Baba Kama 19a — el Talmud en español

ובהא קמיפלגי

:

מר

[רמי בר יחזקאל]

סבר, יש העדאה

לצרורות הלכך משלם נזק שלם,

ומר

[בי רב]

סבר, אין העדאה

לצרורות ולפיכך אף בתלתא זימני משלם חצי נזק.

ודחינן:

לא

בהכי מיירי, אלא

בחד זימנא ובפלוגתא דסומכוס ורבנן קמיפלגי

.

ומקשינן: היאך סבר רמי בר יחזקאל שמשלם נזק שלם,

והא

הרי מעשה זה

משונה הוא,

שאין דרכו של תרנגול לתקוע בתוך כלי, והוי תולדה דקרן, שמשלם חצי נזק?

ומשנינן: מיירי

דאית ביה

בכלי

בזרני

[זרעים] ובכהאי גוונא אורחיה להכניס ראשו לכלי ולאכול, וכיון שדרכו לאכול דרכו נמי לתקוע בתוכו.

בעי רב אשי

: לרבנן, דסברי דצרורות משלם חצי נזק, היכא ששינתה בצרורות כגון שבעטה הבהמה ברגלה דהוי משונה ומחמת הביעוט התיזה צרורות ושברה כלים מהו? מי אמרינן

יש

דין

שינוי לצרורות, ל

שלם

רביע נזק,

דחשיב שינוי ומשלם רק רבע נזק, שהרי בצרורות כי אורחיה משלם חצי נזק הלכך כשהוא משונה משלם רביע נזק,

או

דלמא

אין

דין

שינוי לצרורות ל

שלם

רביע נזק

ואף היכא דהוה צרורות על ידי שינוי משלם חצי נזק, שאין תמות ומועדות בצרורות, כי לא מצינו תם שמשלם פחות מחצי נזק?

ואמרינן:

תפשוט ליה

לבעיא זו

מדרבא

,

ד

הא

בעי רבא

אי

יש העדאה לצרורות

ואחר שלוש פעמים משלם נזק שלם

או אין העדאה לצרורות

ולעולם משלם חצי נזק.

ומזה שהסתפק רבא כשהועד בצרורות אי משלם נזק שלם,

מכלל,

דסבירא ליה

דאין שינוי

לרביע נזק. דאי יש שינוי בצרורות משונים, לשלם רביע נזק, הרי העדאתן חצי נזק היא, ואם כן, מה הוא הצד שכשהועדו ישלמו נזק שלם.

ומשנינן רב אשי: מהא ליכא למיפשט.

כי

דלמא רבא, "אם תמצי לומר", קאמר.

והיינו, שהסתפק בתרוייהו והכי קא מבעיא ליה:

א. אי יש שינוי לרביע נזק או לא? ב.

אם

תמצי לומר ד

אין שינוי

לרביע נזק, ובתמותו משלם חצי נזק, עדיין יש להסתפק אי

יש העדאה

לתמות זו לשלם נזק שלם,

או אין העדאה?

ומסקינן:

תיקו!

בעי רב אשי

: אליבא דסומכוס, דאית ליה שבצרורות נזק שלם משלם, ולית ליה את ההלכה למשה מסיני שכל מזיק בכחו משלם חצי נזק, האם גם

כח כחו לסומכוס

[וכגון שזרקה הבהמה צרור על כלי, ונשבר הכלי, וניתז הימנו שבר על כלי אחר ונשבר, דנזק זה בכח כחו הוא בא]

ככחו דמי

ומשלם נזק שלם.

או לא,

שבזה מודה הוא שמשלם רק חצי נזק?

ונידון הספק הוא:

מי

אמרינן שאף סומכוס

גמיר הלכה

למשה מסיני דחצי נזק צרורות,

ו

רק

מוקי לה בכח כחו

ולא בכחו, והלכך, בכח כוחו משלם חצי נזק,

או דלמא לא גמיר

סומכוס כלל את ה

הלכה

למשה מסיני הזו דחצי נזק צרורות, והלכך משלם אף בכח כחו נזק שלם?

ואוקמינן ב

תיקו!

שנינו במשנתנו:

היתה

הבהמה

מבעטת או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושברה את הכלים

הרי זה

משלם חצי נזק

.

איבעיא להו: היכי קאמר

"

היתה מבעטת

"

והזיקה בביעוטה

בלא צרורות. דהוי קרן.

"

או

שהיו

צרורות

מנתזין מתחת רגליה",

כאורחיהו

, ולכך "

משלם חצי נזק

",

ו

כ

רבנן היא

דסברי דצרורות משלם חצי נזק,

או דלמא

הכי קאמרה משנתנו: "

היתה מבעטת והזיקה בביעוטה

" בלא צרורות ותולדה דקרן היא, "

או

שהיו

צרורות

מנתזין מתחת רגליה"

מחמת

ה

ביעוט

שבעטה, ובזה הוא ד

משלם חצי נזק,

דמשונה הוא,

הא נתזו צרורות כי

אורחיה, משלם נזק שלם. ומני

-

סומכוס היא

דאית ליה הכי?

תא שמע מסיפא

: דקתני בסיפא דמשנתנו: "

דרסה על הכלי ושברתו, ונפל השבר על כלי אחר ושברו: על

הכלי

הראשון משלם נזק שלם,

דבגופו נשבר.

ועל

הכלי

האחרון

משלם

חצי נזק

" דעל ידי צרורות נשבר.

ומדמחייב לצרורות חצי נזק שמע מינה דמשנתנו לאו סומכוס היא.

כי,

ואי סומכוס

היא,

מי אית ליה

תשלום

חצי נזק

בצרורות? ובהכרח דמשנתנו רבנן היא, ומיירי משנתנו בצרורות כי אורחיה, ולא שבאו מחמת ביעוט.

וכי תימא

לאוקמי כסומכוס, ונימא דהא דקתני ראשון ואחרון אין הכוונה על הכלי הראשון שנשבר בדריסתה והאחרון שנשבר על ידי התזת שברי הכלי, אלא

ראשון ראשון להתזה

, והיינו שהכלי השני שנשבר מחמת התזת שברי הכלי שדרסה עליו קרי ליה התנא ראשון, דהוא הראשון שנשבר בהתזה, ועליו משלם נזק שלם אע"ג דצרורות נינהו וכסומכוס,

ושני, שני להתזה.

והא דקתני על האחרון משלם חצי נזק היינו נמי אחרון להתזה, וכגון שמאותו כלי שנשבר מהצרורות ניתזו שברים ושברו כלי שלישי, שכלי אחרון זה לא נשבר אלא מכח כחו של הבהמה ובזה משלם אף לסומכוס רק חצי נזק.

הואיל

ושאני ליה לסומכוס בין כחו לכח כחו

.

אם כן תקשי:

אלא הא דבעי רב אשי

לעיל אי

כח כחו לסומכוס ככחו דמי

ומשלם נזק שלם,

או לאו

ככחו דמי ומשלם חצי נזק, תפשוט ליה ממשנתנו

דלאו ככחו דמי.

שהרי משום כן פוטרתו המשנה מלשלם נזק שלם על הכלי האחרון?

אלא בהכרח, משנתנו כרבנן היא, וחייב על הראשון נזק שלם, והיינו הכלי הראשון שדרסה עליו שהזיקתו בגופה, ועל האחרון חצי נזק, והיינו הכלי השני שנשבר על ידי התזת השבר דהוי צרורות, ומינה תפשוט דרישא דמשנתנו דקתני "או שהיו צרורות מנתזין", מיירי בכי אורחיה ולא מחמת ביעוט, וכרבנן.

ודחינן:

רב אשי כרבנן מוקי לה

למשנתנו.

ובעייתו דלעיל, אי יש שינוי לצרורות לשלם בשלוש פעמים ראשונות רביע נזק, על משנה זו בעי לה.

ובעי לה הכי

: האם הכי קאמרה משנתנו:

היתה מבעטת והזיקה

בביעוטה שלא על ידי צרורות,

או

שהיו

צרורות

מנתזין מתחת רגליה

כאורחיהו

ולא מחמת ביעוט משלם

חצי נזק

, ואם כן יש לדייק מכאן:

הא

אם התיזה צרורות

מחמת ביעוט רביע נזק

הוא דמשלם,

ו

מוכח ד

יש שינוי

לרביע נזק,

או דלמא

הכי קאמר:

היתה מבעטת והזיקה בביעוטה, או

שהיו

צרורות

ניתזין

מחמת ביעוט

משלם

חצי נזק, ומוכח

ד

אין שינוי

לצרורות לרביע נזק והלכך אף בצרורות משונים משלם חצי נזק?

ומסיק:

תיקו!

בעי מיניה רבי אבא בר ממל מרבי אמי, ואמרי לה מרבי חייא בר אבא בעי לה: היתה

הבהמה

מהלכת

בחצר הניזק

במקום

המלא בצרורות

שאי אפשר לה

לילך

אלא אם כן מנתזת

צרורות, אך היא לא הלכה כדרכה

ו

התיזה, אלא

בעטה והתיזה

צרור בביעוטה

והזיקה, מהו?

מי אמרינן,

כיון דאי אפשר לה

לילך בלא לנתז, לפיכך אף הצרורות שניתזו בבעיטה

אורחיה הוא,

ומשלם חצי נזק כדין צרורות,

או דלמא

הגם שאף בלא הביעוט היו ניתזין צרורות בהליכתה, מכל מקום

השתא מיהא מחמת ביעוט קמנתזה צרורות,

וחשיב צרורות על ידי שינוי.

ודין תשלומיו תלוי בספיקו של רב אשי אי יש שינוי לצרורות לרביע נזק, דאי יש שינוי לרביע נזק אף כאן לא ישלם אלא רביע נזק, [ולהצד שאין שינוי לרביע נזק אין מקום כלל לספק זה].

ומסקינן:

תיקו!

לעיל נתבאר שתשלומי נזקי שן ורגל לא נאמרו אלא כשהזיקו ברשות הניזק, כדכתיב "ובער בשדה אחר". ואילו תשלומי קרן הם אף בהיזקות שנעשו ברשות הרבים,

בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא: היתה מהלכת ברשות הרבים,

[

ובעטה

]

,

והתיזה

צרורות,

והזיקה

בהתזתם,

מהו?

האם

לקרן מדמינן ליה

הואיל ואף צרורות חיובן חצי נזק כקרן,

ו

הלכך

חייבת

על נזקי צרורות שנעשו ברשות הרבים,

או דלמא

כל צרורות כאורחייהו

תולדה דרגל הוא, ופטורה

ברשות הרבים כרגל?

אמר ליה

רבי זירא:

מסתברא

דצרורות

תולדה דרגל הוא

ופטורה ברשות הרבים.

תו בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא: היתה הבהמה מהלכת ו

התיזה

צרורות

ברשות הרבים

ו

הזיקה ברשות היחיד

, דהלכו הצרורות לרשות הניזק ושברו כלים,

מהו?

האם דינו כצרורות ברשות הניזק שחייב או כצרורות ברשות הרבים ופטור?

אמר ליה

רבי זירא: אם

עקירה

של חיוב

אין כאן,

דעקירת הצרור נעשתה במקום פטור, וכי

הנחה יש כאן?!

כלומר, ודאי פטור, דמכיון שהעקירה לא נעשתה במקום חיוב, שוב לא איכפת לן היכן נעשית ההנחה.

איתיביה

רבי ירמיה לרבי זירא, אהא דאמר לעיל דצרורות לרגל מדמינן לה ופטור ברשות הרבים:

קתני

היתה מהלכת בדרך והתיזה

צרורות

בין ברשות היחיד ובין ברשות הרבים

, הרי זה

חייב.

מאי לאו,

הא דקתני "

התיזה ברשות הרבים",

היינו שאף

הזיקה ברשות הרבים

, וקתני חייב, הרי שגם צרורות המזיקים ברשות הרבים חייב, כי לקרן מדמינן לה, ודלא כרבי זירא!?

ודחי רבי זירא: הא דקתני "התיזה ברשות הרבים",

לא

מיירי שהזיקה ברשות הרבים, דבזה פטור, אלא

התיזה ברשות הרבים

והזיקה ברשות היחיד.

ובהא הוא דחייב כיון שהנזק אירע ברשות הניזק.

תו פריך רבי ירמיה: היאך אתה אומר שהתיזה ברשות הרבים והזיקה ברשות היחיד חייב?

והאמרת

"

עקירה אין כאן הנחה יש כאן

", שמכיון שהעקירה היתה במקום פטור אין נפקותא במקום הנזק שנח שם הצרור?

אמר ליה

רבי זירא:

הדרי בי

[חזרתי בי] מסברא זו, ואמרתי דהואיל ואין כאן עקירה המחייבת הרי זה פטור, אלא אדרבא כיון שנח והזיק ברשות הניזק חייב, אף שהעקירה היתה ברשות הרבים.

תו

איתיביה

רבי ירמיה לרבי זירא על הא דפטר לצרורות ברשות הרבים כרגל:

תנן במשנתנו:

דרסה על הכלי ושברתו, ונפל השבר על כלי אחר ושברו, על הכלי הראשון

שנשבר

משלם נזק שלם

, דהוי רגל שהרי בגופה הזיקה,

ועל

הכלי

האחרון

שהוזק על ידי התזת השבר

משלם חצי נזק

דהוי צרורות,

ותני עלה

בברייתא:

במה דברים אמורים

שחייב בהזיקה

ברשות הניזק. אבל

הזיקה

ברשות הרבים, על

הכלי

הראשון פטורה

כדין רגל ברשות הרבים,

ועל האחרון

שהוזק בצרורות

חייבת

,

ואמרינן, הא דקתני על האחרון חייבת אף ברשות הרבים,

מאי לאו,

דמיירי ב

התיזה ברשות הרבים והזיקה ברשות הרבים

, ומוכח דצרורות ברשות הרבים חייב, דלקרן מדמינן לה, ותקשי לרבי זירא?

ודחי רבי זירא:

לא

בהכי מיירי.

אלא ב

התיזה ברשות הרבים והזיקה ברשות היחיד

, ולעולם בהזיקה ברשות הרבים פטורה.

חזר והקשה רבי ירמיה:

והאמרת "עקירה אין כאן הנחה יש כאן

"?

אמר ליה

רבי זירא:

הדרי בי

מסברא זו ולעולם אזלינן בתר מקום הנזק.

ותו מקשינן ארבי זירא:

איני?!