אמרה לו:

אני האשה הנצבת

עמכה בזה

.

אמר לה

עלי:

שבקי לי

, והניחיני

דאענשיה

לשמואל שימות,

ובעינא רחמי ויהיב לך

הקדוש ברוך הוא בן אחר דיהיה

רבא

[גדול]

מיניה

.

אמרה ליה

חנה:

"אל הנער הזה התפללתי!

" ואיני חפצה בבן אחר תחתיו.

"וחנה היא מדברת על לבה"

-

אמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרא

: דברה חנה לפני הקדוש ברוך הוא

על עסקי

לבה.

אמרה לפניו: רבונו של עולם, כל מה שבראת באשה, לא בראת דבר אחד לבטלה, עינים

בראת - כדי

לראות

בהן,

ואזנים

כדי

לשמוע

בהן,

חוטם

כדי

להריח

בו,

פה

-

לדבר

בו,

ידים

-

לעשות בהם מלאכה, רגלים

-

להלך בהן, דדים

כדי

להניק בהן.

אם כן,

דדים הללו שנתת על לבי

-

למה

נתת לי? וכי

לא

בשביל

להניק בהן? תן לי

בן, ואניק

אותו

בהן!

ו

עוד מימרא

אמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרא: כל היושב בתענית

חלום

בשבת,

קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה

, ואפילו נגזר עליו עונש מנעוריו, מוחלין לו בזכות התענית, לפי שהכל מתענגים והוא מתענה.

ואף על פי כן,

כיון שלא עינג את השבת באכילה, כתענוג שאר בני אדם -

חוזרין ונפרעין ממנו דין עונג שבת

שביטל!

מאי תקנתיה

שלא יענש על ביטול עונג שבת? -

אמר רב נחמן בר יצחק

: תקנתו היא,

ליתיב

אחר השבת

תעניתא

אחרת

ל

כפרת ה

תעניתא

שהתענה בשבת.

ואמר רבי אלעזר: חנה הטיחה

[לשון "זריקה", כמו "מטחוי קשת"]

דברים כלפי מעלה, שנאמר "ותתפלל על ה'"

וטענה כלפי שמיא כדברים האמורים לעיל,

מלמד שהטיחה דברים כלפי מעלה.

ואמר רבי אלעזר: אליהו

הנביא

הטיח דברים

כלפי מעלה, שנאמר

בתפלת אליהו, [מלכים א יח לז]

"ואתה הסבות את לבם אחורנית",

שגרמת להם שיחטאו על ידי יצר הרע שבראת בהם.

אמר רבי שמואל בר רבי יצחק: מנין שחזר הקדוש ברוך הוא

בנבואת נביאים אחרים,

והודה לו לאליהו

על טענתו זו?