Baba Kama 12a — el Talmud en español

ועולא חוזר ומבאר אחרת את דברי רבי אלעזר:

לבתר דנפק,

לאחר שיצא רב נחמן,

אמר להו עולא

ליושבים לפניו: אף שאמרתי תחילה שרבי אלעזר לא מדבר לענין גביה מיתומים, אין הדבר כן, אלא,

הכי אמר רבי אלעזר: אפילו מיתמי

גובים מן העבדים. גם כשמת הלוה, והניח עבדים בירושה ליתומים, וגם כשלא עשאו אפותיקי. כי רבי אלעזר סובר שעבדים דינם כקרקעות ולא כמטלטלין, ולכן, כשם שגובין מהקרקעות שהניח האבא הלוה ליתומיו, כך גובים מהם מהעבדים שהניח להם.

אמר רב נחמן,

לאחר שנודעו לו דברי עולא:

אשתמטין

[נשמט, חמק ממני]

עולא

, כי ירא לומר בפני את מה שסבר כי עבדים דינם כדין קרקעות, שכן יודע עולא שדעתי היא שדין העבדים הוא כדין המטלטלין ולא כדין הקרקעות, וחשש שאקפחנו בקושיות והלכות, לכן שינה תחילה ופירש שלא גובים מיתומים.

ומביאה הגמרא שרב נחמן היה נוהג הלכה למעשה כשיטתו:

הוה עובדא

[היה מעשה]

בנהרדעא

, שבא בעל חוב לגבות חובו מיתומים,

ואגבו דייני דנהרדעא,

הדיינים בנהרדעא פסקו שיגבה מהעבדים שירשו היתומים. וכן

הוה עובדא

[היה מעשה]

בפומבדיתא

שבא בעל חוב לגבות חוב מיתומים,

ואגביה רב חנא בר ביזנא,

ופסק רב חנא שיגבה מהעבדים שירשו היתומים.

אמר להו רב נחמן

לאותם דיינים:

זילו אהדורו!

לכו ובטלו את פסק הדין שלכם, ויחזירו בעלי החוב את העבדים ליתומים.

ואי לא

תעשו כן,

מגבינן לכו לאפדנייכו

[אגבה מן הארמון, מן הבית שלכם] כלומר, אגבה זאת מכם.

אמר ליה רבא לרב נחמן: הא עולא,

ו

הא רבי אלעזר, הא דייני דנהרדעא, והא רב חנא בר ביזנא

, הרי כל אלה סוברים שדין עבדים כדין קרקעות. ואם כן,

מר,

החולק וסובר שדינם כמטלטלין,

כמאן סבירא ליה

כדעת מי?

אמר ליה

רב נחמן:

אנא, מתניתא ידענא!

אני יודע ברייתא, כלומר, שיטתי מפורשת היא בברייתא.

דתני אבימי,

אבימי שנה ברייתא האומרת כמה הלכות: א.

פרוזבול

חל על הקרקע

, תקנת "פרוזבול" שתיקן הלל כדי שלא תשמט שביעית אינה אלא אם יש ללוה קרקע ,

ואינו חל על העבדים.

אם אין ללוה קרקע אלא רק עבדים לא מועיל הפרוזבול.

ב. ו

מטלטלין נקנין עם הקרקע,

אם מכר אדם ללוקח קרקע ומטלטלין, ועשה הקונה קנין המועיל בקרקע, נקנו לו בכך אף המטלטלין אגב הקרקע, בלא שיעשה מעשה קנין מיוחד נוסף.

ואינן נקנין עם העבדים

. אם מכר עבדים ומטלטלין, ועשה קנין המועיל בעבדים, לא נקנו לו המטלטלין יחד עם העבדים, עד שיעשה קנין גם במטלטלים. וכל עוד לא עשה בהם מעשה קנין, יכול המוכר לחזור בו ממכירת המטלטלין.

הרי מבואר בברייתא שאין דין העבדים כקרקעות, אלא כמטלטלין.

והגמרא מנסה לומר שנחלקו תנאים בדין זה:

לימא כתנאי,

נאמר שנידון זה אם עבדי כמקרקעי או כמטלטלין הוא מחלוקת תנאים. שהרי שנינו בברייתא:

מכר לו עבדים וקרקעות

; אם

החזיק

[עשה קנין] הקונה

בעבדים, לא קנה

על ידם את ה

קרקעות,

ויכול המוכר לחזור בו ממכירת הקרקעות. וכן אם החזיק הלוקח [עשה קנין]

בקרקעות, לא קנה

את ה

עבדים

[והגמרא בהמשך תפרש את טעם הדבר].

ואם מכר לו

קרקעות ומטלטלין

: הרי אם

החזיק

[עשה קנין]

בקרקע, קנה מטלטלין,

נקנו לו אגב הקרקעות גם המטלטלין, ואין צורך בקנין נוסף. אבל אם עשה קנין

במטלטלין, לא קנה

אגב המטלטלין את ה

קרקע

.

מכר לו

עבדים ומטלטלין

: אם

החזיק בעבדים, לא קנה

אגב העבדים את ה

מטלטלין

. וכן אם עשה קנין

במטלטלין, לא קנה

אגב המטלטלין את ה

עבדים

.

ונתבאר בסיפא של הברייתא הזאת שאם החזיק בעבדים, לא קנה אגב העבדים את המטלטלין,

והתניא,

ואילו בברייתא אחרת שנינו: מכר לו עבדים ומטלטלין, אם

החזיק בעבדים קנה

אגב העבדים גם את ה

מטלטלין.

מאי לאו, בהא קמיפלגי,

האם לא נאמר שהברייתות נחלקו בדין זה:

דמר סבר, עבדים כמקרקעי דמי

. התנא בברייתא הסוברת שקנה את המטלטלין, סובר שעבד דינו כקרקע, ולכן, אם החזיק בעבדים קנה בקנין אגב גם את המטלטלין, כי המטלטלין נקנין אגב קרקע.

ומר סבר, עבדים כמטלטלין דמי.

ואילו התנא בברייתא הסוברת שלא קנה את המטלטלין סובר שעבדים אינם כקרקע אלא כמטלטלין, לכן אם החזיק בעבדים לא קנה מטלטלין, כי אין מטלטלין נקנין אגב מטלטלין.

אך הגמרא דוחה, שהברייתות נחלקו בדין אחר:

אמר רב איקא בריה דרב אמי

: לא נחלקו הברייתות בדין זה, אלא

דכולי עלמא,

שתי הברייתות סוברות ש

עבדים כמקרקעי דמי.

ו

לפי זה,

הדתניא

, הברייתא השניה הסוברת שאם החזיק בעבדים

קנה

מטלטלין, אתי

שפיר,

מובנת היטב, כיון שעבדים דינם כקרקע, נקנו המטלטלין אגב העבדים.

והדתניא לא קנה

, והברייתא הסוברת שבקניית העבדים לא נקנו המטלטלין, למרות שהעבדים הם כקרקעות, משום ד

בעינן קרקע דומיא ד"ערים מצורות ביהודה" דלא ניידי.

ברייתא זו סוברת שקנין "אגב", שהמטלטלין נקנין אגב הקרקע, נאמר רק בקניית קרקעות שאינם ניידים, בדומה ל"ערים מצורות ביהודה" המוזכרות בפסוק שממנו למדנו דין קנין אגב [כפי שהגמרא ממשיכה מיד לבאר]. וכיון שעבדים הינם ניידים, למרות שדינם הוא כקרקע, אין להם דין קנין "אגב" שהמטלטלין יקנו אגב קניית העבדים.

ומביאה הגמרא מביאה את הלימוד מ"ערים מצורות" לקנין אגב:

דתנן,

שנינו במשנה [קידושין כו א]:

נכסים שאין להם אחריות

[מטלטלין],

נקנין עם נכסים שיש להם אחריות

[קרקעות ובתים ],

בכסף בשטר ובחזקה.

אם מוכר אדם קרקע ומטלטלין יחד, ועשה הלוקח קנין בקרקע, בכסף או בשטר או בחזקה, נקנין לו גם המטלטלין אגב הקרקע, מבלי קנין נוסף.

ושואלת הגמרא [שם בקידושין]:

מנא הני

מילי,

מנין נלמדים דברים אלו?

ומשיבה הגמרא:

אמר חזקיה, דאמר קרא

[דברי הימים ב כא ג],

"ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות, עם ערי מצורות ביהודה".

מזה שאמר הכתוב שאביהם נתן את המתנות "עם" הערים, משמע שעל ידי קנין הערים זכו אגב קנית הערים בקניית המתנות.

וכיון שמכאן אנו למדים דין קנין אגב, סוברת הברייתא שמועיל הקנין רק בדומה לקניית "ערים מצורות" דהיינו קרקעות, שאינם ניידים.

ועתה הגמרא מביאה גירסא אחרת בתירוצו של רב איקא:

איכא דאמרי

, יש אומרים, שכך

אמר רב איקא בריה דרב אמי

ליישב את סתירת הברייתות:

דכולי עלמא,

שתי הברייתות סוברות ש

עבדי כמטלטלין דמי

.

ו

לפי זה,

הדתניא,

הברייתא הראשונה הסוברת שאם החזיק בעבדים

לא קנה

מטלטלין, אתי

שפיר

מובנת היטב, כיון שעבדים דינם כמטלטלין, ואין מטלטלין נקנין אגב מטלטלין.

ו

הדתניא קנה

, והברייתא השניה הסוברת שבקניית העבדים נקנו המטלטלין, אין זה מדין קנין אגב, כי הרי עבדים כמטלטלין דמי, אלא שמדובר

בעודן עליו,

שהמטלטלין מונחים על העבד, ולכן בקניית העבד נעשה העבד כחצרו של הקונה, ונקנו גם המטלטלין מדין חצרו [רשותו] של אדם, שקונה לו.

אך שואלת הגמרא על תירוץ זה:

וכי עודן עליו, מאי הוי?

מה בכך שהמטלטלין מונחים על העבד, כדי שיקנה אותם מדין חצר, הרי

חצר מהלכת היא, וחצר מהלכת לא קנה.

שאין רשותו של אדם קונה לו מדין חצר אלא אם היתה הרשות עומדת במקומה, ולא רשות מהלכת, ולכן אין העבד יכול לקנות עבורו מדין חצר.

וכי תימא בעומד,

שמא תאמר לתרץ שמדובר שהעבד עומד, ולכן אין זה כחצר מהלכת.

והא אמר רבא: כל

דבר

שאילו

יהא

מהלך לא קנה

לבעליו מדין חצר, הרי אף כשהוא

עומד ויושב לא קנה

לו. שהיות והוא יכול ללכת אם ירצה, אין זה דומה לחצר, ואינו קונה לבעליו מדין חצר.

ומתרצת הגמרא:

והלכתא,

הלכה זו [כלומר, תירוץ זה ] שהעבד קנה את המטלטלין בעודן עליו, מדובר

ב

אופן שהעבד

כפות

[קשור ואינו יכול ללכת], שמעתה הריהו כשאר חצר העומדת במקומה.

והגמרא מקשה סתירה אחרת בין ברייתות:

שנינו בברייתא הראשונה, החזיק בקרקעות לא קנה עבדים.

והתניא

בברייתא אחרת:

החזיק בקרקע קנה עבדים.

ומתרצת הגמרא:

התם

, בברייתא האומרת שבקניית הקרקע קנה את העבדים, מדובר בה

ב

עבדים ה

עומדין בתוכה

[על גבי הקרקע], ובאופן כזה נקנים הם בקנין הקרקע מדין "אגב" .

והגמרא מפרשת את המשך התירוץ, ושואלת עליו:

מכלל

זה אתה למד, שבא לתרץ

דהאי לא קנה,

שהברייתא האחרת, האומרת שהמחזיק בקרקע לא קנה עבדים, מדובר בה

כשאין

עומדים

העבדים

בתוכה

.

הניחא להך לישנא,

תירוץ זה מובן רק לפי הלשון השני,

דאמר רב איקא בריה דרב אמי

שלפי כולם

עבדי כמטלטלי דמי

, וכיון שעבדים דינם כמטלטלין,

היינו, דאי עומדין בתוכה, אין. אי לא, לא.

שלפיו יתכן לחלק בין אם היו העבדים עומדים בתוך הקרקע, שהם נקנים בקנין אגב, ללא עומדים בה, שלא נקנים.

אלא להך לישנא,

לפי הלשון הראשון בדברי רב איקא,

דאמר עבדי כמקרקעי דמי,

ששתי הברייתות סוברות שעבדים דינם כקרקע, יקשה:

למה לי,

למה יש צורך שיהיו

עומדין בתוכה? הא אמר שמואל

: אם

מכר לו

אדם

עשר שדות בעשר מדינות

שונות ונפרדות,

כיון שהחזיק

, שעשה הלוקח קנין חזקה

באחת מהן, קנה

את

כולן

. ואם כן, גם בעבדים, אם הם כקרקעות, הרי כיון שהחזיק בקרקע אחת, יקנה בכך גם את העבדים בכל מקום שהם, כמו שקונה את הקרקעות בעשר מדינות.

והגמרא משיבה:

ולטעמיך,

לדבריך, שהקשית למה קונה דוקא כשעומד בתוכה, הרי יש להקשות כן גם

להך לישנא,

ללשון השני של רב איקא,

דאמר עבדי כמטלטלין דמי: למה לי עומד בתוכה,