Beitzá 6a — el Talmud en español

אמר רבא

מת

, המונח וצריך לקוברו ,

ביום טוב ראשון

-

יתעסקו בו

בצרכי קבורתו רק

עממים

נכרים, ולא ישראל .

ביום טוב שני

הקלו בו חכמים מפני כבוד המת ש

יתעסקו בו ישראל

בקבורתו, ובעשיית מלאכות, כגון חפירת הקבר.

ו

היתר זה לעסוק בקבורת המת ביום טוב שני הוא

אפילו ב

יום טוב שני מ

שני ימים טובים של ראש השנה

, שהקלו בו בקבורת מת כמו בשאר יום טוב שני של גלויות במועדים.

מה שאין כן בביצה

, שלא הקלנו בה ביום טוב שני של ראש השנה כמו שהקלנו בשאר יום טוב שני של מועדים, אלא היא אסורה, כיון ששני הימים של ראש השנה כקדושה אחת ארוכה הם.

אבל

נהרדעי אמרי: אף בביצה

הקלנו ביום טוב שני של ראש השנה, שאם נולדה ביום טוב ראשון היא מותרת ביום טוב שני.

וטעמו של דבר: כי הרי,

מה דעתיך

, מאיזה טעם יש לאסור את הביצה ביום השני לאותם אנשים הרחוקים מבית דין ואינם יודעים מתי בי"ד קדשו את החודש?

הרי אם מקדשים בית דין את יום השלשים מתקדש רק יום אחד, ומכח הספק איזה יום התקדש אין הרחוקים מבית דין מתחייבים לנהוג ביומיים של קדושה ארוכה.

ומה שיש להם לחוש לנהוג בשני ימים בקדושה ארוכה, הוא רק מהחשש

דילמא

שמא אירע שבמקום מושב בית דין לא באו עדים ביום השלשים עד זמן המנחה. ו

מעברי ליה

, יעברו בית הדין

ל

חודש

אלול,

ויעשוהו שלשים יום .

ואז, לפי התקנה הראשונה, ינהגו במקום הבית דין קדושה ארוכה בשני הימים, ואילו את קידוש החודש, למנות ממנו את מועדי השנה, יעשו בית דין למחרת.

ולכן, גם כל המקומות המרוחקים צריכים לנהוג יומיים של קדושה ארוכה, כמו במקום מושב הבית דין.

וכיון שמחמת החשש הזה בלבד תקנו לנהוג יומיים כקדושה אחת ארוכה, ואסרו מכח הקדושה האחת את הביצה שנולדה בראשון, שלא לאכלה בשני. אין לנו לחשוש לתקנה זו מאחר שהתברר שמעולם לא קרה כדבר הזה במקום מושב בית דין.

שהרי,

הא אמר רב חיננא בר כהנא אמר רב: מימות עזרא ואילך

-

לא מצינו אלול מעובר

, אלא תמיד הגיעו העדים ביום השלשים של חודש אלול לפני המנחה וקידשו את החודש על פיהם באותו היום, ולא נהגו מאז שני ימים של קדושה אחת.

ורק פעם אחת אירע שבאו מן המנחה ולמעלה, וקיבלום, ונתקלקלו הלויים בשיר, ותיקנו אז שלא לקבל עדים מן המנחה ומעלה, ולא היה שימוש בתקנה זו מעולם, כי תמיד הגיעו העדים ביום השלשים לפני זמן מנחה, ולכן בטלה התקנה למפרע, וכשהחלו לקבוע לפי חשבון העיבור, לא עשו שני ימים, כיון שהתברר שלא חלה התקנה מעולם .

אמר מר זוטרא: לא אמרן

לעיל בדברי רבא, שאם מת בשני קוברים אותו באמצעות ישראל ,

אלא

רק אם אירע

דאשתהי,

שהשתהה המת מלהקבר ויש חשש שיסריח .

אבל

אם

לא אשתהי

-

משהינן ליה

עד לאחר יום טוב .

רב אשי אמר: אף על גב דלא אשתהי

-

נמי לא משהינן ליה.

מאי טעמא?

-

יום טוב שני לגבי מת

-

כ

יום

חול שויוה רבנן

, ומותר

אפילו למיגז ליה גלימא

, לגזור לו אריג ולעשותו גלימה,

ולמיגז ליה

ואף לחתוך לכבודו

אסא

הדס מן המחובר, ואף שדברים אלו אינם נצרכים

למת, הותר לעשותם ביו"ט שני לכבודו .

אמר רבינא: והאידנא, דאיכא "חברי

", שיש אנשי אומה רשעה הכופים את ישראל לעבודתם, וביום טוב פוטרים אותם מהעבודה,

חיישינן

שמא יראו אותם רשעים שישראל מקברים את מתיהם ביום טוב שני, ויבואו לשעבדם לעבודתם, ולכן לא קוברים עתה ביום טוב שני.

רבינא הוה יתיב קמיה דרב אשי בשני ימים טובים של ראש השנה

שחלו ביום חמישי ושישי.

חזייה

ראה רבינא את רב אשי

דהוה עציב

.

אמר ליה

רבינא:

אמאי עציב מר?

אמר ליה

רב אשי:

דלא אותיבי

מצטער אני על שלא הנחתי

עירובי תבשילין

, ואיני יכול לבשל היום לשבת. ואי אפשר להניח עירובי תבשילין אלא מערב יום טוב.

אמר ליה

רבינא:

ולותיב

יניח

מר

עירובי תבשילין

האידנא,

עתה ביום הראשון של ראש השנה.

שהרי

מי

האם

לא אמר רבא

: אם חלו שני ימים טובים ביום חמישי וביום שישי,

מניח

אדם עירובי תבשילין מיום טוב

ראשון [ביום חמישי]

לחבירו

, ליום טוב שני [ביום שישי],

ומתנה

:

אם היום הוא היום טוב מן התורה, ומחר הוא יום חול, איני צריך לעירוב תבשילין, ואם מחר הוא יום טוב מן התורה והיום הוא יום חול, הריני מערב עתה בערב יום טוב את עירובי התבשילין.

אמר ליה

רב אשי לרבינא:

אימר דאמר רבא

שאפשר להניח ולהתנות, רק

בשני ימים טובים של גליות,

שכל יום אסור מספק.

אבל

בשני ימים טובים של ראש השנה,

שהם קדושה אחת ארוכה,

מי אמר

רבא שאפשר להניח ביום הראשון ולהתנות? והרי ערב יום טוב של הקדושה האחת הארוכה הוא רק ביום רביעי שלפניו!?

ושאל רבינא על דברי רב אשי:

והא אמרי נהרדעי: אף ביצה

שנולדה ביום טוב ראשון של ראש השנה

מותרת

ביום טוב שני של ראש השנה, כמו בשאר שני ימים טובים של גלויות, לפי שאין שני הימים קדושה אחת.

אמר

ענה

ליה רב מרדכי

, תלמידו של רב אשי, לרבינא, ותירץ לו על שאלתו:

בפירוש

אמר לי מר

, רב אשי,

דלא סבר להא דנהרדעי.

ולכן, אינו עושה עירוב תבשילין ביום טוב ראשון של ראש השנה. שהרי קדושה אחת הן .

אתמר: אפרוח שנולד ביום טוב

-

רב אמר: אסור

לאוכלו, ומהטעם שיתבאר.

ושמואל, ואיתימא רבי יוחנן, אמר: מותר

לאוכלו.

ומבארת הגמרא את טעמיהם:

רב אמר: אסור

, היות והאפרוח

מוקצה הוא,

שהרי התקדש היום לפני שנולד, ואז לא היה ראוי לאכילה מחמת האיסור לאכול אפרוח שלא נולד, ולכן חל עליו איסור מוקצה לכל היום .

ושמואל, ואיתימא רבי יוחנן, אמר: מותר

האפרוח -

הואיל ומתיר עצמו

בצאתו לעולם

בשחיטה

.

והיינו, שחל שינוי מהותי באפרוח בלידתו, שמעתה אפשר להתיר את אכילתו באמצעות שחיטה, ומתוך כך חל שינוי גם בהקצאתו, שמעתה הוא אינו מוקצה אלא מותר באכילה.

כי כל מהות איסור המוקצה היא השארת הדבר בהקצאתו, שאסרו חכמים כל דבר שהיה מוקצה מטלטול או משימוש, שלא לטלטלו ושלא להשתמש בו, לפי הקצאתו.

אבל האפרוח היה מוקצה רק כשהיה לו מעמד של אפרוח, מכח איסור אכילתו. אך ברגע שיצא לאויר העולם והותר בשחיטה, הרי השתנה מעמדו מ"אפרוח" האסור, ל"עוף" המותר. ואי אפשר להמשיך ולהחיל על העוף את איסור המוקצה של "אפרוח", לפי שהרי עתה יש לו מעמד שונה לחלוטין, של "עוף", המותר בשחיטה. ואם נאסרנו עתה מדין מוקצה, אין זה המשך הקצאתו הקודמת .

אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב

שאסר את האפרוח שנולד, מחמת שהוא מוקצה.

וכי מה

הבדל יש

בין

אפרוח

זה

שנולד ביום טוב, שאתה אוסרו משום מוקצה,

לעגל שנולד ביום טוב

, שהוא מותר לפי כולם, ובהכרח שאינו נאסר משום "נולד", כיון שהוא "מתיר עצמו בשחיטה"!?

אמר להו

: היתר העגל הוא,

הואיל ומוכן

היה העגל לאכילה ביום טוב

אגב אמו, בשחיטה.

שאם היה שוחט את אמו של העגל בעוד העגל במעיה היתה שחיטת אמו מתרת גם אותו באכילה, ונמצא שהיה העגל ראוי ו"מוכן" כל הזמן לאכילה, ולכן לא הוקצה כלל, ואינו צריך את הטעם ש"מתיר עצמו בשחיטה" .

אבל האפרוח לפני שבקע ויצא מקליפת הביצה לא היה לו כל היתר, ולכן הוא היה אז מוקצה ו"אינו מוכן". ולכן הוא ממשיך ונשאר בהקצאתו גם אחר שנולד .

והוסיפו רב כהנא ורב אסי לשאול את רב, מדוע אסר אפרוח שנולד:

ומה בין

אפרוח

זה

שאסרתו

לעגל שנולד מן

הטרפה

, שאם היה שוחט את אמו הטריפה בעוד העגל במעיה לא היתה מועילה לו שחיטת אמו, והרי הוא מוקצה אז, ואינו מוכן אגב אמו, ובכל זאת אם נולד העגל ביום טוב רשאי לשוחטו ולאוכלו, ובהכרח שהוא "מתיר עצמו בשחיטה", ואם כן יהיה גם האפרוח מותר לשחטו ולאכלו ביום טוב.

שתיק רב

, לפי שלא היה לו תשובה על שאלתם מעגל שנולד מן הטריפה.

אמר רבה, ואיתימא רב יוסף: מאי טעמא שתיק רב?

לימא להו

: אין הוא מוקצה בהיותו במעי אמו,

הואיל ו

הוא

מוכן

אז

אגב אמו ל

זרקו עמה לאכילת

כלבים, ואגב הכנתו במעי אמו לכלבים דתו גם להכינו למאכל אדם לאחר שיוולד

.

מה שאין כן אפרוח, שבהיותו בתוך קליפת הביצה אין הוא ראוי אפילו למאכל בהמה, ולכן הוא נאסר משום "נולד".