Baba Metziá 54b — el Talmud en español

שמע מינה: חומשו כמותו.

ואף הוא צריך לבא מן החולין, כתרומה עצמה.

שמע מינה.

עוד בדיני חומש:

יש לדון, האם החומש נחשב כמו הקרן לגמרי, ואם גזל את החומש, או נהנה מן החומש בתרומה וקדשים וכיו"ב, האם חייב חומש על החומש.

או דילמא אין החומש נחשב כקרן לענין זה.

אמר רבא: גבי גזל

[אם גזל, וכפר, ונשבע לשקר, מביא אשם גזילות, ונותן לנגזל קרן וחומש]

כתיב

[ויקרא ה כד]

"וחמישיתיו יסף עליו",

ודרשינן, "חמישיתיו", לשון רבים, משמע חמישיות הרבה.

ותנן: "

מי שגזל, ונשבע לשקר, והודה, והתחייב קרן וחומש, ו

נתן לו את הקרן, ונשבע לו על החומש,

[כלומר, חזר וכפר את החומש, ואמר נתתיו לך, ונשבע לשקר, והודה],

הרי זה מוסיף חומש על חומש,

וכן אם כפר את החומש השני, מוסיף חומש נוסף על החומש,

עד שיתמעט הקרן

[עד שיהא החומש שנשבע עליו לשקר]

פחות משוה פרוטה"

.

ומבואר, שהחומש הניתן בגזל, נחשב כקרן לגמרי, ומתחייבים חומש נוסף עליו.

וכן

גבי

האוכל

תרומה

בשוגג, המתחייב בקרן וחומש,

כתיב

[ויקרא כב יד]

"איש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו עליו",

ו

אף על פי שהכתוב אומר "חמישיתו", לשון יחיד, מכל מקום

תנן "האוכל תרומה בשוגג משלם קרן וחומש.

אחד האוכל, ואחד השותה, ואחד הסך

שמן של תרומה

, אחד תרומה טהורה, ואחד תרומה טמאה, משלם חומשה, וחומשא דחומשא

[כגון אם נתן קרן וחומש מפירות חולין, ונעשו אותן פירות תרומה, וחזר ואכלן בשוגג, משלם חומש על החומש]

".

ואילו גבי מעשר, לא מכתב כתיב.

[לא מצאנו בכתובים לימוד לומר שמביא חומש על חומש, כגון שחזר וחילל את החומש הראשון על פירות, אינו מוסיף חומש נוסף על החומש הראשון],

ולא מיתנא תנא

בענין זה,

ולא איבעויי איבעיא לן.

ופשיטא לן, שאינו מוסיף חומש.

אך

גבי

הפודה את

הקדש

ו, ומוסיף חומש, יש להסתפק, ד

כתיב

[ויקרא כז טו]

"ואם המקדיש יגאל את ביתו, ויסף חמישית כסף ערכך".

ותנן: "הפודה את הקדשו, מוסיף חומש".

חומשא תנן, חומשא דחומשא לא תנן.

ויש להסתפק:

מאי?

האם מוסיף חומשא דחומשא, במקרה שחזר וחילל את החומש? וצדדי הספק הם:

גבי תרומה כתיב "ויסף",

דמשמע שתי תוספות, ולכן מוסיף חומש על חומש. ו

גבי קדש נמי הא כתיב "ויסף",

ונדרוש גם כן להוסיף חומשא דחומשא.

או דלמא,

דוקא

גבי תרומה

מוסיף חומש על חומש, ד

כתיב "ויסף",

ודרשינן ליה, באופן הבא: קיימא לן "גורעין ומוסיפין ודורשין", ולכן,

אי שקלת ליה לוי"ו ד"ויסף" ושדית ליה על "חמישיתו", הוה ליה

"חמישיתוו", ונקרא:

"חמישיתיו",

לשון רבים. ולכן מוסיף חומש על חומש.

אך

גבי הקדש כתיב "ויסף חמישית",

ואם כן,

אף על גב דכי שקלת ליה לוי"ו ד"ויסף" ושדית ליה על "חמישית", סוף סוף הוה ליה חמישיתו.

לשון יחיד. ואין לדרוש מכאן להוסיף חומש על חומש.

ו

מקשינן: מדוע הסתפק רבא בדין חומש דהקדש,

תיפוק ליה ד

אם חזר וחילל את החומש הראשון אינו מוסיף חומש נוסף, משום

הוה ליה הקדש שני?

ואמר רבי יהושע בן לוי, אהקדש ראשון מוסיף חומש, על הקדש שני

אין מוסיף חומש!?

ומשנינן:

אמר ליה רב פפי לרבינא, הכי

אמר רבא: חומש

אינו נחשב כ"הקדש שני", שהרי מאליו נתוסף, ולא נתפס תחת הראשון , ו

כתחילת הקדש דמי.

ולכן אין לפשוט את הספק מדין "הקדש שני".

על כל פנים,

מאי הוי עלה

[מה נפסק בספיקו של רבא]?

אמר רב טביומי משמיה דאביי: אמר קרא

-

"ויסף חמישית כסף ערכך",

ודרשינן:

מקיש חומשו לכסף ערכו, מה כסף ערכו מוסיף חומש, אף כסף חומשו נמי מוסיף חומש

.

גופא

:

אמר רבי יהושע בן לוי: על הקדש ראשון מוסיף חומש ועל הקדש שני אין מוסיף חומש.

אמר רבא: מאי טעמא דרבי יהושע בן לוי?

אמר קרא

[ויקרא כז טו]

"ואם המקדיש יגאל את ביתו

ויסף חמישית כסף ערכך עליו והיה לו

".

ודרשינן:

"המקדיש"

הוא מוסיף חומש, כשפודה את הקדשו.

ולא המתפיס

זה תחת קדש אחר, שהשני נתפס בקדושת הראשון, ואין הקדושה באה אליו מחמת עצמו.

עוד באותו ענין:

תני תנא קמיה דרבי אלעזר

[אחד התנאים אמר מימרא זו לפני רבי אליעזר]: נאמר בתורה [ויקרא כז כז]

"ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך

ויסף חמישיתו עליו",

ודרשינן: מדכתיב "בבהמה", ולא "ואם בהמה טמאה", משמע, רק בהקדשות שהם כבהמה טמאה מוסיף חומש.

וב

מה בהמה טמאה מיוחדת? שתחילתה הקדש,

[לקמן יבואר],

וכולה לשמים,

[ואין לבעלים בה כלום, דסתם הקדש בהמה טמאה, לבדק הבית היא],

ומועלין בה

[לקמן יבואר],

אף כל שתחילתה הקדש וכולה לשמים מועלין בה.

הבין רבי אליעזר שכונת התנא לומר, שמי שיש בו גדרים אלו, יש בו דין מעילה,

ולכן

אמר ליה רבי אלעזר לתנא: בשלמא "כולה לשמים", למעוטי קדשים קלים, כיון דאית להו לבעלים בגוייהו לית בהו מעילה.

אלא "תחילת הקדש" למעוטי מאי?

וכי

תחילת הקדש הוא דאית ביה מעילה,

אך

סוף הקדש

[כגון הקדש שני כדלעיל]

לית ביה מעילה?!

דלמא לענין חומש קאמרת? וכרבי יהושע בן לוי,

שאין מוסיפין חומש בהקדש שני.

אמר ליה, אין! הכי קאמינא.

[אכן, זו היתה כונתי] .