Baba Batra 171b — el Talmud en español

לא נחלקו

רבי יהודה ורבי יוסי

אלא בשטר מאוחר בעלמא,

שהתאריך הכתוב בו יוצא ביום חול, ולא מוכח ממנו שנכתב עם תאריך מאוחר.

דרבי יהודה

המכשיר את השטר, הולך

לטעמיה,

לשיטתו

דאמר: אין כותבין שובר.

ואינו חושש אם השטר נכתב בזמנו או עם תאריך מאוחר, כיון שלעולם הלוה אינו פורע את החוב עד שיקבל את השטר ויקרענו, וכיון שנקרע השטר אין חוששים לכלום.

ולא נפיק מיניה חורבא,

ולא תצא תקלה מהשטר.

ורבי יוסי

פוסל את השטר

לטעמיה,

לשיטתו,

דאמר

במקום שפרע מקצת חובו

כותבין שובר

על הפרעון החלקי, וכן במקום שאין המלווה מחזיר את השטר בטענה שאיבד אותו, פורע הלווה את כל החוב, וכותבים ללוה שובר על פרעון החוב, להודיע שפרע כל חובו.

ולכן, שטר זה, שיש בו תאריך מאוחר, פסול הוא, היות

ונפיק מיניה חורבא,

יכולה לצאת תקלה מהשטר, שאחרי זמן מסוים יוציא המלוה את השטר עם התאריך המאוחר, ויאמר שהוא שטר חדש עבור הלואה אחרת, שנעשתה בתאריך המופיע בשטר, והשובר אינו מכסה אותו, ויגבה בו שלא כדין.

מה שאין כן בשטר מאוחר שהתאריך המאוחר המופיע בו יוצא בשבת או ביום הכיפורים, אינו יכול לטעון שהוא שטר על חוב אחר, שנעשה בתאריך זה המופיע בו. ואין חשש שיגבה בו שלא כדין, ולכן הוא כשר.

ובענין כתיבת שובר שנחלקו בה במשנתנו:

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: אפילו למאן דאמר כותבין שובר, הני מילי

שכותבים שובר, היינו דווקא

אפלגא,

על פרעון חלק מהחוב, שיש חשש שמא יחזור המלוה ויתבע את כל החוב.

אבל אכוליה,

על פרעון כל החוב, כגון שהמלוה טוען שאיבד את השטר, ואינו יכול להשיב את השטר ללוה,

לא

כותבים ללוה שובר, אלא המלוה מפסיד את תשלום החוב, שהוא הפסיד לעצמו בכך שאיבד את השטר, ואין הלווה צריך לשלם לו מבלי שיקבל לידיו את שטר החוב.

ואמרינן:

ולא היא!

אלא

אפילו אכוליה

חוב, באופן שאיבד המלוה את השטר,

כתבינן

ללוה שובר, ופורע את החוב.

כי הא דרב יצחק בר יוסף, הוה מסיק ביה זוזי

היה נושה בו כסף

ברבי אבא.

אתא לקמיה דרבי חנינא בר פפי,

לדון בתביעת החוב.

אמר ליה

רב יצחק לרבי אבא:

הב לי זוזיי,

תן לי את כספי.

אמר ליה

רבי אבא:

הב לי שטראי, ושקול זוזך,

תן לי את שטרי וקח את כספך.

אמר ליה

רב יצחק בר יוסף:

שטרך אירכס לי, אכתוב לך תברא.

שטרך אבד לי, אכתוב לך שובר שפרעת לי את כל החוב.

אמר ליה

רבי אבא:

הא רב ושמואל, דאמרי

תרוייהו,

שאמרו שניהם:

אין כותבין שובר

ללוה כאשר איבד המלוה את השטר, אלא המלוה מפסיד את תשלום החוב, שהוא הפסיד לעצמו בכך שאיבד את השטר.

אמר

רבי חנינא בר פפי שבאו לדון בפניו:

מאן יהיב לן מעפריה

מי יתן לנו מעפרם

דרב ושמואל, רמינן בעיינין,

ונשים אותו בעינינו, מרוב הערצתנו להם, שבוודאי גדולי עולם היו. אך מכל מקום,

הא

הרי יש לפנינו את דברי

רבי יוחנן, והא,

וגם יש לפנינו את דברי

ריש לקיש,

החולקים שניהם על רב ושמואל,

דאמרי תרוייהו,

שהם אמרו, שניהם:

כותבין שובר.

וכן כי אתא רבין אמר רבי אילעא: כותבין שובר.

ומסתברא גם מסברא,

דכותבין שובר!

דאי סלקא דעתא,

שאם תעלה בדעתך

אין כותבין שובר,

אם כן, אם

אבד שטרו של זה

של המלוה - וכי

יאכל הלה

הלוה את ממון ההלואה,

וחדי!?

וישמח באכילת ממון אחרים בחנם!?

מתקיף לה אביי: ואלא מאי

תאמר? שמפני כך

כותבין שובר

ללוה, כשהמלוה טוען שאיבד את שטרו, והרי, אם כן יצא גם להיפך, שאם

אבד שוברו של זה

של הלוה - וכי

יאכל הלה

המלוה, שיגבה בשטר פעם נוספת את החוב שלא כדין,

וחדי

וישמח?

אמר ליה רבא: אין!

אכן, כי נאמר בספר משלי [כב ז]:

"עבד לוה לאיש מלוה".

שהלוה בהלואתו נחשב עבדו של המלוה, ולכן עדיף שהלוה יטרח יותר מהמלוה, ותהיה מוטלת עליו חובת שמירת השטר.

ובענין שטר מאוחר שנחלקו בו רבי יהודה ורבי יוסי,

תנן התם

במסכת שביעית [י ה]:

שטרי חוב המוקדמין

שנכתב בהם תאריך המוקדם לזמן כתיבת השטר -

פסולין

השטרות.

כיון שמיום כתיבת השטר משועבדים נכסי הלווה למלוה, ואם לאחר תאריך השטר מכר הלווה שדותיו לאחר, וכשהגיע זמן פירעון השטר - לא היה לו ממה לשלם, יכול המלוה לגבות את חובו מהשדות הללו הנקראים "נכסים משועבדים", כלומר שמוציא אותם מידי הלוקח לגביית חובו, וזה נקרא "טורף לקוחות".

ומכאן, שאם השטר הוא מוקדם, כגון שעמד בניסן וכתב את זמן השטר שהוא חודש טבת שלפניו, הרי יכול המלוה בתוקף שטר זה לטרוף לקוחות שלא כדין, שאם מכר הלווה את נכסיו בין טבת לניסן, ויבוא המלוה ויוכיח על פי זמן השטר, ששיעבודו על הנכסים קדם למכירתם על ידי הלווה, נמצא גובה מהלקוחות שלא כדין.

לכן קנסו חכמים את המלווה, שאם שטר מוקדם בידו, הרי הוא פסול, ואין לו כל זכות לגבות בו מהלקוחות, ואפילו מהנכסים שמכר הלווה לאחר זמן כתיבת השטר .

והמאוחרין

אבל שטרות שנכתב בהם תאריך מאוחר, כגון שעמדו בטבת ואיחרו את התאריך שבשטר לניסן,

כשרין

השטרות, שהרי המלוה מפסיד בזה, שלא יכול לגבות מן הלקוחות אלא מהזמן הכתוב בשטר, ואם הלווה מכר נכסיו בין טבת לניסן, לא יוכל לגבות מהם את חובו.

עד כאן דברי המשנה.

אמר רב המנונא: לא שנו

דין זה

אלא

גבי

שטרי הלואה, אבל שטרי מקח וממכר

-

אפילו מאוחרין נמי פסולין!

מאי טעמא?

כי

זימנין דמזבין ליה ארעא,

פעמים הוא מוכר ללוקח קרקע

בניסן, וכתיב ליה

בשטר שזמן המכירה הוא

בתשרי

שלאחר מכן.

ומתרמי ליה זוזי ביני ביני, וזבין ליה מיניה.

ומזדמן לו למוכר כסף בינתיים, וחוזר וקונה את הקרקע ממנו.

וכי מטי,

כאשר מגיע חודש

תשרי, מפיק ליה,

מוציא הקונה את השטר,

ואמר ליה

למוכר:

הדר, זבנתה מינך.

חזרתי וקניתי ממך את הקרקע, והרי השטר המעיד על המכירה עכשיו.

ומקשינן: אם חוששים לכך גבי מכירה,

אי הכי,

אם כן מדוע גבי שטרי הלואה, שטרות המאוחרין כשרים, הרי גם גבי

שטרי הלואה, נמי

יש לחשוש לכך.

כי

זמנין דיזיף

פעמים שלווה

בניסן, וכתיב ליה שטרא

וכותב לו בשטר שלווה ממנו

בתשרי

שלאחר מכן,

ומתרמי ליה זוזי ביני ביני ופרע ליה,

ומזדמן ללווה כסף בינתיים ופורע את חובו למלוה,

ואמר ליה

הלווה למלוה:

הב לי שטראי,

השב לי את שטר ההלוואה,

ואמר ליה

המלוה:

אירכס

אבד

לי

השטר.

וכתיב ליה

וכותב לו המלוה ללוה

תברא

שובר שפרע לו את החוב. אבל באמת השטר נשאר ביד המלוה.

וכי מטי זמניה מפיק ליה,

וכאשר מגיע התאריך הכתוב בשטר, תשרי, מוציא המלוה את השטר

ואמר ליה

ללווה:

השתא הוא דיזפת מינאי!

שטר זה הוא על זוזים של הלואה חדשה שלוית ממני עכשיו בתשרי!

ומתרצינן: תנא זה לא חשש כן גבי שטרי הלואה, ולכן הכשיר שטרות הלואה שכתוב בהם תאריך מאוחר, משום שהוא

קסבר: אין כותבין שובר,

ואין הלווה פורע למלוה עד שיחזיר לו את שטרו, ולפיכך אין לחשוש לכך.

אמר ליה רב יימר לרב כהנא, ואמרי לה

ויש אומרים

רב ירמיה מדיפתי

אמר

לרב כהנא: והאידנא, דכתבינן שטרי מאוחרי, וכתבינן תברא,

עתה, שאנו כותבים שטרות עם תאריך מאוחר, ואנו גם כותבים שובר למי שפרע הלואה והמלוה אינו מוצא את השטר,

אמאי קעבדינן הכי?

מדוע אנו מכשירים את השטרות הללו, ואין אנו חוששים לחששו של רב המנונא.

אמר ליה

רב כהנא:

בתר

אחרי

דאמר להו רבי אבא לספריה

לסופריו:

כי כתביתו

כאשר אתם כותבים

שטר מאוחרי

[מאוחר]

כתבו הכי

בשטר:

שטרא דנן, לא בזמניה כתבניה,

שטר זה לא בזמנו כתבנוהו,

אלא אחרנוהו וכתבנוהו.

וכיון שרבי אבא צוה לכתוב נוסח זה בשטר מאוחר, שוב אין אנו חוששים לחששו של רב המנונא, לפי שאם יבוא המלוה לתבוע שנית בשטר המאוחר, יראה לו הלוה את השובר ויאמר לו שכבר פרע לו את החוב, והמלוה לא יוכל לטעון שהשטר נכתב על הלואה אחרת שנעשתה לאחר הפרעון, כיון שכתוב בשטר שהוא נעשה עם תאריך מאוחר, והרי הוא כמו שטר שכתוב בו זמנו בשבת או ביום הכיפורים, שהכשרנוהו לעיל בין לרבי יהודה ובין לרבי יוסי, כיון שמוכח מהשטר שהוא נכתב עם תאריך מאוחר מזמן כתיבתו, ולא תצא ממנו תקלה.

אמר ליה רב אשי לרב כהנא: והאידנא, דלא קא עבדינן הכי,

עכשיו, שאין אנו כותבים נוסח זה בשטר מאוחר, מדוע אנו מכשירים שטר שיש בו תאריך מאוחר? והרי יש חשש לרמאות שחשש לו רב המנונא, כי המלוה יאמר ללוה בשעה שפורע לו את החוב שהשטר אבד לו, וימסור ללוה שובר, ולאחר שיעבור התאריך המופיע בשטר, יוציאו המלוה ללוה ויאמר לו שהשטר הוא על הלואה אחרת שנעשתה בזמן יותר מאוחר, המופיע בשטר, ויגבה בו שלא כדין!

אמר לו רב כהנא:

בתר

אחרי

דאמר ליה רב ספרא לספריה: כי כתביתו הני תברי,

כאשר אתם כותבים את השוברים הללו, הרי

אי ידעיתו זימנא דשטרא,

אם אתם יודעים את זמן השטר -

כתבו

בשובר שהוא נכתב עבור פרעון הלואה בשטר שנכתב בתאריך פלוני, ואז לא יוכל המלוה לרמות, כי אפילו אם כתב את השטר עם תאריך מאוחר, הרי השובר מוכיח עליו שהוא פרוע. אך

אי לא,

אם אינכם זוכרים את התאריך הכתוב בשטר ההלואה -

כתבו

שובר

סתמא,

שלא יהיה כתוב שום זמן בשובר, אלא רק את סכום הפרעון,

דכל אימת דנפיק

שכל זמן שיוציא עליו המלוה שטר הלואה עם סכום כזה -

לרעיה,

ירע אותו השובר הזה, שהרי לא כתוב בשובר תאריך.

ואחרי שיש ללוה שובר זה בידו, צריך המלוה להזהר מלהלות ללוה סכום דומה, שהרי ביד הלוה שובר המוכיח שפרע סכום כזה. ואם הלוהו כסכום הזה, הרי הוא הפסיד לעצמו. וכיון שרב ספרא ציוה לכתוב שובר באופן זה, שוב אין לחשוש לתקלה בשטר הלואה שנכתב עם תאריך מאוחר, ולכן אנו מכשירים אותו.

אמר ליה רבינא לרב אשי, ואמרי לה

ויש אומרים ש

רב אשי

אמר

לרב כהנא

: