Versión en texto de este daf: original y traducción

Baba Kama 82a — el Talmud en español

Baba Kama 82a del Talmud de Babilonia: tzurat ha-daf con Rashi y Tosafot, traducción y notas. Léelo en línea, gratis.

Texto original — Baba Kama 82a

ואכתי מקשינן:

והא

איכא עוד הא ד

כי אתא רבי אבין, אמר רבי יוחנן: אחד אילן ה

נטוע בתוך שדה שלו, ונופו

נוטה לתוך שדה של חבירו, ואחד אילן הסמוך

בתוך שש עשרה אמה

למיצר

[לגבול] שלו עם חבירו, ונמצא שהוא יונק משדה חבירו, הרי זה

מביא

ממנו בכורים,

ו

אף

קורא

את מקרא הבכורים,

שעל מנת

כן הנחיל יהושע את הארץ

שלא יקפידו על כך.

ותיקשי לרבי יוחנן שהוא אמורא מברייתא זו דעשרה תנאים, דמשמע: עשרה תנאים התנה ולא יותר!? ומשנינן:

אלא

מכח קושיא זו מפרשת הגמרא, ש"עשרה תנאין התנה יהושע" אינה ברייתא כלל, אלא

מאן תנא

מי הוא זה ששנה: "עשרה תנאין שהתנה יהושע", האמורא

רבי יהושע בן לוי

הוא ששנאה, והוא אינו סובר כרבי יוחנן לענין ביכורים, ואינו פוסק כרבי יהודה ורבי ישמעאל.

רב גביהה מבי כתיל

[שם מקום]

מתני לה בהדיא

[היה שונה בהדיא דין זה כמימרא, ולא כברייתא]:

רבי תנחום ורבי ברייס אמרי משום זקן אחד, ומנו רבי יהושע בן לוי: עשרה תנאין התנה יהושע

.

עשרה תקנות תיקן עזרא

, וטעם התקנות מתפרש בהמשך:

א.

שקורין

בתורה

במנחה בשבת

.

ב.

וקורין

בתורה

בשני וחמישי

.

ג.

ודנין בשני וחמישי

, זמן קבוע של ישיבת בית דין בעיירות, הוא בימי שני וחמישי.

ד.

ומכבסים

את הבגדים לכבוד שבת

בחמישי בשבת

.

ה.

ואוכלין שום בערב

[בלילי]

שבת

.

ו.

ושתהא אשה

ביום שהיא רגילה לאפות -

משכמת ואופה

.

ז.

ושתהא אשה חוגרת בסינר

, [דוגמת מכנסים קטנים].

ח.

ושתהא אשה

חופפת

את שערותיה במסרק משום חציצה,

ו

אחר כך

טובלת

במקוה.

ט.

ושיהו רוכלין מחזירין

[רוכלים המביאים בשמים לנשים להתקשט בהם, מותרים לחזר]

בעיירות

, ולא יוכלו הרוכלים המקומיים לעכב עליהם.

י.

ותיקן טבילה לבעלי קריין

, ומפרש לה לקמן.

ומבארת הגמרא טעמם של תקנות אלו:

א.

שיהו קורין במנחה בשבת

, הטעם הוא

משום יושבי קרנות

, כלומר: משום יושבי חנויות כל ימות החול, ואינם באים לקריאת שני וחמישי, בשבילם תיקן קריאה נוספת במנחה בשבת.

ב.

ושיהו קוראין בשני וחמישי

:

ותמהינן: וכי אטו

עזרא תיקן

כן!?

והא מעיקרא הוה מיתקנא

[תקנה קדומה היתה זו]!? וכ

דתניא

:

כתיב [שמות טו כב]: "ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור,

וילכו שלשת ימים במדבר, ולא מצאו מים

",

דורשי רשומות

[מקראות]

אמרו: אין

"

מים

"

אלא תורה, שנאמר

[ישעיה נה]: "

הוי כל צמא לכו למים

" -

וכוונת הכתוב לומר:

כיון שהלכו שלשת

ימים בלא תורה, מיד נלאו;

ולפיכך

עמדו נביאים שביניהם, ותיקנו להם, שיהו קורין

בתורה

בשבת, ומפסיקין באחד בשבת, וקורין

בתורה

בשני

בשבת,

ומפסיקין שלישי ורביעי, וקורין

בתורה

בחמישי, ומפסיקין ערב שבת, כדי שלא ילינו שלשה ימים בלא תורה

.

הרי שכבר נתקנה תקנה זו במדבר, ולא עזרא הוא שתיקנה!?

ומשנינן:

מעיקרא תיקנו חד גברא תלתא פסוקי

[בתחילה תיקנו הנביאים שביניהם, שיקרא אדם אחד שלשה פסוקים] בלבד,

אי נמי: תלתא גברי תלתא פסוקי

[או שיקראו שלשה אנשים שלשה פסוקים],

כנגד כהנים לוים וישראלים

-

ו

אתא הוא

עזרא ו

תיקן תלתא גברי

[דוקא שלשה אנשים] כנגד כהנים לויים וישראלים,

ו

דוקא

עשרה פסוקי

לכל הפחות,

כנגד עשרה בטלנין

. ג.

ודנין בשני וחמישי

, הטעם הוא, משום

ד

בימים אלו

שכיחי דאתו למקרא בסיפרא

[אנשי הכפרים נמצאים בעיירות, כי הם באים לשמוע קריאת התורה].

ד.

ושיהו מכבסין בחמישי בשבת

, הטעם הוא

מפני כבוד שבת

.

ה.

ושיהו אוכלין שום בערב שבת

, הטעם הוא כי השום מרבה את הזרע, כדלקמן, ו

משום עונה

שמצותה בליל שבת -

דכתיב

: "

אשר פריו יתן בעתו

",

ואמר רבי יהודה ואיתימא רב נחמן

[יש אומרים שרב נחמן אמרה],

ואיתימא רב כהנא, ואיתימא רב יוחנן: זה המשמש מטתו מערב שבת לערב שבת

.

אגב שנזכר שום בענין, מביאה הגמרא ד

תנו רבנן

:

חמשה דברים נאמרו בשום

: א.

משביע;

ב.

ומשחין

[מחמם את הגוף]; ג.

ומצהיל פנים;

ד.

ומרבה זרע;

ה.

והורג כנים שבבני מעים

-

ויש אומרים: מכניס אהבה

מתוך שהוא משמח את הלב,

ומוציא את הקנאה

.

ו.

ושתהא אשה משכמת ואופה

, הטעם הוא

כדי שתהא פת מצויה לעניים

.

ז.

ושתהא אשה חוגרת בסינר

, הטעם הוא

מפני צניעותא

, להתרחק מן העבירה.

ח.

ושתהא אשה חופפת וטובלת

: ותמהינן: וכי אטו עזרא תיקן כן!? והרי

דאורייתא היא!?

שהרי הקשירות בשיער חציצה הם מדאורייתא, וצריכה היא לסרוק שערותיה מן התורה -

דתניא

: כתיב: "

ורחץ את בשרו במים

" ומשמע שיגע בשרו במים, ולמדנו,

שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למים

, ומדכתיב: "

את בשרו

" ולא אמר: "ורחץ בשרו", למדנו לרבות

את הטפל לבשרו, ומאי ניהו שער

שלא יהא בו דבר חוצץ.

אמרי

בני הישיבה לתרץ:

דאורייתא

אין צריך אלא

לעיוני דלמא מקטר

[לבדוק אם נקשרו השערות],

אי נמי

: שמא

מאוס

[נתלכלך]

מידי

,

משום חציצה

,