Baba Batra 28b — el Talmud en español

ואידך, כי לא נגח מאי לשלם

, [מה שאינו משלם אלא בנגיחה רביעית, אינו אלא משום שלא ישלם אם לא נגח והזיק]!?

אבל

הכא

גבי חזקת שלש שנים -

כיון דאכלה תלת שני, קיימא לה ברשותיה

, [כיון שאכלה שלש שנים יש לנו להעמידה ברשותו], כמו שור המועד שנעשה מועד בשלש נגיחות.

תו מקשינן:

אלא מעתה

שמקור דין חזקה הוא משור המועד - אפילו

חזקה שאין עמה טענה

לאמר "קניתיה ממך", אלא שהוא אומר למערער "אני מחזיק בקרקע משום שלא מחית בי כל זמן זה", אף זו

תיהוי חזקה!?

ו

אלמה

[למה]

תנן

במשנה לקמן מא א:

כל חזקה

שהחזיק אדם בקרקע,

שאין עמה טענה

של המחזיק בה לאמר "קניתיה ממך" וכיוצא בזה,

אינה חזקה!?

ומשנינן: והרי

טעמא מאי

, מועילה חזקת שלש השנים!? הרי אין זה אלא משום

דאמרינן: דלמא כדקאמר

[שמא אכן יש אמת במה שטוען "קניתיה"]!

אבל

השתא

במקום ד

איהו לא טעין

"קניתיה", וכי

אנן

[בית הדין]

ליטעון ליה

שקנה את השדה!?

א. אין חזקת שלש שנים מועילה אלא כאשר בעל השמדה שתק במשך כל אותן שלש שנים ולא מחה, אבל אם מחה אין זו חזקה.

ב. אין שור נעשה מועד, אלא אם באו עדים לבית דין והעידו על נגיחותיו; והעדים צריכים להעיד בפניו של בעל השור.

מתקיף לה רב עוירא

ללימוד משור המועד:

אלא מעתה

שמשור המועד אתה לומד לדין חזקת שלש שנים:

מחאה

שמחה בעל הקרקע במחזיק תוך שלש השנים

שלא בפניו

של המחזיק

לא תיהוי מחאה

לבטל את חזקתו, ומשום דבעינן

דומיא דשור מועד, מה שור המועד

העדאה

בפניו

של בעל השור

בעינן, אף הכא

גבי מחאה -

נמי בפניו

של המחזיק

בעינן!?

ומשנינן:

התם

גבי שור המועד - "

והועד בבעליו

"

כתיב

, אבל

הכא

גבי מחאה, הרי

חברך חברא אית ליה, וחברא דחברך

נמי

חברא אית ליה

, [החבר ששמע את המחאה יש לו חבר לספר לו, ואף אותו חבר, יש לו חבר אחר לספר לו].

תו מקשינן על הלימוד משור המועד:

הניחא לרבי יהודה שהוא סובר: אין שור נעשה מועד, אלא כשהעידו בו שלשה ימים בזה אחר זה, אף גבי חזקה יש לומר: שלש שנים כשלשה ימים הם -

ו

אולם

לרבי מאיר דאמר

גבי שור המועד:

ריחק

השור

נגיחותיו

, שנגח שלשה ימים בזה אחר זה הרי בעליו

חייב

נזק שלם -

קירב

השור את

נגיחותיו

, ונגח אפילו ביום אחד שלש נגיחות בזה אחר זה,

לא כל שכן

שיהא מועד לחייב את בעליו נזק שלם -

אם כן נאמר גבי חזקת קרקעות, שאם

אכלה

המחזיק

תלתא פירי בחד יומא

[אכל שלש מפירות הקרקע ביום אחד],

כגון

עץ ה

תאנה

שאין פירותיה נגמרים בשעה אחת, ויש פירות הנגמרים בבוקר וליקט בבוקר את כל הפירות שנגמרו עד לאותה שעה, ואחרים נגמרים בערב וליקט אותם, אף זו

ליהוי חזקה!?

ומשנינן: בעינן

דומיא דשור המועד, מה שור המועד, בעידנא דאיתא להאי נגיחה ליתא להאי נגיחה

[כשנגח את הראשונה, עדיין לא היתה נגיחה שניה כלל] -

הכא נמי

גבי חזקה, אין זו חזקה אלא אם

בעידנא דאיתא להאי פירא, ליתא להאי פירא

, [כשאכל את הפרי הראשון עדיין לא היה השני בעולם]; ואילו תאנה, הרי בשעת אכילה ראשונה ממנה, כבר קיימים הפירות של האכילה השניה, אלא שלא נגמרו, ולכן אין זו חזקה.

ואכתי מקשינן: אם משור המועד אתה בא ללמוד, עדיין יש לנו לומר, שאם

אכלה תלתא פירי בתלתא יומי כגון צלף

, שאין הפרי ניכר בשעת אכילה ראשונה, ולבסוף שלשה ימים הוא נגמר, הכי נמי ד

ליהוי חזקה!?

ומשנינן:

התם פירא מיהא איתיה, ומגמר הוא דקא גמר ואזיל

, [אף בצלף כבר קיימים פירות האכילה השניה בשעת אכילה ראשונה, ואף שאינם ניכרים, וגמר הפרי הוא שנעשה לאחר שלשה ימים].

ואכתי מקשינן:

אכלה תלתא פירי בתלתין

יומי, כגון אספסתא

[מין זרע הוא לעשב בהמות],

ליהוי חזקה!?

ומשנינן: והרי

היכי דמי

שיהא יכול לאכול מן האספסתא שלש פעמים!? בהכרח היינו באופן

דקדיח

[גדל מעט]

ואכלה, דקדיח ואכלה

, ואם כן

התם

בכי האי גוונא לא הוי חזקה, שהרי

משמט הוא דקא שמיט ואכיל

, ואין זו אכילה גמורה.

ואכתי מקשינן:

אכלה תלתא פירי בתלתא ירחי

[אם אכל שלש אכילות בשלשה חדשים],

כגון אספסתא

, והיינו שהמתין עד שגדלה לגמרי ואכלה,

ליהוי חזקה

, שהרי אכלה אכילה גמורה כדרך הבעלים!?

ומשנינן:

מאן הולכי אושא!?

הרי קבלה היא בידינו ש

רבי ישמעאל

הוא, ו

לרבי ישמעאל הכי נמי

דהוי חזקה!

ד

הרי

תנן

במשנתנו:

רבי ישמעאל אומר: במה דברים אמורים בשדה הלבן, אבל בשדה אילן: כנס את תבואתו, ומסק את זיתיו, וכנס את קייצו, הרי אלו שלש שנים

.

מוסיפה הגמרא לבאר:

ו

לרבנן

החלוקים על רבי ישמעאל -

מאי

הוא המקור לחזקת שלש שנים? שהרי אי אתה יכול ללומדו משור המועד, כיון דתיקשי לך מאספסתא.

אמר רב יוסף: קרא כתיב

:

"

שדות בכסף יקנו, וכתוב בספר וחתום

... ",

שהרי

ה

נביא

ירמיהו

עומד ב

שנת

עשר

למלך צדקיהו,

ומזהיר

את ישראל

על

שנת ה

אחת עשרה

שבה יגלו; וכך אמר להם ירמיהו: מי שקונה עתה שדה, עליו לכתוב עליו שטר לראייה, כי לא תשארו בישראל עוד שלש שנים, כדי שתוכלו להוכיח את הבעלות על ידי חזקה, ולפיכך הרוצה שלא יפסיד את מקחו צריך שיהיה ברשותו שטר מכירה חתום בעדים; וממה שלא די במה שהחזיקו הלוקחים שנתיים, דהיינו שנה עשר לצדקיהו ושנת אחת עשרה, יש להוכיח שאין חזקה פחותה משלש שנים, ולכן הוצרכו לוקחי השדות לשטר ראיה.

אמר

תמה

ליה אביי

:

דלמא

חזקה בשנה אחת בלבד היא, ואילו

התם

גבי ירמיהו שהזהירם לכתוב שטרות -

עצה טובה

הוא ד

קא משמע לן

ירמיהו, שכדאי להם שיהיו שטרות בידיהם מוכנים לראיה, כדי שלא יזדקקו לעדי חזקה, כשיבוא בעל השדה לערער.