Baba Batra 119b — el Talmud en español

ללמדך,

שמגלגלים זכות,

כלומר, דין ירושה, שהבנים והקרובים ירשו את קרוביהם, נלמד

על ידי זכאי,

הלא הן בנות צלפחד.

וחובה,

היינו, דין סקילה למחלל שבת, נלמד

על ידי חייב.

היינו המקושש. עד כאן דברי שמעון השיקמוני.

ומקשה הגמרא:

אי סלקא דעתך ארץ ישראל מוחזקת, מאי קא מסתפקא ליה

למשה, הא ודאי נוטלות חלק בכורת אביהן?

ומתרצת הגמרא:

היא גופה

האם ארץ ישראל מוחזקת,

קא מסתפקא ליה

.

וצדדי הספק:

דכתיב "ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'", ירושה היא לכם מאבותיכם.

ומדכתיב, "מורשה", ולא "ירושה", אתי למימר שיהיה אף לדור המדבר איזו שהיא ירושה בארץ, דהיינו שתחשב מוחזקת להם לענין חלק בכורה.

או דלמא

לא ילפינן מהאי קרא אלא,

שמורישין

את נחלתם לבניהם

, ואינן יורשין

בעצמם, כיון שימותו במדבר.

ופשטו ליה

מן השמים, שיש בפסוק זה משמעות

תרוייהו: ירושה לכם מאבותיכם,

ונחשבת כמוחזק לענין בכורה,

ו

מכל מקום,

מורישין ואינן יורשין,

שימותו במדבר.

ו

הנה קרא ד"ונתתי אותה לכם מורשה", נאמר קודם חטא העגל, ונמצא שנתנבא משה שלא יכנסו לארץ, ולא ידע מה נתנבא.

וכמו כן,

היינו דכתיב

בשירת הים:

"תביאמו ותטעמו בהר נחלתך", "תביאנו" לא נאמר, אלא "תביאמו", מלמד שמתנבאין

שלא יכנסו לארץ,

ואינן יודעין מה מתנבאין.

נאמר בפרשת בנות צלפחד:

"ותעמדנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים וכל העדה

".

משמע, שבאו קודם לפני משה, ואחר כך, אלעזר, וכן הלאה.

ומקשה הגמרא:

אפשר עמדו לפני משה

ולא ידע, והלכו לפני אלעזר

ולא אמרו להן דבר, ו

אחר כך

עמדו לפני הנשיאים וכל העדה?!

אלא, סרס המקרא ודרשהו

כאילו נכתב למפרע, ובאו תחילה לפני העדה, הנשיאים, אלעזר, ולבסוף לפני משה.

דברי רבי יאשיה.

אבא חנן אמר משום רבי אליעזר: בבית המדרש היו יושבין והלכו ועמדו להן לפני כולן,

ושאלו את שאלתן לפני כולם.

במאי קמיפלגי?

מר

[אבא חנן משום ר"א]

סבר, חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב.

ומותר לשאול את התלמיד בפני הרב, שאף דבר זה מחשיבותו של הרב, וניחא ליה.

ומר

[רבי יאשיה]

סבר, אין חולקין.

והלכתא חולקין, והלכתא אין חולקין.

קשיא הלכתא אהלכתא?

ומתרצת הגמרא:

הלכתא אהלכתא לא קשיא, הא דפליג ליה רביה יקרא

[כבוד] לתלמיד, ובמקרה זה ודאי ניחא לרב שישאלו את התלמיד.

ו

הא ד

פסקינן "אין חולקין", מדובר בגונא ש

לא פליג ליה רביה יקרא

.

תנא, בנות צלפחד חכמניות הן

, כלומר, בקיאות בדרך ארץ.

דרשניות הן, צדקניות הן.

מבארת הברייתא:

חכמניות הן, שלפי שעה דברו.

כלומר, כשמצאו פתח לדבריהן, כדלהלן, אזי באו לבי"ד.

דאמר רב שמואל בר רב יצחק: מלמד שהיה משה רבינו יושב ודורש בפרשת יבמין, שנאמר "כי ישבו אחים יחדו",

אמרו לו, אם כבן אנו חשובין,

לפטור את אימנו מן היבום, שהרי יש לה זרע,

תנה לנו נחלה כבן,

ו

אם לאו, תתיבם אמנו.

מיד, "ויקרב משה את משפטן לפני ה'".

דרשניות הן, ש

ידעו לדרוש שאין הבת יורשת במקום בן, כדדרשינן לעיל, "ובין אין לו, והעברתם נחלתו לבתו", הא יש לו בן, הוא קודם. ו

היו אומרות אילו היה לו בן לא דברנו

.

ומקשה הגמרא,

ה

רי בגרסת הברייתא שבידינו

תניא, "

שהיו אומרות אילו לא היה לו

בת

לא דיברנו"? והמקשה עצמו לא ידע לפרשה.

אמר רבי ירמיה: סמי מכאן בת.

כלומר, מחוק את המילה "בת" מהגיסא שבידך.

ברם,

אביי אמר

: אין לשנות הגירסא, והכי פירושא,

אפילו היה בת לבן לא דברנו.

כדאמרינן לעיל, שאין הבת יורשת עם בת הבן.

צדקניות הן, ש

אף על פי שהותר להן להנשא למי שתחפוצנה , מכל מקום

לא נישאו אלא להגון להן.

דהיינו ממשפחת אביהן. כדכתיב, "ותהיינה ... לבני דודיהן לנשים".

תני רבי אליעזר בן יעקב,

מתוך שהיו מצפות להגון להן,

אפילו קטנה שבהן לא נשאת פחותה מארבעים שנה

.

ומקשה הגמרא:

איני, והא אמר רב חסדא, ניסת פחותה מבת עשרים, יולדת עד ששים, בת עשרים, יולדת עד ארבעים, בת ארבעים, שוב אינה יולדת.

ואם כן, כיצד המתינו זמן רב כל כך, שלא תוכלנה ללדת עוד, וכן, מי הסכים לשאתן כשאינן יכולות ללדת?

אלא, מתוך שצדקניות הן,

ובטוחות בצידקתן שיעשה להן נס, לא חששו להמתין להגון להן אפילו לאחר גיל ארבעים. ו

נעשה להן נס כיוכבד.

והיכן נעשה ליוכבד נס?

דכתיב

בעמרם אבי משה, שחזר ונשא את יוכבד,

"וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי".