Versión en texto de este daf: original y traducción
Baba Kama 55a — el Talmud en español
Baba Kama 55a del Talmud de Babilonia: tzurat ha-daf con Rashi y Tosafot, traducción y notas. Léelo en línea, gratis.
Texto original — Baba Kama 55a
מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם
"
טוב
",
ובדברות האחרונות
נאמר בהם
"
טוב
"?
כלומר: למה בדברות הראשונות במצות כבוד אב ואם נאמר רק: "למען יאריכון ימיך", ולא נאמר "למען ייטב לך", ואילו בדברות האחרונות נאמר: "למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך"?
אמר לו
רב חייא בר אבא לרבי חנינא בן עגיל:
עד שאתה שואלני למה נאמר בהם "טוב
",
שאלני: אם נאמר בהן
"
טוב
"
אם לאו, שאיני יודע אם נאמר בהן
"
טוב
"
אם לאו
אלא
כלך
לך
אצל רבי תנחום בר חנילאי, שהיה רגיל אצל רבי יהושע בן לוי, שהיה בקי באגדה!
אזל
רבי חנינא בן עגיל
לגביה
דרבי תנחום בר חנילאי, ושאלו את אשר שאל לרבי חייא בר אבא.
אמר לו
רבי תנחום בר חנילאי לרבי חנינא בן עגיל:
ממנו
מרבי יהושע בן לוי -
לא שמעתי, אלא כך אמר לי שמואל בר נחום אחי אמו של רב אחא ברבי חנינא, ואמרי לה
: שמואל בר נחום
אבי אמו של של רב אחי ברבי חנינא
:
לכך לא נאמר "טוב" בדברות הראשונות - שהן אלו שהיו כתובות בלוחות הראשונות -
הואיל וסופן
של אותן לוחות
להשתבר
.
ומקשינן עלה:
וכי סופן להשתבר מאי הוי
[מה בכך]!?
אמר
פירש
רב אשי
: אילו היה כתוב "למען ייטב לך" בלוחות הראשונות, הייתי אומר:
חס ושלום
משנשתברו הלוחות שכתובה בהם טובה -
פסקה טובה מישראל
.
אמר רבי יהושע
[
בן לוי
]:
הרואה
את האות "
טית
"
בחלומו, סימן יפה
הוא
לו
.
ומקשינן עלה:
מאי טעמא?
אילימא משום דכתיב
: "
טוב
" ורמזו לו טובה מן השמים, והרי
אימא
שרמזו לו מן השמים לכתוב: "
וטאטתיה במטאטי השמד
", שהוא דבר רע.
ומשנינן:
חד
"
טית
"
קאמרינן
, ולא שתים, דלא משמע אלא "טוב", ולא לשון טאטוא.
ואכתי מקשינן:
אימא
רמזו לו מן השמים לכתוב: "
טומאתה בשוליה
"!?
ומשנינן: "
טית בית
"
קאמרינן
.
ואכתי מקשינן:
אימא
רמזו לו מן השמים לכתוב: "
טבעו בארץ שעריה
".
אלא
לכך סימן יפה הוא לו,
הואיל ופתח בו הכתוב
באות טית
לטובה תחילה, שמ
"
בראשית
"
עד
"
וירא אלהים את האור כי טוב
",
לא כתיב
"
טית
".
ואמר רבי יהושע בן לוי
:
הרואה
"
הספד
"
בחלומו
, רמזו לו מן השמים, ש
חסו עליו מן השמים ופדאוהו
[הס - פד],
והני מילי
כשראה הספד
בכתבא
[בכתב], כלומר: שראה תיבת "הספד" בחלומו, ולא שראה הספד ממש בחלומו.
שנינו במשנה: אחד שור ואחד כל בהמה ... לכלאים ...
וכן חיה ועוף כיוצא בהן
:
אמר ריש לקיש
:
כאן
במשנתנו - ששנינו: יש כלאים בעופות -
שנה
לנו
רבי
מסדר המשנה:
תרנגול, טווס, ופסיוני
[מין שליו הוא] - שהם עופות -
כלאים
הם
זה בזה
ואסור להרביעם זה בזה; כלומר: מאחר שלימדנו רבי שהעופות כלאים הם זה בזה, הרי למדנו שאף עופות אלו כלאים הם זה בזה.
ומקשינן: והרי
פשיטא
, שאם יש בעופות כלאים, אף עופות אלו יש בהם כלאים, ומה נשתנו אלו משאר עופות, שהוצרך ריש לקיש להשמיענו, שאף אלו כלאים הם זה בזה!?
אמר
פירש
רב חביבא
:
משום ד
מינים אלו
רבו בהדי הדדי
[גדלים הם כאחד], כלומר: זה מגדל אפרוחיו של זה, וזה מגדל אפרוחיו של זה, ו
מהו דתימא: מין חד הוא
ואינו כלאים.
קא משמע לן
ריש לקיש שאף אלו כלאים הם זה בזה.
אמר שמואל
:
אווז, ואווז הבר
כלאים
הם
זה בזה
, ואסור להרביעם זה בזה.
מתקיף לה רבא בר רב חנן
:
מאי טעמא!?
אילימא משום דהאי אריך קועיה והאי זוטר קועיה
[זה חרטומו ארוך, וזה חרטומו קצר], ולכן כשני מינים יחשבו.
אלא מעתה, גמלא פרסא
[פרסי]
וגמלא טייעא
[ערבי],
דהאי אלים קועיה והאי קטין קועיה
[זה צוארו עבה, וזה צוארו דק]
הכי נמי דהוו כלאים זה בזה!?
אלא
אמר אביי
:
זה
אווז הבר -
ביציו
ניכרים
מבחוץ, וזה
אווז סתם -
ביציו מבפנים
, ואינם ניכרין בחוץ, ולכן שני מינים הם, וכלאים הם זה בזה.
רב פפא אמר
טעם אחר, שאווז ואווז הבר כלאים הם זה בזה:
הא
אווז הבר -
טעונה חדא ביעתא
בלבד
בשיחלא, והא
אווז סתם -
טעונה
אפילו
כמה ביעתא בשיחלא
, אווז הבר כשטעון הוא ביצה אחת, שוב אינו נטען ביצה שניה עד שיטיל את הראשונה, ואילו אווז סתם טוען וחוזר וטוען ואפילו כמה ביצים.
אמר רבי ירמיה, אמר ריש לקיש: המרביע שני מינים
של חיות
שבים
, הרי זה
לוקה
.
מפרשינן:
מאי טעמא?
אמר רב אדא בר אהבה משמיה דעולא
:
אתיא
חיות הים "
למינהו למינהו
"
מיבשה
.
בעי רחבה
:
המנהיג בעיזא ושיבוטא
, כגון שהיו עז ודג מושכים בקרון, העז ביבשה והדג בים, והיה אדם מנהיגם,
מהו
שיעבור על איסור הנהגה בכלאים? וצדדי הספק הם:
מי אמרינן: כיון דעיזא לא נחית בים, ושיבוטא לא סליק ליבשה לא כלום עביד
, היות ואין העז יכול לירד לים והדג אינו יכול לעלות ליבשה, נמצא שלא עשה כלום.
או דילמא: השתא מיהת קא מנהיג
, סוף סוף מנהיג הוא שני מינים.
מתקיף לה רבינא
:
ומה מקום ספק יש בזה,
אלא מעתה
שיש בזה איסור - וכי אטו אם
חיבר חיטה ושעורה בידו
שאילו היה מפילם כאחת וזורעם בארץ, היה עובר על איסור זריעת כלאים,
וזרע
במפולת ידו
חיטה בארץ, ושעורה בחוצה לארץ
שאין כלאים נוהגים שם,
הכי נמי דמחייב
משום איסור כלאי זרעים!?
אמרי
בני הישיבה לחלק:
הכי השתא!?
התם
ארץ ישראל וחוצה לארץ -
ארץ
ישראל
מקום חיובא
הוא, ואילו
חוצה לארץ לא מקום חיובא
הוא.
אבל
הכא
יבשה וים -
אידי ואידי מקום חיובא הוא
, שהמנהיג שני מינים בים לוקה כמו ביבשה, דהא דרשינן "למינהו למינהו".
הדרן עלך פרק שור שנגח את הפרה
--- title: "חברותא - בבא קמא — פרק שישי - הכונס" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02357.html#HtmpReportNum0005L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0005L5" --- פרק שישי - הכונס
Оригинал главы פרק שישי - הכונס