Baba Kama 92a — el Talmud en español

יכול,

יהיה חייב להקדים אילן סרק לאילן מאכל,

אפילו

אם הוא

מעולה בדמים

לקורות, יותר מאשר לפירות?

תלמוד לומר: "רק

עץ אשר תדע" וגו'. "רק"

\- מיעוט הוא, שלא הקדים הכתוב קציצת עץ סרק לעץ מאכל, אלא כשאינו מעולה בדמים, אבל אם היה מעולה בדמים, יכול אתה לקצוץ אילן הנושא פירות.

שמואל אייתי ליה אריסיה תמרי, אכיל טעים בהו טעמא דחמרא

[מעשה בשמואל שאריסו הביא לו תמרים מאילנותיו, ושמואל טעם בהם טעם של יין].

אמר

[שאל]

ליה

שמואל לאריסיה:

מאי האי

, היאך קיבלו התמרים טעם של יין!?

אמר ליה

האריס לשמואל:

ביני גופני קיימי

[התמרים גדלים בין הגפנים], ויונקים מן הגפנים את טעמם.

אמר

שמואל:

מכחשי בחמרא כולי האי

[וכי כל כך הם מכחישים את הגפנים]!? הרי אם התמרים יונקים מן הגפנים, עד כדי כך שטעם יין נכנס בהם, בודאי שכוחם של הגפנים נחלש, ויינם יהיה גרוע.

אם כן,

למחר אייתי לי מקורייהו,

כלומר, עקור את הדקל מפני שהוא מפסיד את הגפנים, והבא לי מחר את עיקרם של התמרים.

רב חסדא חזא תאלי

[דקלים קטנים ]

בי גופני

[שגדלים בין הגפנים].

אמר ליה

רב חסדא

לאריסיה: עקרינהו

לתאלי, כי

גופני קני דיקלי,

אבל

דיקלי לא קני גופני,

כלומר ערכם של הגפנים גדול משל הדקלים, על כן יש לעקור את הפחות חשוב כדי לשמור על ערכו של החשוב יותר.

מתניתין:

אף על פי שהוא

[המזיק]

נותן לו

דמי חבלתו ובושתו,

אין

עוונו

נמחל לו עד שיבקש ממנו

[מן הניזק] מחילה.

שהרי אבימלך, שלקח את שרה מאברהם, נצטווה מהקדוש ברוך הוא להחזיר אותה לאברהם ולבקש ממנו את מחילתו,

שנאמר

[בראשית כ ז]:

"ועתה השב אשת

האיש, כי נביא הוא והתפלל בעדך [הוא יתפלל עבורך] וחיה".

ומנין

אתה למד

שאם

בקש ממנו המזיק מחילה, והניזק

לא מחל לו, שהוא אכזרי

!?

ש

הרי אחרי שפייס אבימלך את אברהם וביקש את מחילתו

נאמר

[שם יז]:

ויתפלל אברהם אל האלהים, וירפא אלהים את אבימלך

ואת אשתו ואמהותיו וילדו".

האומר

לחבירו:

סמא את עיני,

ובא חבירו וסימאו, אינו יכול לומר: הוא אמר לי לחבול בו, ופטור אני מלשלם, אלא חייב הוא לשלם.

וכן האומר לחבירו:

קטע את ידי,

ובא חבירו וקטע את ידו, חייב לשלם.

וכן האומר לחבירו:

שבר את רגלי,

ובא חבירו ושבר את רגלו,

חייב

לשלם, ואינו יכול להפטר בטענה הוא אמר לי לעשות כן, ולמה אשלם במה שעשיתי את רצונו.

ואפילו אמר לו הניזק: סמא את עיני

על מנת לפטור,

כלומר: אני מרשה לך לסמא את עיני, ולא אתבע אותך לשלם על החבלה, אין זה מועיל לפוטרו, ואם חבל בו, הרי הוא

חייב

לשלם, ובגמרא [צג א] מפרש טעמא.

האומר לחבירו:

קרע את כסותי,

או שאמר לו:

שבר את כדי,

והלך וקרע את כסותו ושבר את כדו על סמך אמירתו של הבעלים, הרי הוא

חייב

לשלם לו, ואינו יכול לטעון: פטור אני, כי אתה אמרת לי להזיק אותך.

אבל אם אמר לו הבעלים: קרע את כסותי, ותהיה פטור מלשלם, שבר את כדי

על מנת לפטור

-

פטור

מלשלם, ובגמרא [שם] מפרש לה.

וכל זה אם אמר לו הבעלים להזיק את ממונו, אבל אם אמר אדם לחבירו:

עשה כן לאיש פלוני

, אפילו אמר לו:

על מנת לפטור

, הרי הוא

חייב, בין ב

נזקי

גופו, בין ב

נזקי

ממונו,

של אותו פלוני, שהרי הבעלים לא נתן לו רשות להזיק אותו.

גמרא:

תנו רבנן: כל אלו שאמרו

במשנה דלעיל [צ א]: התוקע לחבירו נותן לו סלע, סטרו נותן לו מאתים זוז וכו'

דמי בושתו

הם,

אבל צערו

מה שדואג ומצטער על בושתו, אינו נמחל לו עד שיבקש ממנו מחילה.

ו

אפילו

אם חזר בתשובה, ו

הביא

לקרבן את

כל אילי נביות שבעולם

[אילים משובחים שמקורם ממקום שנקרא "נביות"],

אין נמחל לו עד שיבקש ממנו

וימחול לו.

שנאמר

: "ועתה

השב אשת האיש, כי נביא הוא, ויתפלל בעדך".

וממה שאמר הקדוש ברוך הוא לאבימלך שאברהם יתפלל בעדו, יש ללמוד שהוא ציווה אותו לפייס את אברהם, עד שאברהם יתפלל שיחוס עליו הקב"ה, וירפא אותו ואת בני ביתו.

אגב שהוזכר מקרא זה, תמהינן: וכי אטו כיון

דאשת נביא

היא

בעי אהדורי

[צריך להשיבה],

אשת אחר

[אם היתה אשת הדיוט]

לא בעי אהדורי!?

הלא בן נח מוזהר על גילוי עריות, ואסור לו לגזול אשה מיד בעלה!?

אמר

[תירץ]

רבי שמואל בר נחמני אמר

[בשם]

רבי יונתן

: הכי מפרשינן לקרא:

"השב אשת האיש"

-

מכל מקום.

כלומר חיוב החזרת האשה, בכל איש ואיש הוא, ואין חילוק מי הוא בעלה.

והא דקאמר: "כי נביא הוא", תשובה לטענתו של אבימלך היא:

אבימלך טען: אין אני אשם במה שלקחתי את שרה מאברהם, כי הם הטעו אותי, ואני הייתי אנוס בדבר.

והקב"ה אמר לו: אין זה נכון, אתה אשם בדבר וראוי אתה לעונש.

ודקא אמרת

[מה שטענת]:

"הגוי גם צדיק תהרוג"!? הלא הוא אמר לי: אחותי היא, והיא גם היא אמרה: אחי הוא",

לכן חושב אתה את עצמך לצדיק, כי היית אנוס בדבר, היות והיית יכול לסמוך על דבריהם ששרה איננה אשתו של אברהם.

טעות גדולה בידך! כי הם נאלצו לשקר אותך, ועליך היה לדעת שאי אפשר לסמוך על דבריהם, ולחשוש שמא אשתו היא, למרות שהם אמרו ששרה איננה אלא אחותו, אם כן אינך "אנוס" אלא "פושע" וחייב מיתה, אם לא תפייס את אברהם.

ומה אילץ אותם לשקר? כי אברהם

נביא

הוא

וחכם גדול להכיר את דרך בני אדם השטופים בתאוות, ומעמידים פנים כאילו הם אנשים כשירים העושים מעשיהם בתום לבב.

וכבר לימד

הלכות דרך ארץ, איך נוהגים

עם

אורח הבא לעיר, ואתם לא נהגתם כשורה.

שהרי

אכסנאי

[אורח]

שבא לעיר

האם

על עסקי אכילה ושתיה שואלין אותו,

האם הוא זקוק לדברי מאכל ומשקה,

או על עסקי אשתו שואלין אותו,

מי זו האשה אשר עמו, האם

אשתך היא

או

אחותך היא!?

והיות שעבדיך שאלו את אברהם על עסקי אשתו, במקום לשאול אותו על עסקי אכילה ושתיה, הסיק אברהם שבני עירך שטופים בתאוות, וכדי שלא יהרגו אותו על דבר אשתו, נאלץ אברהם לומר על שרה שאחותו היא ולא אשתו.

לפיכך, אתה נידון כ"פושע" ולא כ"אנוס", כי אם היית לומד הלכות דרך ארץ, היית יודע כיצד נוהגים, והיית יכול להבין שאינך יכול לסמוך על מה שאברהם ושרה אמרו לך שהיא אחותו.

ו

מכאן

ממה שאבימלך נענש למרות שהיה לו חסרון ידיעה בדרך ארץ.

יש ללמוד:

לבן נח

שעובר על איסור שנאסר לבני נח, מחמת חוסר ידיעה,

ש

הוא

נהרג

כאילו עבר איסור זה מתוך ידיעה, ואינו יכול לתרץ את עצמו, ולומר: לא ידעתי,

שהיה לו

[עליו]

ללמוד ולא למד,

ואף זו רשלנות היא, ואינו נידון כאנוס.

נאמר [בראשית כ יז - יח]: "ויתפלל אברהם אל האלהים, וירפא אלהים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו וילדו. כי עצר עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך, על דבר שרה אשת אברהם".

ומפרשינן:

"כי עצר עצר ה'" אמר רבי אלעזר שתי עצירות הללו

[לשונו הכפולה של המקרא]

למה? אחת באיש: שכבת זרע

שלא יצא ממקומה;

שתים באשה: שכבת זרע,

שקיבלה מן האיש והרי הם במעיה, לא יכולה היתה לפלוט אותה,

ולידה

שלא היו נשותיהן יכולות ללדת את עובריהן שהגיע זמן לידתן.

במתניתא

[ברייתא]

תנא

: "כי עצור עצר ה'"

\-

שתים באיש: שכבת זרע וקטנים

[מי רגלים],

שלשה באשה

:

שכבת זרע

שקיבלה מן האיש,

וקטנים ולידה.

רבינא אמר: שלש באיש: שכבת זרע וקטנים ופי טבעת

[הוא נקב הגדולים לפנות];

ארבעה באשה: שכבת זרע ולידה וקטנים ופי טבעת.

כתיב: "כי עצר עצר ה'

בעד כל רחם"

ומפרשינן:

אמרי דבי רבי ינאי

[אמרו בבית מדרשו של רבי ינאי]: "כל רחם" לרבות ד

אפילו

רחם

תרנגולת של בית אבימלך

נעצרה ו

לא הטילה ביצתה.

עתה מביאה הגמרא כמה מימרות של חכמים ופתגמים של בני אדם שיש למצוא להם מקור ודוגמא, מן המקראות.

א.

אמר

[שאל]

ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמור רבנן: כל המבקש רחמים על חבירו,

שזקוק לישועה בדבר מה,

והוא צריך ל

ישועה ורחמים ב

אותו דבר,

ש

הוא נענה תחילה?

אמר ליה

רבה בר מרי לרבא: דכתיב גבי איוב [איוב מב ז - י]: "ויאמר ה' אל אליפז התימני: חרה אפי בך ובשני רעיך, כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב. ועתה קחו לכם שבעה פרים ושבעה אילים ולכו אל עבדי איוב והעליתם עולה בעדכם, ואיוב עבדי יתפלל עליכם ... וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו, ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה. "

ומ

דכתיב: "וה' שב את שבות איוב,

בהתפללו בעד רעהו"

משמע, שה' הושיע וריחם על איוב להצילו מיסוריו וצרותיו בגלל שהוא התפלל עבור חבירו.

אמר ליה

רבא לרבה בר מרי:

את אמרת מהתם

[מפסוק באיוב שהוא ב"כתובים"],

ואנא אמינא מהכא

[מן התורה]: "

ויתפלל אברהם אל האלהים, וירפא אלהים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו

וילדו" [בראשית כ יז].

וכתיב

[שם כא א]:

"וה' פקד את שרה כאשר אמר

ויעש ה' לשרה כאשר דבר.

וכך הוא פירושו של מקרא: וה' פקד את שרה,

כאשר אמר אברהם אל

[עבור]

אבימלך.

כלומר ה' פקד את שרה בגלל שאברהם התפלל עבור אבימלך.

והיות שנאמר: "וה' פקד" ולא נאמר "ויפקוד את שרה", משמע, שכבר פקד אותה - קודם לאבימלך. ב.

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: בהדי הוצא לקי כרבא

[כשעוקרים את הקוץ שגדל אצל הכרוב, פעמים שנעקר הכרוב עמו, ונמצא לוקה בשבילו]. כלומר, שכיני רשע לוקים עמו.

אמר ליה: דכתיב

[ירמיה ב כט]:

"למה תריבו אלי

[איך תבואו להתווכח בריב, ולומר: לא חטאנו],

כלכם פשעתם בי, נאם ה'",

מדקאמר "כולכם" אף הנביא במשמע, והרי הנביא לא חטא!? אלא - בהדי הוצא לקי כרבא.

אמר ליה

רבא לרבה בר מרי:

את אמרת מהתם

[מן הנביאים]

ואנא אמינא מהכא

[מן התורה]: כתיב [שמות טז כו - כח]: "ששת ימים תלקטוהו [את המן] וביום השביעי שבת לא יהיה בו. ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו. ויאמר ה' אל משה

עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורותי".

והרי משה ואהרן לא מאנו בשמירת מצוות ה' ותורותיו, ומדוע אמר הקדוש ברוך הוא: "עד אנה מאנתם" ומשה ואהרן בכלל!? אלא - בהדי הוצא לקי כרבא.

אמר ליה רבא לרבה בר מרי

:

כתיב

[בראשית מז ב]

"ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים"

, והם החלשים שבין אחי יוסף, שאותם הציג יוסף בפני פרעה, ובחר את החלשים, כדי שלא יבחר בהם להיות ראשי גייסות ויטריחם.

ו

מאן נינהו

אותם

חמשה?

אמר ליה

רבה בר מרי:

הכי אמר רבי יוחנן: אותן שהוכפלו בשמות

בברכתו של משה רבינו, כדלקמן, ולפיכך הוכפלו, כי חלשים היו וצריכים חיזוק, והכפילות מחזקת אותם שלא תשלוט בהן עין רעה.

ואלו הם שהוכפלו בשמותם: בברכת זבולון נאמר [דברים לג יח]: "ולזבולון אמר שמח זבולון בצאתך".

ובברכת גד נאמר [שם כ]: "ולגד אמר ברוך מרחיב גד".

ובברכת דן נאמר [שם כב]: "ולדן אמר דן גור אריה".

ובברכת נפתלי נאמר [שם כג]: "ולנפתלי אמר נפתלי שבע רצון".

ובברכת אשר נאמר [שם כד]: "ולאשר אמר ברוך מבנים אשר".

ופריך רבא: הא

יהודה נמי איכפולי מיכפל

דכתיב [שם ז]: "וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה", ויהודה גיבור היה ולא חלש, ולמה הוצרך הכתוב לכופלו!?

אמר

[תירץ]

ליה

רבה בר מרי לרבא:

למילתיה

[לצורך עניינו המיוחד]

הוא דאיכפל

יהודה בברכת משה.

כל השבטים יצאו עצמותיהם ממצרים ונקברו בארץ ישראל

דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר

[בשם]

רבי יונתן: מאי דכתיב

[דברים לג ו - ז]: "

יחי ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר. וזאת ליהודה

ויאמר שמע ה' קול יהודה, ואל עמו תביאנו, ידיו רב לו, ועזר מצריו תהיה"?

ש

כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון

[לא היו העצמות מחוברות במקומן, באופן שיהיה השלד קיים ועומד כאילו הוא חי ].

עד שבא משה, ובקש רחמים

על יהודה,

אמר לפניו

[לפני הקדוש ברוך הוא]:

רבונו של עולם: מי גרם לראובן שיודה

על שבילבל יצועי אביו?

יהודה

, אם כן ראוי לרחם גם על יהודה.

וזהו שאמר משה

"שמע ה' קול יהודה"

ואכן התקבלה תפילתו של משה, ו

על איבריה לשפא

[נכנס כל אבר וכל עצם למקום שממנו יצא].

אך עדיין

לא

זכה יהודה ד

הוו קא מסקי

ליה

למתיבתא דרקיע

[לא הכניסו את יהודה לישיבה של מעלה ברקיע]. המשיך משה והתפלל עליו:

"ואל עמו תביאנו",

ואכן נתקבלה תפילתו והכניסוהו למתיבתא דרקיע.

אך עדיין

לא הוה ידע

יהודה

מאי קאמרי רבנן, ו

לא הוה מצי

למשקל ומיטרח בהדי רבנן

[לא היה מבין דברי חכמים, ולא היה יכול לשאת ולתת עמהם בדברי תורה].

המשיך משה והתפלל עליו: "

ידיו רב לו

"

\- שיוכל להלחם מלחמתה של תורה. ואכן נתקבלה תפילתו והיה יכול לישא וליתן בדברי תורה.

אך עדיין

לא

זכה יהודה ד

הוה סליק ליה שמעתתא אליבא דהלכתא

[לא זכה לומר דבר שיתקבל להלכה].

ועל זה הוסיף משה והתפלל על יהודה: "

ועזר מצריו תהיה

" - שיוכל לנצח את אויביו.

ג.

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: בתר עניא אזלא עניותא

[גורלו של העני הוא, שהעניות אוחזת בו, והולכת אחריו] כלומר, מי שנגזר עליו להיות עני, העניות גורמת לו הפסדים נוספים?

אמר ליה

רבה בר מרי

דתנן: עשירים מביאין בכורים בקלתות של זהב ושל כסף,

[כלים מצופים זהב וכסף],

ועניים

מביאין

בסלי נצרים של ערבה קלופה

[סלים שעשויים מענפים קלופים של ערבה].

הסלים והבכורים

של העניים

נותנים

לכהנים,

והעשירים לא היו נותנין קלתותיהן לכהנים, הרי שהעניים מחמת עניותם מפסידים גם את הכלי שבו היו הביכורים, ואילו העשירים היו נוטלים את הכלי לעצמם, הרי - בתר עניא אזלא עניותא.

אמר ליה

רבא:

את אמרת מהתם

[ממה ששנינו במשנה],

ואנא אמינא מהכא

[מן המקרא הכתוב בתורה]: