Baba Batra 49b — el Talmud en español

נחלה הבאה לו

[העתידה לבוא לו]

לאדם ממקום אחר

, כלומר, נחלה שהוא יורשה רק מדרבנן, והיינו ירושת אשתו:

אדם מתנה עליה שלא יירשנה

, וכגון שיאמר "דין ודברים אין לי על אותה נחלה העתידה לבוא לי"; וכשם שיכול להסתלק מירושת אשתו - עד שלא באה לידו - היות והיא מדרבנן, כך יכול הוא להסתלק ממה שתיקנו חכמים פירות נכסי מלוג לבעל, היות ובעודה ארוסה הוא כותב לה, שעדיין לא באו לידו.

וכדרבא! דאמר רבא

:

כל האומר

"

אי אפשי בתקנת חכמים

שעשו להנאתי",

כגון

תקנה

זאת

שדיברו עליה בבית המדרש והיא מדרבנן [ומפרש לה ואזיל],

שומעין לו

, כי חכמים לא יזכו לו זכות בעל כרחו.

שואלת הגמרא:

מאי

"

כגון זאת

" שאמר רבא, כלומר, על איזה תקנה אמר רבא את הכלל שלו?

ומפרשת הגמרא: בתקנת מזונות - שתיקנו: הבעל יזון את אשתו, ובתמורה, יהיו לו מעשי ידי האשה - היו עוסקים באותה שעה בבית המדרש, ואמר רבא, דבכגון זו התקנה, אם אמרה האשה "אי אפשי בתקנת חכמים, ואיני רוצה שיתן לי בעלי מזונות, ואף אני לא אתן לו את מעשה ידי", יכולה היא לומר כן -

ובא רבא להשמיענו

כדרב הונא אמר רב! דאמר רב הונא אמר רב

:

יכולה אשה שתאמר לבעלה

: "

איני ניזונת ואיני עושה

", ומשום שעיקר תקנת חכמים היתה: מזונות לאשה, ואילו מעשה ידיה תמורה היא למזונות, ולא כדעת החולקים וסוברים במסכת כתובות נח ב, שעיקר תקנת חכמים היתה: מעשה ידיה לבעלה, ותיקנו חכמים את המזונות בתמורה למעשה ידיה, ולדעתם אין היא יכולה לומר "איני ניזונית ואיני עושה", שהרי עיקר התקנה לא היתה לטובתה.

כאן שבה הגמרא לדברי המשנה ששנינו: ולא לאיש חזקה בנכסי אשתו, ומדייקת:

חזקה הוא שאין לו לאיש להוכיח מחמתה שקנה את נכסי אשתו,

הא ראיה

בעדים או בשטר

יש

[מועילה היא לו להוכיח את טענתו שמכרה לו]; כלומר, אם אכן יתברר שאכן מכרה לו האשה את השדה, כי אז מכירתה - מכירה!?

ואמאי!?

תימא

[תאמר האשה] "

נחת רוח עשיתי לבעלי

במה שמכרתי לו כדי שלא יכעוס עלי, אבל לא היה בדעתי להקנות לו את הנכסים"!?

שהרי

מי לא תנן

במשנה בכתובות צה א, שיכולה אשה לטעון טענה כעין זו!?

והתנן:

לקח

אדם

מן האיש

קרקע, והיא הרי משועבדת לאשה לגביית כתובתה ככל שאר קרקעותיו,

וחזר ולקח מן האשה

, כלומר, לאחר מכירתו בא אל האשה והחתים אותה על שטר שלא יהא לה שעבוד על הנכסים שקנה מבעלה, הרי

מקחו

של הלוקח -

בטל

, כלומר, עדיין יכולה היא לגבות מנכסים אלו את כתובתה, על אף שחתמה על ביטול השעבוד.

אלמא

, הרי מוכח ממשנה זו ד

אמרה

[יכולה היא שתאמר]: "

נחת רוח עשיתי לבעלי

, ולכך חתמתי", ואם כן,

הכא נמי

,

תימא

[תאמר האשה] "

נחת רוח עשיתי לבעלי

, ולכך מכרתי לו"!?

ומשנינן:

הא איתמר עלה

דההיא משנה:

אמר רבה בר רב הונא

:

לא נצרכה

מה ששנינו "מקחו בטל" -

אלא באותן שלש שדות

[ומפרש להו ואזיל] המשועבדות לה יותר משאר נכסים, ודעתה סומכת עליהן ביותר, ובאלו דוקא מקחו בטל, כי ודאי לא גמרה דעתה והקנתה, אלא נחת רוח עשתה לבעלה. ואלו הן:

אחת

: קרקע

שכתב לה ב

שטר

כתובתה

, כלומר, שיעבד אותה במפורש בשטר הכתובה לפרעון כתובתה.