Avodá Zará 45a — el Talmud en español

נאמר בתורה [דברים יב] "אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים אשר אתם יורשים אותם, את אלוהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן".

ודרשו חכמים "אלוהיהם על ההרים" - ולא ההרים אלוהיהם, "אלוהיהם על הגבעות" - ולא הגבעות אלוהיהם. ונלמד מכך שההרים והגבעות וכל דבר המחובר לקרקע, הם עצמם אינם נאסרים אם עבדו אותם, ומותר לחצוב מהם אבנים, ולזרוע בהם וכדומה.

ומכל מקום, אסור לעבדם, והעובד אותם הריהו כעובד אלילים לכל דבר, שהרי נתכוון לעבוד אלילים וכפר בעיקר.

ונחלקו בדין זה רבותינו הראשונים [ורש"י כתב שני הפירושים]: יש אומרים: שההרים לא נעשו עבודת כוכבים כלל, ותקרובת שלהם, כגון, השוחט בהמה לשם הרים וגבעות - אינה נאסרת, כי אינה תקרובת עבודת כוכבים, כי ההרים והגבעות אינם נעשים אלילים .

ויש סוברים שאכן נעשו אלילים, והתקרובת שלהם אסורה בהנאה כשאר תקרובת אלילים, אלא שגזירת הכתוב הוא, שההרים עצמם, אף שהם נעשים אלילים, אינם נאסרים בהנאה, ומותר לחצוב מהם ולזרוע בהם.

וכל זה מדובר בהרים עצמם, אבל בציפויין, כגון אם ציפו אותם בכסף וזהב, והשתחוו להם - דהיינו להרים - נאסרים הציפויין.

ושארי ההלכות בדין עבודה זרה במחובר, יבוארו בתוך הסוגיא.

מתניתין:

הנכרים העובדים את ההרים ואת הגבעות

ואת המעיינות וכל דבר שהוא במצבו בטבעו -

הן מותרין, ומה שעליהן

כגון ציפויי כסף וזהב

אסורין

בהנאה. ואיסור ההנאה מהציפויין נלמד ממה

שנאמר

[דברים ז] "

לא תחמוד כסף וזהב עליהם".

רבי יוסי הגלילי אומר

: נאמר בתורה "

אלוהיהם על ההרים"

ודרשינן,

ולא ההרים

עצמם

אלוהיהם. "אלוהיהם על הגבעות"

-

ולא הגבעות אלוהיהם

.

ו

אם כן,

מפני מה אשירה אסורה?

ולמה לא נדרוש "תחת כל עץ רענן" - ולא עץ רענן אלוהיהם?

ולמה אסרה התורה אשרה באמרה [דברים ז] "ואשריהם תגדעון", והלא העץ מחובר הוא?

ומתרץ רבי יוסי הגלילי: אשרה שונה,

מפני שיש בה תפיסת ידי אדם

שאדם נטעו לעץ, אף שהוא עתה מחובר.

והגמרא תבאר, במה חולק רבי יוסי הגלילי על התנא קמא.

אמר רבי עקיבא: אני אובין

אפרש

ואדון לפניך!

מה שאמרה התורה "אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים... את אלוהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן" - אין כוונתה לדרוש ממנה, תחת כל עץ רענן ולא עץ רענן, אלא, התורה מוסרת לבני ישראל הנכנסים לארץ ישראל - ולא ידעו תועבות הגוים - סימנים על המקומות שעבדו שם האמוריים, ומצווה אותם לחפש שם אלילים כדי לבערם ולאבדם, וזה מאמר התורה:

כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נשאה ועץ רענן

-

דע שיש שם עבודת כוכבים!

וממילא נשמע מכך שצריך לאבד את האלילים ולא את ההרים והגבעות -

ואכן, מפסוק זה גם אינו נשמע שצריך לאבד את כל עץ רענן אלא לחפש שם אלילים, ומפסוק אחר שנאמר "ואשריהם תשרפון באש" נלמד שהאשרה אסורה בהנאה ומצווים לבערה.

גמרא:

הגמרא מבררת במה נחלקו תנא קמא ורבי יוסי הגלילי.

ורבי יוסי הגלילי

-

היינו תנא קמא

הלא שניהם סוברים שהרים וגבעות מותרים?

אמר רמי בר חמא אמר ריש לקיש: ציפוי הר

מותר

כ

מו

הר

עצמו - הלכה זו

איכא בינייהו

יש חילוק ביניהם -

תנא קמא סבר: ציפוי הר אינו כהר

-

ו

אף שההר מותר הציפוי

אסור

, והוא מה שאמר "ומה שעליהם אסורים, שנאמר: לא תחמוד כסף וזהב עליהם" כלומר, כל מה שעליהן.

ו

אילו

רבי יוסי הגלילי סבר: ציפוי הר הרי

הוא כהר

, וכשם שההר מותר ואינו עבודת כוכבים, כך גם הציפוי. ולדבריו, מה שאמרה התורה "עליהם" היינו רק אלילים תלושים לגמרי .

רב ששת מבאר שחולקים ב"אילן שנטעו ולבסוף עבדו".

והיינו: יש צד לומר: שהאשרה שהתורה אסרתה, היא רק כשנטעו גרעין לשם אשירה וצמח ממנו עץ, כי אז ה"תפיסת יד אדם" היתה לשם עבודת כוכבים -

אבל אילן הנטוע שלא לשם עבודת כוכבים, ורק אחר כך עבדוהו, אין בה "תפיסת ידי אדם" לשם עבודה זרה, אלא דינו כהרים וגבעות.

ומאידך, יש לומר: שאינו דומה להרים וגבעות. כי להרים וגבעות - אין תפיסת ידי אדם, ולא היה להם מעולם תפיסת ידי אדם. אבל אילן שנטעו יש בה "תפיסת ידי אדם" - אף על פי שכשנטעו ותפס בו ידי אדם לא היתה התפיסה לשם עבודה זרה, מכל מקום אינו דומה להרים וגבעות. והתוספת שהתוסף באילן אחרי שעבדוהו - אסורה.

ולדעת רב ששת נחלקו בכך התנאים במשנה.

רב ששת אמר: דכולי עלמא,

כל התנאים סוברים, כי

צפוי הר אינו כהר,

והם אסורים בהנאה.