Baba Batra 53b — el Talmud en español

ואם החזיק בה כדי

לקנות אותה ואת חברתה

, לא הועיל, אלא

אותה

שדה לבדה שהחזיק בה

קנה

, אבל את

חברתה לא קנה

, שהמצר מפסיק.

ואם החזיק באחת מהן כדי

לקנות את חברתה

בלבד:

אף אותה

שהחזיק בה

לא קנה

, שהרי לא נתכוין לקנותה, ואין חזקה אלא מדעתו, שאין אדם קונה שלא מדעתו.

בעי רבי זירא

:

אם

החזיק באחת מהן

, כדי

לקנות אותה, ואת המצר, ואת חברתה, מהו

שיקנה את כולן?

ומפרשת הגמרא את צדדי הספק:

מי אמרינן: האי מצר דהאי ארעא

[של שדה זו שהחזיק] הוא, וכשהחזיק בשדה קנה אף את המצר שלו -

ודהאי ארעא

[של השדה הסמוכה] נמי

הוא

, ואם כן יקנה אף אותה -

ו

נמצא ד

קני

הכל.

או דילמא: האי לחודיה קאי, והאי לחודיה קאי

[השדה לבדה עומדת, והמצר לבדו הוא עומד], ולא מיבעיא שאת השדה הסמוכה לא קנה, אלא אף את המצר לא קנה.

ומסקינן:

תיקו

.

בעי רבי אלעזר

:

החזיק במצר

עצמו כדי

לקנות

את

שתיהן

[שתי השדות שמשני צידיו],

מהו?

כלומר, אם תמצי לומר: המחזיק בשדה לא קנה את המצר, היינו משום שאין המצר צריך את השדה ואין זקוק הוא לה כלל, ולפיכך אין החזקה בשדה מועילה לו, אבל אם החזיק במצר יש להסתפק, ומשום:

ד

האי מצר אפסרא דארעא הוא

, משועבד הוא לשדה כי הוא משמרה כמו שהאפסר משמר את הבהמה,

וקני

על ידי חזקה במצר את השדות.

או דילמא: האי לחודיה קאי, והאי לחודיה קאי

[השדה לבד הוא עומד והמצר לבד הוא עומד], ואינו קונה על ידי חזקה במצר את השדה.

ומסקינן:

תיקו

.

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה

:

שני בתים

שהיו

זה לפנים מזה

, והפנימי יש לו דריסת רגל על החיצון לצאת לרשות הרבים דרך עליו, ונמצא שהחיצון משועבד הוא לפנימי, חילוק יש בין החזיק בבבית החיצון לבין החזיק בבית הפנימי:

החזיק בחיצון

:

אם כדי

לקנותו

, ולא חשב כלל על הבית הפנימי:

קנאו

לחיצון לבדו.

ואם החזיק בו כדי

לקנות אותו ואת

הבית

הפנימי

, לא הועיל, ובית

חיצון קנה

, אבל בית

פנימי לא קנה

, ומשום שהפנימי אינו משועבד כלל לחיצון, כדי שתועיל חזקת החיצון לפנימי.

ואם החזיק בו כדי

לקנות את הפנימי

לבדו:

אף

בית

חיצון נמי לא קנה

, שהרי לא נתכוין לעשות בו חזקה.

החזיק בפנימי

:

אם כדי

לקנותו

לבדו, ולא חשב על החיצון:

קנאו

לבית הפנימי לבדו.

אבל אם החזיק בו כדי

לקנות אותו ואת

החיצון: קנה שניהן

, היות והחיצון משועבד הוא לפנימי לדריסת הרגל.

ואם החזיק בו כדי

לקנות

על ידו

את החיצון

לבד:

אף פנימי לא קנה

.

ו

אמר

עוד

רב נחמן אמר רבה בר אבוה

:

הבונה פלטרין גדולים

ב

קרקע של

נכסי הגר

,

ובא אחר והעמיד להן דלתות

:

קנה

השני ולא הראשון.

ומפרשינן:

מאי טעמא

לא קנה הראשון?

משום ד

קמא, לבני בעלמא הוא דאפיך

[הראשון לא עשה אלא היפוך לבנים וסידורן זה על זה בעלמא], כלומר, אין תחילת הבניה קונה אלא גמר הבניה היא שקונה, והרי הראשון לא גמר את הבניה, כי ללא דלתות אין כאן גמר בניה.

אמר רב דימי בר יוסף אמר רבי אלעזר

:

המוצא פלטרין

בנויין

בנכסי הגר, וסד בהן סיוד

[טיח בסיד]

אחד, או כיור

[ציור חקוק בקיר]

אחד

: הרי זה

קנאן

.

וכמה

הוא שיעור סיוד אחד או כיור אחד?

אמר רב יוסף: אמה

[

על אמה

, רש"ש].

אמר רב חסדא: ו

בלבד שתהא אותה אמה

כנגד הפתח

, היינו דרך כניסת פתח הבית בכותל כנגדו, ששם הוא נראה ביותר, אבל אם עשה כן במקום אחר צריך יותר מאמה.

אמר רב עמרם

:

האי מילתא

דלקמן

אמר לן רב ששת

מדעתו,

ואנהרינהו

ל

עינין ממתניתא

[והאיר את עינינו למצוא לו ראיה מברייתא]; וכך אמר רב ששת:

המציע מצעות

על הקרקע

בנכסי הגר

, ושכב עליהם, ונמצא ששימשתו הקרקע של הגר: הרי זה

קנה

את השדה.

ואנהרינהו

ל

עינין ממתניתא, מאי היא

[מאיזו ברייתא יש להביא ראיה לדבריו]? מהא

דתניא: כיצד

עבד כנעני נקנה

בחזקה

: אם

נעל

העבד

לו

[לאדון] את

מנעלו, או התיר לו

את

מנעלו, או שהוליך

את

כליו

[בגדיו]

אחריו לבית המרחץ, והפשיטו

[או הפשיטו, וכן כולם],

והרחיצו, סכו

בשמן,

גרדו

,

והלבישו, והנעילו

,

והגביהו

[מפרש לה לקמן] -

קנאו

האדון לעבד.

הרי מבואר בכל הברייתא, שהשימוש אותו משתמש האדון בעבדו שהוא רוצה לקנות, חשוב חזקה, והוא הדין שהמשתמש בקרקע להציע עליה מצעות לשכב עליהם, קנאה.

וממשיכה הגמרא בהבאת הברייתא:

אמר רבי שמעון: לא תהא חזקה גדולה

מהגבהה, שהגבהה קונה בכל מקום

.

ומפרשינן:

מאי קאמר

תנא קמא כשאמר "הגביהו", כי לא ביאר מי הגביה למי? ומה ענה אותו רבי שמעון, שהרי לפי פשוטו נראה שרבי שמעון אמר כדברי תנא קמא?

הכי קאמר

תנא קמא:

אם

הגביהו

העבד

לרבו

-

קנאו

שהרי שימשו; אבל אם

הגביה רבו לו, לא קנאו

, משום דלא שייכא הגבהה כי אם במטלטלין, שאין דרך להגביה בני אדם.

ועל כך

אמר רבי שמעון

לחלוק:

לא תהא חזקה

של הנעיל הלביש הרחיץ והפשיט

גדולה מהגבהה

שמגביה האדון את עבדו,

שהגבהה

הרי חמורה היא, שהיא

קונה

את המטלטלין -

בכל מקום

אפילו ברשות המוכר, ואילו משיכה אינה קונה שם; ואף את העבד קונה האדון בהגבהה.

אמר רבי ירמיה ביראה

אמר רב יהודה

: