Versión en texto de este daf: original y traducción
Baba Kama 24a — el Talmud en español
Baba Kama 24a del Talmud de Babilonia: tzurat ha-daf con Rashi y Tosafot, traducción y notas. Léelo en línea, gratis.
Texto original — Baba Kama 24a
ו
ריחק
את
נגיחותיו
זו מזו, שנגח נגיחה אחת בלבד כל יום, נעשה בכך מועד, ו
חייב נזק שלם.
שור אשר
קירב
את
נגיחותיו,
שנגח שלש נגיחות ביום אחד,
לא כל שכן
שנעשה מועד.
כתיב בפרשת טומאת זבה [ויקרא טו כה]:
"ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים, בלא עת נדתה, כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה, טמאה היא".
ומכאן למדו חכמים שיש שלשה חילוקי דינים באשה הרואה דם טמא.
לכל אשה יש מחזוריות קבועה של שמונה עשר ימים, של שבעה ימים שהם "עת נדתה", והנקראים "ימים הראויים לנדה", ולאחד עשר יום הבאים אחריהם, שהם "לא עת נדתה", והנקראים "ימים הראויים לזיבה".
אשה הרואה דם נדה במשך שבעת הימים הראשונים מתוך שמונה עשר הימים, נקראת "נדה" וצריכה לספור שבעה ימים, ולטבול, והרי היא טהורה. ואין צריך שיהיו שבעת הימים נקיים מראיית דם, אלא אף אם ראתה בהם דם יכולה היא להמשיך בספירתה.
לאחר שבעה ימים, מתחילה תקופה של אחד עשר יום, ובהם אם ראתה דם במשך יום אחד בלבד, הרי היא שומרת יום אחר כנגדו בנקיות, וטובלת, והיא נקראת "זבה קטנה".
ואם ראתה דם בימים הללו, שלושה ימים רצופים, הרי היא "זבה גדולה", וחייבת לספור שבעה ימים נקיים מדם, וטובלת. נמצא, שבשבעה הימים הראשונים מתוך המחזור של שמונה עשר ימים, היא נעשית נדה בראיתה, ובאחד עשר יום שלאחריהם, נעשית זבה קטנה או גדולה.
אמרו ליה: זבה
גדולה
תוכיח!
ש
אם
ריחקה
את
ראיותיה
, שראתה בשלושה ימים זה אחר זה,
טמאה,
וצריכה לספור שבעה נקיים, אבל אם
קירבה ראיותיה,
שראתה כמה פעמים ביום אחד, הרי היא שומרת יום אחד כנגדו בנקיות מדם, וטובלת, והיא
טהורה
, ואינה נעשית זבה גדולה.
והכא נמי, שור שנגח שלוש פעמים בשלושה ימים, הוא הנעשה מועד, אבל אם קירב את נגיחותיו, לא.
אמר להן
רבי מאיר:
הרי הוא אומר
בפרשת הזב [ויקרא טו ג] "
וזאת תהיה טומאתו בזובו,
רר בשרו את זובו, או החתים בשרו מזובו, טמאתו היא",
ודרשינן: א. מדכתיב שלש פעמים "זובו",
תלה הכתוב את
טומאת
הזב ב
מספר
ראיות,
שאם ראה שלוש פעמים טמא אפילו אם אירעו לו שלושת הראיות ביום אחד. ב. מדכתיב "וזאת" דרשו חכמים, שהזב נטמא לפי מספר ראיות,
ואילו
את
טומאת
הזבה
תלה הכתוב
ב
ראית שלושה
ימים
, ולא די בשלוש ראיות ביום אחד.
וכיון שטומאת הזבה תלויה בימים משום גזירת הכתוב, לא נלמד ממנה לשור המועד.
ומקשינן:
ממאי דהאי
דאמר קרא "
וזאת
תהיה טומאת הזב" אתא
למעוטי זבה
שאינה נטמאת בשלש
ראיות
בלבד, אלא אם כן היו בשלשה ימים?
אימא,
הא דקאמר "וזאת", אתא
למעוטי זב
שנטמא בשלוש ראיות שאירעו ביום אחד, שאינו צריך שלוש ראיות
מ
שלשה
ימים
.
אבל זבה, לא ממעטינן מפסוק זה.
וכיון שאין גזירת הכתוב על זבה, וקיימא לן שאם ריחקה ראיותיה טמאה, וקירבה טהורה, אם כן, הוא הדין בשור שהועד, אם קירב נגיחותיו לא יהיה מועד, וקשיא לרבי מאיר!
ומתרצינן:
אמר קרא
[שם לב, לג] "זאת תורת הזב וגו'
והזב את זובו לזכר ולנקבה".
מקיש זכר לנקיבה: מה נקיבה
נטמאת אם ראתה שלוש ראיות
ב
שלשה
ימים, אף זכר
נטמא אם ראה שלוש ראיות בשלשה ימים.
ומוכח, שתלה הכתוב את ראיותיהם בימים, אלא שלזכר יש מיעוט מדכתיב [ויקרא טו ג] "זאת תורת הזב", שנטמא בשלש ראיות שאירעו ביום אחד.
נמצא שזכר נטמא בשלש ראיות, ונקיבה בשלוש ראיות בשלושה ימים, וכיון דאיכא גזירת הכתוב בזבה, לא נלמד ממנה לשור המועד.
ופרכינן:
ולקיש,
נקיש
נקבה לזכר
:
מה זכר
נטמא
ב
שלש
ראיות
ביום אחד,
אף נקיבה
תטמא
ב
שלש
ראיות
ביום אחד.
ומתרצינן:
הא מיעט רחמנא
מדכתיב "
וזאת
תורת הזב", שרק זכר נטמא לפי ראיות ואילו נקיבה נטמאת לפי מנין ימים.
והוינן בה:
ומה ראית
למעט נקיבה מ"וזאת תורת הזב" שנטמאת לפי ימים? וצדוע לא תקישנה לזכר, ונלמד מ"וזאת תורת הזב" שאין ראיית הזב תלויה בימים, אלא בראיות. והוא הדין לנקיבה.
ומתרצינן:
מסתברא
דהאי קרא של "וזאת תורת הזב", שהוא
קאי בראיות
[הזב], הרי הוא
ממעט ראיות
[הזבה], שאינן מטמאות אלא אם כן ראתה בשלושה ימים.
אבל האם אפשר לומר:
קאי בראיות, ממעט ימים!?
תנו רבנן: איזהו מועד, כל שהעידו בו
שנגח שלש פעמים ב
שלשה ימים
.
ו
איזהו שור המועד שחוזר להיות
תם?
כל
שיהו התינוקות ממשמשין בו, ואינו נוגח, דברי רבי יוסי
.
רבי שמעון אומר: מועד
הוא
כל שהעידו בו
שנגח
שלש פעמים
, ואפילו אם היו הנגיחות ביום אחד נקרא מועד.
ולא אמרו
שצריך
שלשה ימים, אלא
לענין שור שהועד והפסיק לנגוח, שצריך שלושה ימים שיחזור לתמותו, שרק לענין
חזרה בלבד
צריך שלושה ימים, אבל להיעשות מועד נעשה בשלושה נגיחות ביום אחד.
אמר רב נחמן אמר רב אבא רבר אהבה: הלכה כרבי יהודה במועד,
שרק לאחר שלושה ימים נקרא מועד.
שהרי רבי יוסי מודה לו
וסובר כמותו.
והלכה כרבי מאיר ב
שור שהועד וחזר להיות
תם,
שכל שהתינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח חוזר להיות תם, אבל אין צריך שלא יגח שלושה ימים כדי להיות תם,
שהרי רבי יוסי מודה לו
.
אמר ליה רבא לרב נחמן: ולימא מר
ש
הלכה כרבי מאיר ב
שור שנעשה
מועד
בשלושה נגיחות ביום אחד,
שהרי רבי שמעון מודה לו, והלכה כרבי יהודה ב
שור שחוזר ונעשה
תם
משיחזור בו ולא יגח שלשה ימים,
שהרי רבי שמעון מודה לו
, ומדוע העדפת את רבי יוסי על רבי שמעון?
אמר ליה
רב נחמן:
אנא כרבי יוסי סבירא לי, דרבי יוסי נימוקו עמו
!
איבעיא להו
: הא דאמר רבי יהודה ששור נעשה מועד אם העידו בו שנגח שלוש פעמים בשלושה ימים, אותם
שלשה ימים דקתני,
האם מטרתם היא
לייעודי תורא,
שאם נגח ביום אחד אינו נעשה מועד עד שיגח בשלושה ימים.
או
דלמא שהשור נקרא נגחן כבר ביום הראשון. ולא הצריכה התורה שיגח בשלושה ימים אלא
לייעודי גברא,
שלא ישלם נזק שלם עד שיתרו בו שלשה ימים.
למאי נפקא מינה, דאתו תלתא כיתי סהדי
, וכולם העידו
בחד יומא
שנגח שורו של פלוני שלוש פעמים בשלושה ימים.
אי אמרת
שהצריכה תורה שלושה ימים
לייעודי תורא,
ששור שנגח שלושה ימים נעשה נגחן, הרי הוא
מייעד
על פי עדותם.
ואי אמרת
שאותם שלושה ימים נאמרו
לייעודי גברא
שיתרו בו שלושה ימים, הכא
לא מייעד
, כי
מימר אמר,
שלושת העדויות,
השתא הוא דקמסהדו בי,
והתורה אמרה שיהיו העדויות בשלושה ימים.
מאי?
תא שמע
ממה ששנינו: א.
אין השור נעשה מועד, עד שיעידו בו
עדים, שנגח שלש פעמים
בפני בעלים ובפני בית דין
. אבל אם
העידו בו בית דין ושלא בפני בעלים
, או
בפני בעלים ושלא בפני בית דין אינו נעשה
שור
מועד, עד שיעידו בו בפני בית דין
ובפני בעלים
.
ב.
העידוהו שנים
שנגח יום ראשון
בראשונה, ושנים
אחרים העידו שנגח ביום שני
בשניה, ושנים
אחרים העידוהו שנגח ביום שלישי
בשלישית
, ונעשה על ידי העדות השלישית מועד.
הרי כאן שלוש עדיות
נפרדות, ואם בטלה אחת מהם לא בטלו שאר העדויות.
ג.
ו
מאידך, כיון שהשור נעשה מועד על ידי שלושתן יחד, הרי
הן עדות אחת ל
ענין
הזמה
.
דקיימא לן, עדים שהעידו, ובאו אחרים ואמרו "עמנו הייתם באותו מן במקום אחר", נאמנים המזימים, והזוממים משלמים כאשר זממו, ואין העדים נעשים זוממים עד שיזומו כולם,
הלכך: אם
נמצאת
רק
כת ראשונה זוממת, הרי
יש
כאן שתי עדויות
שלא הוזמו שמחייבות את בעל השור חצי נזק.
והוא פטור
מלשלם נזק שלם,
והן
אותה כת שהוזמה
פטורין
מלשלם לבעל השור נזק שלם מדין כאשר זמם, שהרי הם זממו להעיד עליו פעם אחת ששורו נגח ולחייבו חצי נזק. הילכך, ישלמו אף הם חצי נזק.
וכן אם
נמצאת
גם ה
כת שניה זוממת, הרי
יש
כאן עדות אחת
שמחייבת את בעל השור חצי נזק,
והוא
משלם על פיהם חצי נזק
ופטור
מנזק שלם. וכן
הן
העדים זוממין
פטורים
, שלא זממו אלא לחייבו חצי נזק.
אבל
נמצאת
גם
כת
ה
שלישית
שהעידו על הנגיחה האחרונה, שהיא כת
זוממת
, נמצא ש
כולן
זוממין, ו
חייבין
נזק שלם ,
ועל זה נאמר ועשיתם לו כאשר זמם
לעשות לאחיו.
והשתא מדייקינן:
אי אמרת
שהצריכה התורה שלוש נגיחות בשלושה ימים כדי
ליעודי תורא
, אתי
שפיר
הא דאמרינן שכולם משלמים נזק שלם, שהרי בשביל ליעודי תורא אפשר שיבאו שלושת הכיתות בבת אחת וכל כת תעיד על נגיחה אחת ביום אחד ויעשה השור מועד בכך, וכיון שכן ניתן לומר שכשהוזמו שלושת הכיתות שהעידו ביום אחד, יש רגלים לדבר שכל אחת ידעה מחבירתה ונתכוונו כולם לצרף את הנגיחות שיעשה השור מועד. הילכך, כל כת שהוזמה יש לה חלק בזזמת השור, ותשלם נזק שלם על זממתה,