Avodá Zará 56b — el Talmud en español

והגמרא דנה:

ו

לדעת

רבא, דלא שאני ליה

, שלא חילק בין יין נסך למעשרות - שהרי הקשה לעיל סתירה בין משנתנו למשנה במסכת מעשרות, ותירץ: לא קשיא הא רבי עקיבא הא רבנן. ולכאורה, למה לא תירץ את הסתירה כך: ביין נסך החמירה משנתנו, לפיכך נאסר היין עוד לפני שקפה בבור, ואילו לגבי מעשרות אינו נקרא יין עד שקפה בבור? משמע, שרבא לא חילק בין יין נסך למעשרות, והשווה את דיניהם .

ולרבא, אכן,

מוקים ליה

, מיישב את המשניות והברייתא,

כתלתא תנאי

, וסובר שיש בדין זה שלש דעות מתי נקרא יין, כמבואר .

שנינו במשנתנו,

מה שבבור אסור והשאר מותר

.

אחרי שהיין עובר ב"צינור" שבין הגת לבור, וטרם שיורד לבור, עובר היין דרך כלי הנקרא "גרגותני", והוא סל גדול, המסנן את היין מזגין וחרצנים. וכאשר הוא מתמלא בזגין וחרצנים - מחזירים אותו לגת, כלומר, מרוקנים אותו לתוך הגת.

אמר רב הונא: לא שנו

, במשנתנו , שהיין שבגת מותר,

אלא, שלא החזיר גרגותני לגת

-

אבל

אם

החזיר גרגותני לגת

-

אסור

, אף היין שבגת. כי היין שבגרגותני אסור, כמו שיבואר, ואוסר את היין והענבים שבגת .

עתה מבארת הגמרא מדוע היין שבתוך הגרגתוני אסור, מי אוסרו, הלא לא היה בתוך הבור:

גרגותני גופה

, עצמה

במאי קא מיתסרא?

בנצוק

, קילוח היין [עמוד הזרימה קרוי "נצוק"] היורד מן הגרגותני לבור, הוא המחבר בין היין שבבור האסור במגע הגוי, לבין היין בגרגותני.

שנינו משנה לגבי הלכות טומאה וטהרה, שהנצוק אינו חיבור, ומבואר בפרק הבא [עב א]. ושם נחלקו אמוראים לגבי הלכות יין נסך, יש הסוברים שניצוק אינו חיבור, כשם שאינו חיבור לגבי הלכות טומאה וטהרה. ויש אמוראים הסוברים, שלגבי הלכות יין נסך - ניצוק הוי חיבור.

ועתה דנה הגמרא: האם

שמע מינה

, נשמע מדברי רב הונא שהוא סובר "

ניצוק חיבור

" ?

הגמרא דוחה, אין מכאן ראיה שרב הונא סובר "ניצוק חיבור", אלא שאסר, כשהחזיר את הגרגותני לבור, רק באופן "שפחסתו בורו", כלומר, הבור התמלא, והיין הגיע עד לשולי הגרגותני, והיות והוא כלי מנוקב - התערב יין האסור שבתוך הבור עם היין שבגרגותני, הילכך נאסר היין שבגרגותני, וכשמחזירו ושופכו לגת - נאסר היין שבגת.

כדתני רבי חייא

, בסוגיא שם [עב ב] והעמיד את המשנה שם:

שפחסתו צלוחיתו

, ויבואר שם -

הכא נמי

, מדובר, כגון:

שפחסתו בורו

, כמבואר.

ומספרת הגמרא:

ההוא ינוקא

, היה ילד

דתנא

, ששנה מסכת

עבודת כוכבים בשית שני

, בהיותו בן שש שנים!

בעו מיניה

, שאלוהו:

מהו

הדין, האם מותר

לדרוך עם העובד כוכבים בגת?

אמר להו

, הילד לשואליו:

דורכין עם העובד כוכבים בגת

.

ומקשינן:

והא קא מנסך

, הגוי הרי נוגע ביין

בידיה

, בידיו, ואוסרו. ושנינו במשנה אחרונה שאין דורכין עם העובד כוכבים בגת, מפני שהגוי נוגע ביין, והיין שבגת נקרא יין ונאסר? ומתרצינן: כגון:

דציירנא ליה לידיה

, הגוי קשר את ידיו, כדי שלא יגע ביין. ודרך את הענבים ברגליו.

ומקשינן:

והא קא מנסך ברגל

, הגוי נגע ביין ברגליו?

ומסקינן:

ניסוך דרגל

-

לא שמיה ניסוך

, אין עליו "שם" של "ניסוך". הילכך: מותר .

הגמרא ממשיכה לדון בדין "ניסוך דרגל". ומספרת עובדא:

ההוא עובדא דהוה בנהרדעא

, היה מעשה בעיר נהרדעא [עירו של שמואל],

דדשו,

ברגליהם,

ישראל ועובד כוכבים לההוא חמרא

, ליין.

שאלה זו הובאה לפני שמואל,

ושהייה שמואל תלתא ריגלא

, השהה את תשובתו שלש רגלים .

ודנה הגמרא:

מאי טעמא

, למה השתהה להשיב? מה היה ספיקו?