Versión en texto de este daf: original y traducción
Baba Kama 75a — el Talmud en español
Baba Kama 75a del Talmud de Babilonia: tzurat ha-daf con Rashi y Tosafot, traducción y notas. Léelo en línea, gratis.
Texto original — Baba Kama 75a
ומשנינן: רבי יהושע
שלא בבית דין הוה קאי
[היה עומד], לא היו בית דין יושבין, ולא מקום ישיבת בית דין היה, אלא בשוק הודה לו.
מקשה הגמרא:
והתניא
בברייתא אחרת:
אמר לו
רבן גמליאל לרבי יהושע:
אין בדבריך כלום, שכבר הודית
, ומשמע: ושוב לא יועילו לך עדים - ו
מאי לאו
דשתי ברייתות אלו מחלוקת
תנאי היא
החולקים בדינו של רב!?
ד
האי תנא
דברייתא הראשונה -
דאמר
: "
שכבר אין לך עדים
",
סבר: מודה בקנס ואחר כך באו עדים
, הרי זה
חייב
.
והאי תנא
דברייתא השניה -
דאמר
: "
שכבר הודית
",
סבר: מודה בקנס ואחר כך באו עדים
הרי זה
פטור
.
ודחינן:
לא
כאשר פירשת את מחלוקתם שנחלקו בדינו של רב, אלא יש לומר
דכולי עלמא: מודה בקנס ואחר כך באו עדים
, הרי זה
פטור!
ובהא
הוא ד
קמיפלגי
:
האי תנא
דברייתא ראשונה -
דאמר
: "
שכבר אין לך עדים
",
סבר
: הודאתו של רבן גמליאל
חוץ לבית דין הוה
, ולכן אינה פוטרת, ואם יבואו עדים יהיה חייב.
והאי תנא
דברייתא שניה -
דאמר
: "
שכבר הודית
",
סבר
: הודאתו של רבן גמליאל
תוך בית דין הוה
, ופוטרתו אפילו לכשיבואו עדים.
איתמר
: ה
מודה בקנס, ואחר כך באו עדים
, נחלקו בו רב ושמואל:
רב אמר: פטור; ושמואל אמר: חייב
.
אמר רבא בר אהילאי: מאי טעמא דרב
, הסובר: מודה בקנס ואחר כך באו עדים הרי זה פטור?
משום שנאמר: "אם המצא תמצא בידו הגניבה משור עד חמור עד שה חיים שנים ישלם", ולכך כפלה התורה ואמרה: "
אם המצא תמצא
", כדי ללמדנו: אם
המצא
שגנב
בעדים
, כי אז
תמצא בדיינין
שיחייבוהו,
פרט למרשיע את עצמו
שאין בית דין מחייבים על פיו את הכפל שהוא קנס - והרי:
למה לי
מקרא זה!?
מ
"
אשר ירשיעון
אלהים"
נפקא
[יש לנו ללומדו]!? שהרי משמע: אלהים [בית דין] ירשיעוהו, פרט למרשיע את עצמו שאינו מתחייב על פי הודאתו.
אלא
ודאי, שלכך לימדנו הכתוב דין זה גם בכפל הכתוב "אם המצא תמצא", כדי ללמדנו: אפילו באו עדים אחר שהודה, כיון שנמצא תחילה שלא על פי עדים, שוב לא תמצא בדיינין -
הרי
שמע מינה: מודה בקנס ואחר כך באו עדים
, הרי זה
פטור
.
ושמואל
החולק וסובר: מודה בקנס אינו פטור אלא כל זמן שלא באו עדים, אבל אם באו עדים הרי זה חייב -
אמר לך
לבאר את המקרא "אם המצא תמצא":
ההוא
כפל הלשון - ד"אם המצא תמצא"
\-
מיבעי ליה ל
באר פרטי חיוב כפל ב
גנב עצמו
, שלא ידענו שהוא חייב כפל אלא ממקרא זה, ואם לא שאמר הכתוב "אם המצא תמצא" לא הייתי מחייב בגנב עצמו אלא בבעלי חיים שנזכרו בפסוק, ולכך אמר הכתוב "אם המצא תמצא" שהם שתי כללות והפרטים שבצידם מטילים אנו ביניהם, וידענו: כל דבר המטלטל וגופו ממון הרי גנב חייב עליו כפל - ו
כדתנא דבי חזקיה
בתחילת הפרק דף סד א - דילפינן מ"אם המצא תמצא" לגנב עצמו, ולפרטי דיניו.
איתיביה רב לשמואל
:
ראה
הגנב
עדים שממשמשים ובאים
לבית דין כדי להעיד עליו שגנב וטבח או מכר,
ו
הודה קודם שהעידו ו
אמר
הגנב לבית דין: "
גנבתי, אבל לא טבחתי ולא מכרתי
":
הרי הגנב
אינו משלם אלא קרן
שהוא ממון, אבל את הכפל אינו משלם אף שבאו עדים והעידו, שהרי הודה בקנס ונפטר; וממילא אף על הטביחה - שהעידו עליו - אינו משלם, ואף שלא הודה עליה, ומשום שלא אמרה תורה חיוב בגנב אלא "ארבעה וחמשה", דהיינו כפל על הגניבה ושנים ושלשה על הטביחה, וכל שאינו משלם כפל על הגניבה, אינו משלם אף על הטביחה.
הרי למדנו: מודה בקנס ואחר כך באו עדים, פטור, ותיקשי לשמואל!?
אמר ליה
שמואל לרב, ליישב את תמיהתו מן הברייתא:
הכא
בברייתא -
במאי עסקינן: כגון שחזרו עדים לאחוריהם
ושוב לא העידו על הגניבה, אלא על הטביחה לבדה.
שב רב והקשה לו:
והא מדתני סיפא
של אותה ברייתא:
רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: יבואו
אותם עדים
עדים ויעידו
בפני בית דין ויחייבוהו אף על הגניבה.
מכלל
, הרי מוכח
דתנא קמא סבר: לא
יבואו עדים ויעידו על הגניבה, ומשום שהודה, הרי בהדיא שסובר תנא קמא כרב!?
אמר ליה שמואל
לרב: לו יהי כדבריך, וכי
לאו איכא רבי אלעזר ברבי שמעון דקאי כוותי
[וכי רבי אלעזר ברבי שמעון אינו סובר כמוני]!? ואם כן,
אנא דאמרי כרבי אלעזר ברבי שמעון
.
ומבארת הגמרא:
ל
שיטת
שמואל, ודאי תנאי היא
, אין ספק שתנאים נחלקו אם כשיטתו אם לאו, שהרי תנא קמא ודאי אינו סובר כמוהו.
אך
ל
שיטת
רב, מי לימא
, האם הכרח הוא לומר
תנאי היא
שנחלקו בשיטתו, ורבי אלעזר ברבי שמעון אינו סובר כמוהו, או שמא יש סברא לומר שאף הוא מודה לשיטתו של רב?
אמר לך רב
: לאו תנאי היא, אלא
אנא דאמרי אפילו לרבי אלעזר ברבי שמעון
, כי
עד כאן לא קאמר רבי אלעזר ברבי שמעון התם
ש"יבואו עדים ויעידו" על אף שהודה תחילה בקנס,
אלא משום
שהברייתא הרי עוסקת ב"ראה עדים ממשמשים ובאים" והודאה זו אינה פוטרתו, כי לא הודה מעצמו, אלא
דקא מודה מחמת ביעתותא דעדים
[מחמת פחד העדים] -
אבל הכא
במחלוקת שנחלקתי עם שמואל -
דמודה מעצמו
, באופן זה,
אפילו רבי אלעזר ברבי שמעון מודה
, שלא יבואו עדים ויעידו, ומשום שכבר נפטר בהודאתו, וכשיטתי.
אמר רב המנונא: מסתברא מילתא דרב
, כלומר: אף רב לא אמר שהמודה בקנס ואחר כך באו עדים, הרי הוא פטור, רק
באומר
: "
גנבתי
"
ובאו עדים שגנב
, ואז אכן הוא
פטור
.
שהרי חייב
את
עצמו
בהודאתו על כל פנים
בקרן
שהוא ממון, והודאתו מחייבתו בו; והודאה כזו יש בה כח לפוטרו.
אבל אמר
: "
לא גנבתי
",
ובאו עדים שגנב, וחזר ואמר
: "
טבחתי ומכרתי
",
ובאו עדים שטבח ומכר
, הרי זה
חייב
בתשלומי ארבעה וחמשה על פי העדים.
שהרי פטר עצמו מכלום
בהודאה זו, כלומר: לא בא זה לחייב את עצמו כלל, שהיה יודע שהמודה בקנס פטור; וכל שלא חייב עצמו בהודאה שהודה, אין כח בהודאה כזו לפוטרו.
אמר
ליה
רבא
לרב המנונא:
קפחתינהו לסבי דבי רב
, ציערת והכעסת והריעות לכל בני הישיבה של בית המדרש, באומרך לפניהם דבר שאינו ותשובתו בצידו, שהרי יש לי הוכחה שאין כן הפירוש בדברי רב, והיא:
דהא רבן גמליאל
שהודה בסמיית עינו של טבי, הרי
פוטר עצמו מכלום הוה
, שאין חיוב ממון בזה כלל -
וקאמר
[תמה]
ליה רב חסדא לרב הונא
שפטר בשם רב את המודה בקנס ואחר כך באו עדים - מרבי יהושע שלא פטר את רבן גמליאל אף לכשיבואו עדים!
ו
הלוא תראה ד
לא קא משני ליה
רב הונא: עד כאן לא אמר רב, אלא במי שחייב את עצמו, ולא במודה בסמיית שן עבדו שהוא פוטר עצמו מכלום.
הרי מוכח מרב הונא, שהבין בדברי רב, שאפילו באופן זה פוטר רב, והוא הרי יודע היטב מה אמר רב.
איתמר נמי
, מצאנו עוד אמורא שסובר בעיקר הדין כרב המנונא:
ד
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן
: האומר: "
גנבתי
",
ובאו עדים שגנב
, הרי זה
פטור
מן הכפל,
שהרי חייב עצמו בקרן
, והודאה כזו פוטרתו.
אבל
אם
אמר
: "
לא גנבתי
",
ובאו עדים שגנב; וחזר ואמר
: "
טבחתי ומכרתי
",
ובאו עדים שטבח ומכר
, הרי זה
חייב
על פי העדים,
שהרי פטר עצמו מכלום
.
אמר רב אשי: מתניתין וברייתא נמי דיקא
[יש לדקדק ממשנה ומברייתא כשיטה זו], והיינו ממשנתנו, ומן הברייתא ד"ראה עדים ממשמשים ובאים":
ומפרט רב אשי:
מתניתין
, היינו מהא
דתנן
במשנתנו:
גנב על פי שנים, וטבח ומכר על על פי עד אחד, או על פי עצמו
, הרי זה
משלם תשלומי כפל, ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה
.
והרי לכאורה תיקשי:
למה לי דתני
"
גנב על פי שנים
"!?
והלוא היות שגם הכפל שבגניבה הוא קנס ואין מתחייבים בהודאה, אם כן ילמדנו התנא שאין הודאה - וכל שכן עד אחד - מועילים בגניבה; וכך ליתני:
גנב וטבח ומכר על פי עד אחד או על פי עצמו, אינו משלם אלא הקרן
, ואינו חייב גם כפל!?