Baba Kama 66a — el Talmud en español

הם ולא ולדותיהם הוא דאתא

, ללמד שולד האתנן ומחיר הכלב כשרים לקרבן.

ובית הלל

אמרי לך: מאחר שאמר הכתוב "הם" הרי משמע הם לבדם, ו

תרתי שמעית מינה

[אחת דיבר הכתוב שתים זו שמענו]: א.

הם ולא שינוייהם

.

ב.

הם ולא ולדותיהם

.

ו

מקשינן ל

בית הלל: הכתיב

"

גם

", דמשמע שהוא בא לרבות!?

ומסקינן: "

גם

"

לבית הלל

אכן

קשיא

, מה הוא בא לרבות.

ומקשינן:

עד כאן לא פליגי

רבי אילעא ורבי חנינא,

אלא

:

דמר

רבי אילעא -

סבר: שינוי

כגון זה דטלה ונעשה איל -

קונה

.

ומר

רבי חנינא -

סבר: אין שינוי

כעין זה

קונה

.

אבל לענין שלומי

את הכפל בלבד לרבי אילעא, ואף את תשלום הארבעה וחמשה לרבי חנינא -

כולי עלמא

בין רבי אילעא ובין רבי חנינא - מודו:

כדמעיקרא משלם, ד

הרי

קתני

בברייתא:

משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה כעין שגנב

.

ואם כן

לימא תיהוי תיובתא דרב, דאמר רב

: "

קרן כעין שגנב משלם, תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה

משלם

כשעת העמדה בדין

"!?

אמר

תירץ

רבא

:

חילוק יש בצורת התשלום לענין תשלום כדמעיקרא או כשעת העמדה בדין:

אם בא לשלם ב

טלאים

כטלאים שגנב, כי אז משלם

כדמעיקרא

בטלאים, ואף שהטלה נעשה איל; וזו היא ששנינו: "כעין שגנב".

ואם בא לשלם

דמים

של הגניבה, כי אז משלם

כשל עכשיו

, וכאשר אמר רב.

אמר רבה

:

שינוי

מעשה של הגזילה שהוא

קונה

בגזילה, דבר פשוט הוא לדעתי, ומשום:

שכן

כתיבא

דין זה בתורה,

ותנינא

לה במשנה, כדמפרש ואזיל.

שינוי

כתיבא

בתורה: שנאמר: "

והשיב את

הגזילה אשר גזל

", והרי

מה תלמוד לומר: "אשר גזל

", שלא היה לו לומר: אלא "והשיב את הגזילה"; אלא כדי ללמד:

אם

הגזילה היא

כעין שגזל

אותה שלא נשתנתה, כי אז

יחזיר

אותה.

ואם לאו

, שאינה כעין שגזל אותה ומשום שנשתנתה, כי אז

דמים בעלמא בעי שלומי

[אינו משלם אלא את דמיה].

ושינוי אף

תנינא

שהוא קונה, שכך שנינו לקמן תחילת פרק הגוזל עצים:

הגוזל עצים ועשאן כלים

והשביחן, או

צמר ועשאן בגדים

והשביחן, הרי זה

משלם

כשעת הגזילה

, ואינו מחזיר את הגזילה המשובחת.

אי נמי

ממשנה זו יש לנו ללמוד ששינוי קונה: דתנן:

לא הספיק ליתנו לו

לכהן את ראשית הגז

עד שצבעו

, הרי זה

פטור

מליתן ראשית הגז לכהן.

אלמא

הרי מוכח ש

שינוי קונה

.

ומוסיף רבה ואומר:

ואולם

יאוש

, אכן

אמרי רבנן דניקני

[אמרו חכמים שהוא קונה] -

מיהו לא ידעינן: אי

מ

דאורייתא

קונה היאוש,

אי

מ

דרבנן

בעלמא הוא, מהטעם המבואר בהמשך.

ומפרשת הגמרא את צדדי הספק:

א. המוצא אבידה ונתייאשו הבעלים הימנה, ואחר כך הרימה המוצא, הרי היא שלו.

ב. אין המוצא זוכה באבידה על ידי יאוש, אלא אם כן הגיע לידו אחר שנתייאשו הבעלים הימנו, אבל אם באה לידו קודם שנתייאשו הבעלים הימנה, אינו זוכה ביאוש.

אי דאורייתא

נקנית הגזילה ביאוש:

מידי דהוה

גזלן

אמוצא אבידה

, שהרי

מוצא אבידה לאו כיון דמייאש מרה מינה מקמי דתיתי לידיה

[כל שנתייאשו הבעלים קודם שבאה המציאה ליד המוצא]

קני ליה

-

אם כן נאמר, ד

האי

גזילה

נמי, כיון דמייאש מרא מיניה

לכן

קני ליה

הגזלן,

אלמא קני

גזלן ביאוש מן התורה.

או דלמא

: גזילה

לא דמיא לאבידה;

שהרי:

אבידה הוא דכי אתאי לידיה

דמוצא

בהיתרא אתיא לידיה

[כשבאה ליד המוצא בהיתר באה לידו] -

אבל האי

גזילה - יש לומר -

כיון דבאיסורא

אתאי לידיה, מדרבנן

בלבד

הוא דאמור רבנן: ניקני, מפני תקנת השבים

בתשובה, הרוצים להשיב את הגזילה, שלא יצטרכו לטרוח אחר הגזילה עצמה, אלא ישיבו דמיה ודי בכך.

ורב יוסף אמר: יאוש אינו קונה, ואפילו מדרבנן

, וצריך הוא להחזיר את הגזילה עצמה.

איתיביה רב יוסף לרבה

הסובר יאוש קונה בגזילה - מהא דתנן:

גזל חמץ, ועבר עליו הפסח

ונאסר בהנאה כדין "חמץ שעבר עליו הפסח":