Baba Batra 106b — el Talmud en español

אמר ליה

המוכר לרב פפא,

"הויא עשרין גריוי משחיה"

[שטח הקרקע הוא עשרים סאה].

ו

כשנמדדה,

לא הואי אלא חמיסרא

[חמשה עשר סאין].

אתא לקמיה דאביי, אמר ליה

אביי לרב פפא, אין לך עליו כלום, דהא

סברת וקבילת.

[ראית את השדה לפני המכירה, והסכמת לקנותה].

אמר לו רב פפא:

וה

רי

תנן, "פחות משתות הגיעו, עד שתות ינכה",

ואילו כאן פחת לו רבע, ומדוע לא ינכה?

אמר לו אביי:

הני מילי היכא דלא קים ליה

ללוקח

בגוה

[אינו בקיא במידות השדה],

אבל היכא דקים ליה בגוה, סבר וקביל.

אמר לו רב פפא:

והא "עשרין" אמר לי,

ולדעת כן אמר לי לשון זו, שישלים לי את הפחת משדה אחרת או ינכה מן הדמים?

אמר ליה

אביי: לא זו היתה כונתו, אלא לומר לך

דעדיפא

[מעולה] שדה זו

כעשרין.

כיון

שמשנתנו עוסקת במוכר קרקע לחברו במידה, ומצא בה יותר מכדי מידתו, ופסקינן, דמחזיר את העודף, ואינו מבטל את המקח. שנינו גם את המימרא המובאת להלן, "שני אחין שחלקו ובא להם אח ממדינת הים" דקאמר שמואל, "מקמצין", דהיינו, מחזירים את העודף, ולא מבטלים את החלוקה.

ואגב

גררא, שנינו ברישא את הברייתא המובאת בזה, העוסקת בדיני חלוקת אחין בגורל. רשב"ם.

תניא

בברייתא,

רבי יוסי אומר: האחין שחלקו

בנכסי אביהם, והוא הדין שותפים שחלקו, ובררו להם שנים או שלשה חלקים שוים, והטילו גורל ביניהם.

כיון שעלה גורל לאחד מהן, קנו כולם.

כלומר, אם היו שנים, קנו שניהם. ואם היו שלשה, או יותר, זה קנה חלקו שנפל עליו הגורל. והשאר קנו את שאר החלקים לחלוק ביניהם בכל אופן שירצו .

מאי טעמא?

במה קנו את חלקם, הרי עדיין לא נפל גורל, ולא החזיקו כל אחד בשלו?

אמר רבי אלעזר: כתחלת

חלוקת

ארץ ישראל

לשבטים.

מה תחלה,

נחלקה לשבטים

בגורל,

וקנו כל אחד את חלקו על פיו ,

אף כאן

[יורשים] זוכים

ב

חלקם על ידי

גורל.

ומקשה הגמרא:

אי

הכי, נלמד מחלוקת הארץ דינים נוספים,

מה להלן בקלפי ואורים ותומים, אף כאן בקלפי ואורים ותומים?

אמר רב אשי

כאן אין צריך אורים ותומים, משום שגמרו והקנו מיד בלב שלם,

בההוא הנאה דקא צייתי להדדי

[באותה הנאה שנשמעו זה לזה לחלוק בגורל],

גמרי ומקנו להדדי

.

עוד שנינו בדיני חלוקת אחין:

איתמר, שני אחין שחלקו

קרקעות נכסי אביהם בפני בית דין ,

ו

אחר כך

בא להן אח ממדינת הים.

רב אמר,

כיון שכל אחד נטל בטעות יותר מחלקו,

בטלה מחלוקת.

ויחלקו את הנכסים מתחילה לשלשה חלקים, ויטילו בינהם גורל.

ושמואל אמר, מקמצין

כל אחד שליש מחלקו, ונותנים לאח השלישי .

אמר ליה רבא לרב נחמן: לרב דאמר "בטלה מחלוקת", אלמא

שני שותפים שחלקו שלא מדעת השותף השלישי,

הדר דינא

[בטלה חלוקתם].

אלא מעתה, הני בי תלתא

[שלשה אחים, או שותפים]

דקיימי, ואזול בי תרי מינייהו ופלוג

בפני בית דין, בלא ידיעת השלישי, לשלשה חלקים שוים,

הכי נמי דבטלה מחלוקת

כשיבא השלישי לערער על חלוקתם

?!

ודוחה הגמרא:

הכי השתא!?

מהו הדמיון!? והרי יש לחלק:

התם, נחיתי אדעתא דבי תלתא מעיקרא

[חילקו את הקרקע לשלשה חלקים מראש], ולכן אין להם לחוש לדעת השלישי .

אבל

הכא

, גבי שני אחים שחלקו, ובא להם אח ממדינת הים,

לא נחיתי אדעתא דבי תלתא מעיקרא.

וחלקו רק לשני חלקים, ונמצא שכל אחד נטל יותר מן הראוי לו, והוי חלוקה בטעות.

אמר ליה רב פפא לאביי: לשמואל דאמר מקמצין, למימרא, דקם דינא.

כלומר, מי שנטל דבר הראוי לו, אלא שפחת או הותיר, מה שתפס תפס, ומחזיר את המותר.

ו

קשה:

הא רב ושמואל דאמרי תרוייהו,

"האומר לחבירו:

כור

חיטה,

בשלשים

סלעים,

אני מוכר לך",

והתחיל למדוד לו את החיטה,

יכול לחזור בו אפילו בסאה האחרונה.

ואפילו אם משך הלוקח 29 סאים, לא נגמר המקח, עד שיתן לו שלשים סאה.

אבל, אם אמר לו

"כור, בשלשים, סאה, בסלע. אני מוכר לך", ראשון ראשון קנה.

כיון שאמר לו "סאה בסלע", הרי כל סאה וסאה היא מכירה בפני עצמה. ומשיכת כל אחת קנאתה.

וקשה, מדוע אם אמר לו "כור בשלשים" יכול לחזור בו אפילו בסאה האחרונה, ולהוציא מיד הלוקח את כט' הסאים שכבר זכה בהם, הרי לדעת שמואל אם תפס מה שראוי לו מועילה תפיסתו גם אם לא תפס בשיעור הראוי לו?