Baba Batra 52b — el Talmud en español

היות והאב לא היה נאמן לטעון עליהם ששלו הם, ו

כדשלח רב הונא בר אבין: דברים העשויין להשאיל ולהשכיר, ואמר

"

לקוחין הן בידי

",

אינו נאמן

, כי אומרים אנו שבתורת שאלה או שכירות באו לידו -

הרי למדנו, כיון שהאב לא היה נאמן, ומת, הרי אנו מוציאים מן היתומים, ושלא כדברי שמואל!?

ומסקינן: אכן

קשיא

על דברי שמואל!

אמר רב חסדא

:

לא שנו

מה שאמר רב: על האח הנושא והנותן בתוך הבית להביא ראיה -

אלא

בכגון

דאין

האחים

חלוקין

בשום דבר שבעולם ואפילו

בעיסתן

[במזונותיהם] שאוכלים ממקום אחד, כי אז אנו אומרים: מאין יש לזה מה שאין לאחיו -

אבל

אם

חלוקים

הם זה מזה אפילו רק

בעיסתן, אימור

: האח הזה

מעיסתו

שחלקו לו

קימץ

[חסך].

תו מפרשינן הא דאמר רב "עליו להביא ראיה":

ראיה במאי

, איך יביא האח ראיה ששלו הם?

רבה אמר: ראיה בעדים

, שמשלו קנה.

רב ששת אמר: ראיה בקיום השטר

, כלומר: יביא הנפק [אישור בית דין שהשטר אינו מזוייף], וסומכים אנו שלא עשו בית הדין הנפק אלא אם חקרו בדבר ומצאו שאכן הוא בעל הממון.

אמר ליה רבא לרב נחמן

:

הא רב, והא שמואל; הא רבה, והא רב ששת; מר כמאן סבירא ליה

[הנה יש כאן כמה שיטות, שיטת רב ושיטת שמואל, ושיטותיהם של רבה ורב ששת בדעת רב, ואתה כדעת מי אתה סבור]?

אמר ליה

רב נחמן לרבא:

אנא מתניתא ידענא

[אני, ברייתא אני יודע]

! דתניא

:

אחד מן האחין שהיה נותן ונושא בתוך הבית, והיו אונות ושטרות יוצאין על שמו, ואמר

: "

שלי הן, שנפלו לי מבית אבי אמא

",

עליו להביא ראיה

, וכדברי רב, ולא הוסיף רב נחמן לפרש אם סובר הוא כרבה או כרב ששת במה שנחלקו כיצד יביא ראיה.

וכן האשה

שנתאלמנה מבעלה

שהיא נושאת ונותנת בתוך הבית

[ברכוש המשותף שהוריש בעלה],

והיו אונות ושטרות יוצאין על שמה, ואמרה

: "

שלי הן, שנפלו לי מבית אבי אבא, או מבית אבי אמא

",

עליה להביא ראיה

.

ומקשינן:

מאי

"

וכן

האשה", דמשמע: חידוש בא התנא להשמיענו שאף באשה הדין הוא כן, ומה חידוש יש בדבר, מה בינה לבין האח?

ומפרשינן:

מהו דתימא: אשה, כיון דשביחא לה מילתא

, [חשיבות היא לה שמאמינים אותה בית הדין לעשותה אפוטרופוס בשל יתומים] -

דאמרי

אינשי: "

קא טרחא קמי יתמי

", כלומר, וגם משבחים אותה בני אדם על שטורחת היא בשביל היתומים; ואם כן נאמר:

מסתמא

לא גזלה מיתמי

[אינה גוזלת מן היתומים], כי אין היא רוצה לפגום את שמה הטוב, ובהכרח שלה הם, ולא תצטרך להביא ראיה -

קא משמע לן

הברייתא שאף היא צריכה להביא ראיה.

שנינו במשנה:

במה דברים אמורים במחזיק, אבל בנותן מתנה, והאחין שחלקו

, והמחזיק בנכסי הגר, נעל גדר ופרץ כל שהוא הרי זו חזקה:

משמע מלשון המשנה "במה דברים אמורים במחזיק, אבל בנותן ... ", דהכי קאמר: אם מקח וממכר הוא הצריך "חזקת ראיה" [כשאין לו שטר] כי אז הדין הוא שלש שנים, אבל בנותן מתנה וכל השאר שאין שייך בהם "חזקת ראיה" אלא "חזקת קנין", כי אז "נעל גדר ופרץ כל שהוא הרי זו חזקה", ותמהינן עלה:

וכי

אטו כל

הני דאמרינן

נותן מתנה ואחין שחלקו -

לאו בני חזקה

של שלש שנים

נינהו!?

והרי פשיטא שגם באלו שייך חזקת שלש שנים להאמינו ששלו הוא.

ומשנינן:

חסורי מחסרא

משנתנו

והכי קתני: במה דברים אמורים

שצריך חזקת שלש שנים,

בחזקה שיש עמה טענה

, כלומר, חזקה שיש עמה ערעור, ו

כגון

שה

מוכר אומר

"

לא מכרתי

",

ולוקח אומר

"

לקחתי

" -

אבל חזקה שאין עמה טענה

[כי אין בה כפירה],

כגון נותן מתנה, והאחין שחלקו, והמחזיק בנכסי הגר, דלמקני בעלמא הוא

[למעשה קנין בעלמא הוא מחזיק], ואין בעל הקרקע מתכחש לזכותו: אם

נעל, גדר, פרץ כל שהוא

,

הרי זו חזקה

לקנות את השדה.

תני רב הושעיא בקדושין דבי לוי

[בתוספתא על מסכת קידושין שסידר לוי]:

נעל, גדר, פרץ כל שהוא, בפניו

של המוכר או נותן המתנה,

הרי זו חזקה

.

ומקשינן: וכי

בפניו

של המוכר -

אין

[אכן הוי חזקה], ואילו

שלא בפניו

של המוכר

לא

הוי חזקה!?

אמר

פירש

רבא, הכי קאמר

:

אם גדר ופרץ הלוקח

בפניו

של המוכר,

לא צריך

המוכר

למימר ליה

ללוקח "

לך חזק וקני

", אלא מאחר שנתרצה המוכר למוכרה לו בכך וכך מעות, והחזיק זה בפניו הוי חזקה, ומשום שנוח לו למכר בחזקה זו, ולכן שתק -