Behorot 60a — el Talmud en español

לא יאמר

"

אברור עשרה

ואכניסם לדיר,

ואטול מהן אחד, והשאר פטורים

".

אלא כונסן

כולן

לדיר, ומוציא עשרה ונוטל מהן אחד, והשאר מצטרפין לגורן אחר

.

ומקשינן:

והתניא

:

היו לו

תשעה עשר טלאים, לא יאמר

"לא אכניס את כולן לדיר, אלא

אברור

תחילה

עשרה

ואותם אכניס לדיר

ואטול מהן אחד, והשאר פטורין

".

אלא כונסן

כולן

לדיר, ומוציא עשרה, ונוטל מהן אחד, והשאר פטורין

", הרי למדנו שאם מכניס הוא את כולן לדיר אכן השאר פטורים, ולא כפי ששנינו בברייתא ובדברי רבא, שמכניס את כולן לדיר, והשאר מצטרפין לגורן אחר!?

תרגמה רב הונא בר סחורה קמיה דרבא בריגלא

, [פירש את הברייתא רב הונא לפני רבא באותה שבת שבה שואלין בהלכות הרגל, והיא שלשים יום קודם לרגל]:

רישא של הברייתא קא משמע לן כדרבא, שאין הנותרים פטורים. ומה ששנינו בסיפא שהנותרים פטורים, לאו משום שהכניסם לדיר הוא שנפטרו, אלא בכגון שהכניסם

בדיר שיש לו שני פתחים עסקינן, ויצאו

תשעה בפתח זה ותשעה בפתח זה

, ואם כן, נפטרו כולם, כי אף אותם שלא נתעשרו על ידי העשירי, נפטרו משום מנין הראוי שהרי בשעת יציאתם היה אחד להשלים המנין -

ואף דספק מנין הראוי הוא, מכל מקום הוא פוטר,

דהאיך חד

שנותר בדיר בשעת יציאת תשעה - תשעה,

חזי להכא ולהכא

[אותו אחד הנותר ראוי הוא לצאת בכל פתח ולהשלים המנין].

ומקשינן: למה הוצרך רב הונא בר סחורה לפרש את הפטור בסיפא בדיר שיש בו שני פתחים!?

ולישני ליה

[יתרץ רב הונא בר סחורה את הסיפא של הברייתא]: הכא במאי עסקינן, ב

כגון שמנה תשעה, וכי מטא עשרה קרי חד מרישא

[כאשר הגיע למנות את העשירי, לא קראו עשירי, אלא התחיל למנות אחד שנים שלשה], עד שהגיע לטלה התשעה עשר וקראו "עשירי", ונמצא, שנפטרו עשרה האחרונים משום שהפריש מהם מעשר, והתשעה שלא השלים את מנינם, נפטרו במנין הראוי!? ומשנינן:

קסבר

רב הונא בר סחורה

עשירי מאליו קדוש

, ונמצא שאם כי קרא לעשירי "אחד", מכל מקום נתקדש ופטר את התשעה שלפניו, ואילו התשעה שנותרו אין מה שיפטרם.

ואכתי מקשינן:

ולישני ליה

: הכא בסיפא במאי עסקינן,

בגורן שמנאן זוגות זוגות

, היינו שיצאו שנים בזה אחר זה דרך הפתח וקראן "אחד", וכן הלאה עד הזוג התשיעי, ושוב יצא האחרון [התשעה עשר במספר], וקראו "עשירי". ובאופן זה כולם נפטרו, כי אנו מחשיבים מנין של כל זוג כשני מנינים נפרדים של יחידים, וכשהגיע לטלה התשעה עשר ומנאו "עשירי", הרי הוא העשירי למנין זה או למנין זה, ומאחר שספק הוא מי נתעשר - כולם נפטרו, שהרי עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק, וכל בהמה שספק נתעשרה הרי היא פטורה, כי העשירי לא יהא ודאי.

ומשנינן:

קסבר

רב הונא בר סחורה כדרב כהנא לקמן [בעמוד זה אחר המשנה], שאם מנאן זוגות זוגות,

עשירי למנין בהמות הוא קדוש

. כלומר, לא נתקדש זה שקראו עשירי לאחר תשע הזוגות, אלא כשהגיע מנין הטלאים לעשרה נתקדש העשירי, ואם כן, כל הבאים אחריו לא נפטרו.

אמר רב נחמן בר יצחק

:

זכאי אימיה דרב הונא בר סחורה, דשני ליה שמעתא לרבא כשמעתיה

בריגלא

, [זכתה אמו לבן חכם כמותו, שמיישב את דברי רבו על פי דברי עצמו ברגל], שהרי יישב רב הונא את שמועתו של רבא על פי שמועה אחרת של רבא "מנין הראוי פוטר".

מתניתין:

יצאו שנים

מן הדיר

כאחת

שהיה הפתח רחב, הרי זה

מונה אותם שנים

, כאילו יצאו זה אחר זה. ואם

מנאן אחד

ולא שנים כפי שהוא הדין, הרי ה

תשיעי

שלו שהוא העשירי לפי הדין,

ו

ה

עשירי

שלו שהוא האחד עשר לפי הדין -

מקולקלין

, והיינו, שקדושים הם אך אינו מקריבן, אלא ירעו עד שיסתאבו. וטעם הדין יתבאר בגמרא.

יצאו אחד אחד, ו

קרא לתשיעי

"

עשירי

",

ולעשירי

קרא "

תשיעי

",

ולאחד עשר

קרא "

עשירי

"

שלשתן מקודשין

, כדלפינן בגמרא מן המקראות, וכך הוא דינם:

התשיעי

אינו קרב אלא

נאכל במומו

לבעלים,

והעשירי מעשר, ואחד עשר קרב שלמים

.

ו

אותו אחד עשר שנעשה שלמים

עושה תמורה

כשאר שלמים -

דברי רבי מאיר

.

אמר

על כך

רבי יהודה: וכי יש תמורה עושה תמורה

, והרי האחד עשר עצמו תמורה של המעשר היא, וקיימא לן: אין תמורה עושה תמורה.

אמרו

על כך

משום רבי מאיר: אילו היה

האחד עשר

תמורה

של המעשר,

לא היה קרב

, שאין מעשר בהמה עושה תמורה, כדילפינן בתמורה דף כא.

אבל אם

קרא לתשיעי עשירי

,

ולעשירי

קרא

עשירי

כמספרו,

ולאחד עשר

קרא

עשירי

, כיון שלא עקר מן העשירי שם עשירי,

אין אחד עשר מקודש

.

זה הכלל: כל שלא נעקר שם עשירי ממנו

[מן העשירי], היינו שקראו "עשירי" או אפילו שתק ולא דיבר כלום,

אין אחד עשר

הבא אחריו

מקודש

, עד שיקרא לעשירי "תשיעי" ולאחד עשר "עשירי".

גמרא:

אמר רבי יוחנן

:

מנאן

לטלאים היוצאים בפתח

זוגות זוגות

או

קינטרן קינטרן

[מאות, מאות]. כלומר, אם הוציאן בפתח זה אחר זה, ולא מנה את הטלאים כל אחד בנפרד, אלא מנה קבוצות של שנים או של מאה טלאים, וקרא לקבוצה הראשונה "אחת", ולשניה "שתים", וכן הלאה:

ה

עשירי למנין הוא

ה

קדוש

, ומפרש לה ואזיל.

שואלת הגמרא:

למנין מאי

[לאיזה מנין נתקדש העשירי]? ונחלקו בדבר אמוראים:

רב מארי אמר: למנין שלו

[של המונה, שמנה קבוצות ולא טלאים]

הוא קדוש

. כלומר, נתקדשה הקבוצה העשירית, ופטרה כנגדה את תשעת הקבוצות שלפניה. והטעם בזה, משום שהמנין שהוא מונה אינו מנין אחד של עשרה טלאים, אלא מונה הוא כאחת שנים או יותר מנינים של עשרה, ומכל מנין שהוא מונה קדוש העשירי.

רב כהנא אמר: למנין בהמות הוא קדוש

, היינו, שאין אנו מתחשבים במנין שלו כלל, אלא במנין של הטלאים כל אחד בנפרד, ואותו אחד שיצא עשירי בפתח הוא הקדוש.

ומקשינן לרב כהנא מהא ד

תנן

במשנתנו:

יצאו שנים כאחת

, הרי זה

מונה אותן שנים

, ואם

מנאן אחד

שלא כדין, הרי ה

תשיעי

ו

ה

עשירי מקולקלין

. והרי:

בשלמא למאן דאמר: למנין שלו הוא קדוש, משום הכי הוו תשיעי ועשירי מקולקלין, דלעשירי

מן הדין

קא קרי ליה

הוא "

תשיעי

",

ולאחד עשר

מן הדין קא קרי ליה הוא "

עשירי

".

אלא למאן דאמר: למנין בהמות הוא קדוש

, הרי

לתשיעי

מן הדין -

תשיעי קא קרי ליה

[אף הוא קרא "תשיעי"],

ו

גם

לעשירי

מן הדין - "

עשירי

"

קא קרי ליה

, ולמה הם מקולקלים!?

אמר לך רבי יוחנן

:

כי אמינא אנא, היכי דאיכוין לאפוקינהו זוגות זוגות

[לא אמרתי אלא באופן שנתכוין להוציאם זוגות זוגות],

אבל היכא דנפק ממילא

[אבל כשיצא מעצמו זוג כאחד] כפי שעוסקת משנתנו,

לא

אמרתי.

תא שמע

להקשות על רב מארי מהא דתניא:

מנאן למפרע

היינו, שמנה י' ט' ח' -

עשירי שבמנין הוא קדוש

.

ו

בשלמא למאן דאמר: למנין בהמות הוא קדוש, שפיר

ניחא שמתקדש העשירי שלא כמנין שלו.

אלא למאן דאמר: למנין שלו הוא קדוש

, והרי ל

עשירי

"

חד

"

קרי ליה

, והאיך הוא קדוש כעשירי!?

אמר

תירץ

רבא

: לכן חלה הקדושה כשמנה למפרע,

הואיל ואיתיה במנינא פרסאה דקרו לעשרה חד

[במנין פרסי קורים לעשרה "אחד"].