Baba Batra 128a — el Talmud en español

אמר לו:

אתה מכרתו לי,

אתה נתתו לי במתנה, רצונך, השבע וטול.

ונשבע, אינו יכול לחזור בו

ולומר, "משטה הייתי בך", שהרי פטור הייתי, שהרי אין אדם נשבע ונוטל, דהמוציא מחבירו עליו הראיה , וגם אין נשבעים על העבדים.

אלא כיון שעל פיו נשבע, חייב לתת לו את העבד. שהרי האמינו בשבועה זו .

ומקשה הגמרא:

מאי קא משמע לן?

הרי

תנינא, אמר לו נאמן עלי אבא, נאמן עלי אביך, נאמנין עלי שלשה רועי בקר,

שאינם בקיאים בדין,

רבי מאיר אומר: יכול לחזור בו.

כיון שדברים בעלמא הם בלא קנין.

וחכמים אומרים: אינו יכול לחזור בו.

ומתרצת הגמרא:

הא קא משמע לן, דבאתן לך מחלוקת.

כלומר, נחלקו אפילו כשאמר "אם יאמר אבי אתן לך חפץ זה", שאין התובע מוחזק בו.

והלכה כדברי חכמים.

אך אם אמר התובע, "נאמן עלי אדם זה, שאם יאמר כדבריך, אפטור אותך מתביעתי", אף רבי מאיר מודה שאינו יכול חזור בו. שהרי מוחזק ועומד, ואינו צריך קנין על מחילה זו.

עוד

שלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא: הלכה, גובין מן העבדים.

כלומר, בעל חוב שמת, המלוה גובה את חובו מעבדי היתומים.

ואף על פי ש"מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב", מכל מקום עבדים הרי הם כקרקעות, דהוקשו לקרקעות מדכתיב, "והתנחלתם אותם לבניכם לרשת אחוזה", וגובין מהם.

ורב נחמן אמר, אין גובין.

כיון שבעל חוב אינו סומך דעתו עליהם, שהרי יכול הלוה להחביאם, או לאבדם . והלכה כרב נחמן. כמבואר להלן.

עוד

שלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא: הלכה שלישי

הבא להעיד

בשני

[כגון, נכדו של ראובן הבא להעיד על בנו של שמעון],

כשר

לעדות, ואינו פסול משום קורבה.

אבל, שני בשני פסול לעדות. דכתיב, "לא יומתו אבות על בנים", ודרשינן, כשם שהאבות פסולים לעדות איש על אחיו, כך גם בניהם פסולים להעיד אחד על חבירו בן דודו.

רבא אמר,

שלישי כשר להעיד

אף בראשון.

וכן הלכתא.

מר בר רב אשי אכשר באבא דאבא.

כלומר, הנכד יעיד על סבו .

ולית הלכתא כמר בר רב אשי.

דבני בנים הרי הם כבנים, ואפילו עד אלף דורות לא יעידו על אבותיהם, דבן ירך אביו הוא .

עוד

שלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא: היה יודע לו בעדות קרקע

[עד היכן הקרקע שלו ומהיכן השיגו את גבולו],

עד שלא נסתמא

[התעוור],

ונסתמא, פסול.

כיון שכעת אינו יכול לאמוד ולכוין עד היכן תחום פלוני. ואין חשים לעדותו .

ושמואל אמר: כשר. אפשר דמכוין מצרנהא. אבל

על

גלימא לא.

כיון שהרבה גלימות מידותיהן שוות, ואינו יכול לכוין עדותו.

ורב ששת אמר: אפילו גלימא אפשר דמכוין מדת ארכו ומדת רחבו. אבל נסכא

[חתיכת כסף או זהב]

לא.

ורב פפא אמר אפילו נסכא, אפשר דמכוין מדת משקלותיו.

ומקשה הגמרא:

מיתיבי, היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו, ונעשה חתנו

והרי הוא פסול לעדות זו מחמת קורבה,

או שהיה

פיקח, ונתחרש

,

פיתח, ונסתמא, שפוי, ונשתטה, פסול.

אבל היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו, ונעשה חתנו, ומתה בתו,

או

פיקח ונתחרש וחזר ונתפקח, פיתח ונסתמא וחזר ונתפתח, שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה, כשר.

זה הכלל כל שתחלתו או סופו בפסלות פסול. תחלתו וסופו בכשרות כשר

.

ומבואר דלא כדברי האמוראים לעיל שהכשירו עיוור לעדות קרקע. אלא כדברי רב אבא שפסלו.