Baba Batra 14a — el Talmud en español

ואם בא לחתוך,

אם חפץ להפריד בין התורה והנביאים, או בין הנביאים עצמם,

חותך!

ומקשה הגמרא:

מאי קאמר?

מהו החידוש שיכול לחתוך, והלא פשיטא שרשאי הוא להפריד בין הספרים, ואדרבא, כך עדיף, שיהיה כל ספר בפני עצמו.

ומתרצת הגמרא:

הכי קאמר,

כונת התנא היא לבאר את דינו הקודם, שאם גמר לכתוב ספר בסוף עמוד, אינו משאיר ריוח של ד' שורות בראש העמוד הבא, קודם תחילת הספר הבא, אלא מתחיל מיד את הספר הבא בראש העמוד. וטעם דין זה הוא,

ש

הרי

אם בא לחתוך

ולהפריד בין הספרים,

חותך.

ואם ישאיר ריוח ד' שורות בראש העמוד, נמצא שכאשר יחתוך, יהיה עמוד זה משונה משאר העמודים, שתחילתו תהיה רק לאחר ד' שורות ריקות. ולכן אמר התנא שאין להשאיר שורות ריקות בראש עמוד.

ועתה דנה הגמרא, במה ששנינו בברייתא, שמניחים בראש כל ספר קלף חלק כדי לגוללו על עמוד עץ, שעליו גוללים את הספר. וכמו כן מניחים בסוף הספר קלף חלק כדי שאותו קלף יקיף את כל הספר, כאשר הספר גלול.

ורמינהי,

הרי שנינו ברייתא אחרת הסותרת דין זה -

דתניא: על הסופר להשאיר ב

תחלת ספר ו

ב

סופו

קלף חלק. ושיעורו הקלף החלק, הוא

כדי לגול

[להלן דנה הגמרא מהו 'כדי לגו ל'] ומבואר בברייתא הזאת, ששיעור הקלף הריק שיש להשאיר בתחילת הספר ובסופו, הוא שוה, ואין חילוק בין תחילת הספר לסופו.

ודנה הגמרא בדברי הברייתא הזאת:

"כדי לגול", מאי?

מה צריך הקלף החלק לשמש 'כדי לגול'?

אי,

אם נאמר שיש להשאיר קלף חלק בשיעור

כדי לגול,

שתהיה אפשרות לגלול אותו על גבי

עמוד

עץ.

אם כן,

קשיא

הסתירה מהברייתא ששנינו לעיל, שמבואר בה שבסוף הספר יש להניח קלף בשיעור כדי

הקף,

שיקיף את כל הספר כאשר הוא גלול -

ו

אי,

אם כוונת הברייתא הזאת לומר שיש להשאיר קלף ששיעורו הוא

כדי לגול הקף,

שהקלף החלק יוכל להקיף את כל הספר כאשר הוא גלול, אם כן

קשיא

הסתירה מהברייתא לעיל, שמבואר בה שיעור שונה, שבראש הספר צריך להשאיר קלף בשיעור שיוכלו לגוללו על גבי

עמוד

עץ.

אמר

תירץ

רב נחמן בר יצחק

: מה שאמרה הברייתא השניה 'כדי לגול',

לצדדין קתני.

הוא מתבאר לשני צדדים: כאשר דנים לגבי ראש הספר, הכוונה היא כדי לגול קלף זה על גבי עמוד של עץ, שעליו יגללו את הספר. וכאשר דנים לגבי סוף הספר, הרי 'כדי לגול' הוא שיעור כזה, שבגלילת הספר יקיף הקלף החלק את כל הספר.

רב אשי אמר

לתרץ: לעולם כונת הברייתא במה שאמרה 'כדי לגול' הוא כדי לגול קלף זה על גבי עמוד, ואף על פי כן אין ברייתא זו סותרת למה ששנינו לעיל שבסוף הספר יש להניח 'כדי היקף'. כי מה ששנינו 'כדי היקף', הוא בספרי הנביאים, אבל

כי תניא ההיא,

ברייתא זו שאמרה שמשאיר בתחילה וסוף כדי לגול עמוד, זהו

בספר תורה.

כדתניא: כל הספרים

נגללים מתחלתן לסופן.

ומשום כך די להם בעמוד אחד כדי שיגללו את כל הספר עליו.

וספר תורה נגלל

משני צדדיו

לאמצעיתו,

ו

לכן

עושה לו עמוד אילך ואילך.

עמוד אחד ריק בתחילתו ועמוד אחד ריק בסופו.

אמר רבי אליעזר בן רבי צדוק: כך היו כותבי ספרים שבירושלים עושין לספריהם.

שהיו עושים לספרי התורה שלהם ב' עמודים ריקים משני צדדיהם, וגוללים לאמצע.

תנו רבנן: אין עושין ספר תורה

-

לא ארכו,

שלא יהא גובהו של הספר,

יותר על הקיפו.

ולא הקיפו יותר על ארכו

[גובהו].

דהיינו, סופר הכותב ספר תורה, עליו להקפיד שהקיפו של הספר [כאשר הוא גלול ] יהיה שוה לאורכו [גובהו] של הספר מלמעלה ללמטה. והיינו, שאם יקיף חוט את עביו של ספר התורה, יהיה אורך החוט הזה כארכו של הספר מלמעלה למטה.

[ולכן אם הקלף עבה, על הסופר לכתוב בכתב קטן, כדי שלא יהיה עובי הספר יותר מארכו].

שאלו את רבי, שיעור ספר תורה, בכמה?

מהו אורך [גובה] הקלף מלמעלה למטה, שיש לעשות לספר תורה, כדי להגיע למצב שארכו והקיפו יהיו שוים?

אמר להן,

אם כותב את הספר

בגויל,

קלף עבה, שאינו מעובד, הרי, האורך [הגובה] צריך להיות

ששה

טפחים. כי הכותב ספר תורה בכתב בינוני, על גבי גויל שארכו [גובהו] ששה טפחים, לכשיגמור, יהיה היקף הספר ששה טפחים, ונמצא שארכו והקיפו שוים -

ועוד שאלו את רבי: אם כותב את הספר

בקלף

מעובד, שהוא דק יותר מגויל,

בכמה?

מהו שיעור אורך הקלף שעל ידי זה יהיה ארכו והקיפו שוים.

אמר להם רבי:

איני יודע

.

רב הונא כתב שבעין ספרי דאורייתא,

שבעים ספרי תורה,

ולא איתרמי ליה,

לא הזדמן לו שיהיה אורך הספר והקיפו שוה

אלא

בספר א

חד

מתוך שבעים הספרים.

רב אחא בר יעקב כתב

ספר תורה א

חד אמשכיה דעיגלי,

על גבי עור של עגל,

ו

באותו ספר אחד שכתב

איתרמי ליה.

הזדמן לו שארכו והקיפו היו שוים -

יהבו ביה רבנן עינייהו,

נתנו רבנן עליו עיניהם על שהצליח בפעם אחת לכתוב ספר שארכו והקיפו שוים,

ו

מחמת זה,

נח נפשיה

מת רב אחא בר יעקב .

אמרו ליה רבנן לרב המנונא

-

כתב רבי אמי ארבע מאה ספרי תורה.

אמר להו,

לא יתכן שרב אמי כתב ארבע מאות ספרי תורה, שאין פנאי לאדם אחד לכתוב מספר כה רב של ספרי תורה , אלא

דילמא

אפשר שרק את הפסוק '

תורה צוה לנו משה

'

כתב

. ולכן אמרו שכתב ארבע מאות ספרי תורה, כי פסוק זה קרוי 'תורה', כמו שאמרו במסכת סוכה [מב א]: קטן היודע לדבר, אביו מלמדו 'תורה'. ומפרשת הגמרא שם, שהכונה היא לפסוק 'תורה צוה לנו משה' .

אמר ליה רבא לרבי זירא: נטע רבי ינאי ארבע מאה כרמי

ם.

אמר ליה

: אין זה יתכן , אלא

דילמא,

אפשר, שנטע בכל פעם מאותם ד' מאות פעמים רק חמשה גפנים, ונטיעה זו היתה בצורה של

שתים כנגד שתים,

שני גפנים מול שני גפנים, בצורה מרובעת,

ואחת יוצא זנב

[כדוגמת האיור].

0 0

שתים כנגד שתים 0 ואחת יוצא זנב

0 0

ומה שאמרו שנטע ארבע מאות כרמים, הוא משום שחמשה גפנים הנטועים בצורה זו נקראים 'כרם', וכן מבואר במסכת סוטה [מג א], שכאשר מכריזים הכהנים ביציאה למלחמה 'מי אשר נטע כרם ולא חללו ילך וישוב לביתו', הרי, גם מי שיש לו חמשה גפנים הנטועים בצורה כזו, נחשב הוא ל'בעל כרם', וחוזר לביתו.

מיתיבי,

מקשה הגמרא על רבי, האומר ששיעור אורך ספר תורה הנכתב על גויל, הוא ששה טפחים.

שנינו בברייתא,

ארון

הברית

שעשה משה,

מידותיו הם -

אמתים

[שתי אמות]

וחצי ארכו, ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו

גובהו.

ובמסכת כלים [פרק י"ז משנה י'] נחלקו רבי מאיר ורבי יהודה מהו גודל 'אמה' שנאמר גבי כלי בית המקדש. דעת רבי מאיר שה'אמה' שנאמרה בכלי המקדש, ארכה ששה טפחים. ודעת רבי יהודה שאמה האמורה בכלי המקדש ארכה חמשה טפחים. וברייתא זו היא דברי רבי מאיר כמבואר להלן, ולשיטתו אמר רבי מאיר ששיעור האמות שנאמרו בארון הוא

באמה בת ששה טפחים!

נמצא שאורך הארון היה חמשה עשר טפחים שהם שתי אמות וחצי, רחבו תשעה טפחים שהם אמה וחצי, וכן גובהו תשעה טפחים שהם אמה וחצי.

עתה עוברת הברייתא לבאר את גודל לוחות הברית, וכיצד היו מונחות בארון.

והלוחות, ארכן

של כל אחד מהלוחות

ששה

טפחים

ורחבן ששה

טפחים

ועביין שלשה

טפחים.

והיו הלוחות בארון

מונחות

בשכיבה

כנגד ארכו של ארון

כאשר רוחב הלוחות משתרע באורך הארון, וארכן משתרע לרוחב הארון, [עיין באיור].

כאן צריך להיות איור 5

כמה

מקום

לוחות אוכלות

תופסות

ב

אורך ה

ארון?

, הוי אומר

שנים עשר טפחים

. שהרי רוחב כל לוח הוא ששה טפחים, וכששני הלוחות מונחים אחד לצד השני באורך הארון הרי הם תופסים שנים עשר טפחים באורך הארון. [עיין באיור].

נמצא, ד

נשתיירו שם

באורך הארון

שלשה טפחים

ריקים, שהרי ארכו חמשה עשר טפחים, ובשנים עשר מהם נמצאים הלוחות. אך בפועל לא היו שלשה טפחים ריקים, שכן

צא מהן טפח

עלינו להוריד מחשבון זה טפח שאותו תופסים כתלי הארון

חציו

של הטפח

לכותל זה וחציו לכותל זה

. נמצא ד

נשתיירו שם שני טפחים

ריקים

שבהן ספר תורה

שכתב משה רבינו

מונח

ארכו לצד ארכן של הלוחות .

ומביאה הברייתא ראיה שספר התורה היה מונח בתוך ארון הברית -

שנאמר

במלכים א' [פרק ח' פסוק ט'] '

אין בארון רק שני לוחות האבנים אשר הניח שם משה

', ומתמהינן:

מאי

מהו שכתב הנביא '

אין' בארון 'רק',

מדוע כתוב שתי לשונות 'אין' ו'רק' כדי למעט שרק הלוחות היו בארון, היה לו לכתוב 'רק שני לוחות היו בארון', או 'אין בארון כי אם שני לוחות' [עין בהערה ], הרי זה

מיעוט אחר מיעוט, ו

הכלל הוא ד

אין מיעוט אחר מיעוט

שבכל מקום שהפסוק ממעט דבר פעם אחר פעם, אין הכונה

אלא לרבות

דבר נוסף, וכאן כונת הפסוק לרבות

ספר תורה שמונח בארון

מלבד הלוחות.

מוסיפה הברייתא -

פירנסת

פירשת היטב מדוע הוצרך ה

ארון לארכו

שיהיה בו חמש עשרה טפחים, דשנים עשר טפחים תפסו הלוחות, אחד תפסו שני כתלי הארון, ושנים לספר התורה. עתה

צא ופרנס

לפרש מדוע היה צריך ה

ארון לרחבו

תשעה טפחים.

ומפרשינן:

כמה

מקום

לוחות אוכלות

תופסות

ב

רוחב ה

ארון?

הוי אומר

ששה טפחים

, דהלוחות ארכן ששה טפחים, ואורך הלוחות השתרע על פני רוחב הארון [עיין באיור 1]. נמצא, ד

נשתיירו שם

ברוחב הארון

שלשה טפחים

ריקים - אך בפועל לא היו השלשה טפחים ריקים, שכן

צא מהן טפח

עלינו להוריד מחשבון זה טפח שאותו תופסים כתלי הארון

חציו

של הטפח

לכותל זה וחציו לכותל זה,

נמצא ד

נשתיירו שם שני טפחים

ריקים, ומטרתם היא

שלא יהא ספר תורה נכנס ויוצא

כשהוא דחוק

שהרי אורך ספר התורה היה ששה טפחים, כמבואר לעיל דספר הנכתב על גויל ארכו ששה טפחים, וקבלה היתה ביד חכמינו שספר שכתב משה על גויל היה , ואם כן, אם היה רוחב הארון רק ששה טפחים היה ספר התורה [שגם ארכו ששה טפחים] נדחק בדפנות הארון כשיוציאוהו ויכניסוהו [שהרי לא היה דלת לארון והיו מוציאים את הספר מלמעלה], ולכן הצריכה התורה להוסיף עוד שני טפחים ברוחב הארון כדי שלא יהא ספר תורה נכנס ויוצא כשהוא דחוק

דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר

, שיעור גודל האמה שנאמר לגבי כלי המקדש הוא חמשה טפחים, ולכן גם גודלו של הארון נמדד

באמה בת חמשה טפחים

.

נמצא לשיטתו שאורך הארון היה שנים עשר וחצי טפחים שהם שתי אמות וחצי, ורחבו שבעה וחצי טפחים שהם אמה וחצי.

והלוחות ארכן ששה

טפחים

ורחבן ששה

טפחים

ועביין שלשה

טפחים -

והיו הלוחות

מונחות

בשכיבה

בארכו של ארון

כאשר רוחב הלוחות השתרע לאורך הארון, וארכן השתרע לרוחב הארון, [עין באיור לעיל].

כמה

מקום

לוחות אוכלות

תופסות

ב

אורך ה

ארון?

, הוי אומר

שנים עשר טפחים

כי רוחב כל לוח הוא ששה טפחים, וכששני הלוחות מונחים אחד לצד השני באורך הארון, הרי הם תופסים שנים עשר טפחים באורך הארון. נמצא ד

נשתייר שם

באורך הארון

חצי טפח

ריק, שהרי אורך הארון לשיטת רבי יהודה הוא שנים עשר וחצי טפחים, ובשנים עשר מהם היו הלוחות - אך בפועל לא היה החצי טפח ריק משום שכתלי הארון תפסו מקום,

אצבע

[רבע טפח ]

לכותל זה

של הארון

ואצבע

נוספת

לכותל זה

נמצא שלא היה מקום מיותר באורך הארון.

פירנסת

פירשת היטב מדוע הוצרך ה

ארון לארכו

, עתה

צא ופרנס

לפרש מדוע היה צריך ה

ארון לרחבו

שבעה וחצי טפחים. ומפרשינן:

כמה

מקום

לוחות אוגדות

תופסות

ב

רוחב ה

ארון?

הוי אומר

ששה

טפחים

כי הלוחות ארכן ששה טפחים, ואורך הלוחות השתרע לרחבו של הארון [עיין באיור לעיל]. נמצא, ד

נשתיר שם

ברוחב הארון

טפח ומחצה

אך בפועל לא היו שם טפח וחצי ריקים שכן

צא מהן

עלינו להוציא מחשבון זה

חצי טפח

שעליו עמדו כתלי הארון

אצבע

[רבע טפח]

לכותל זה ואצבע לכותל זה,

נמצא ש

נשתייר שם טפח

ריק

שבו

היו שני ה

עמודים

עמודי הכסף שעשה שלמה

עומדים

שוכבים , ועמודים אלו שכבו לאורך הארון וביניהם היו הלוחות [עיין באיור]

כאן צריך להיות איור 6 והיכן מוזכרים אותם עמודים?

שנאמר

בשיר השירים

"אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון, עמודיו עשה כסף רפידתו זהב מרכבו ארגמן" וגו'.

פסוק זה מדבר על בית המקדש שבנה שלמה [בית המקדש נקרא בפסוק 'אפריון']. ומפרשת הגמרא, כי מה שנאמר בפסוק 'עמודיו עשה כסף', אלו עמודי הכסף שעשה שלמה להניחם בארון ברית ה'.

ועתה מפרשת הברייתא, היכן היה מונח ספר התורה שכתב משה, לשיטת רבי יהודה:

בספר שמואל א [פרק ו] מובא, כי כאשר רצו הפלשתים להשיב את ארון ה' ששבו מבני ישראל, שאלו ל'כהנים ולקסמים' כיצד להשיבו, והם יעצו להם לשלחו בתוספת מתנות [המפורטות שם]. ואת המתנות להניח בארגז לצד ארון ברית ה', וכך לשלחם.

ו

אותו

ארגז ששיגרו בו פלשתים דורון לאלהי ישראל

, היה

מונח מצידו

של הארון בקודש הקדשים.

ומביאה הגמרא ראיה שאותו ארגז היה מונח לצד הארון.

שנאמר

כך אמרו ה'כהנים והקסמים' לפלשתים:

"ואת כלי הזהב אשר השבותם לו, אשם תשימו בארגז מצדו, ושלחתם אותו והלך".

ועליו

על גבי הארגז שהיה מונח בקדש הקדשים, היה

ספר תורה

שכתב משה

מונח, שנאמר

'

לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו 'מצד' ארון ברית ה"

ומדייקת הגמרא דמפסוק זה משמע ד

מצד

הארון [

היה

] ספר התורה

מונח ולא בתוכו

.

ו

אם תשאל הלא רבי מאיר למד מן הפסוק 'אין בארון רק שני לוחות אבנים' דיש כאן 'מיעוט אחר מיעוט' שבא לרבות שספר התורה היה בארון. ואם כן קשה לדעת רבי יהודה הסובר שלא היה ספר התורה מונח בארון

מה אני מקיים

מה אנו למדים מהריבוי שנלמד מהמיעוט אחר מיעוט בפסוק '

אין בארון רק

'.