Avodá Zará 24a — el Talmud en español

וכך היה המעשה:

פעם אחת בקשו

לקנות

ממנו אבנים

לאפוד

בששים רבוא

דינר

שכר.

רב כהנא מתני

שנה, ש

בשמונים רבוא

שכר ביקשו לקנות ממנו.

והיו מפתחות

האוצר שבו היו האבנים,

מונחות תחת מראשותיו של אביו.

והיה אביו ישן,

ולא צערו

דמא. לא העירו משנתו. אף שעל ידי כך, מפסיד היה את כל הממון הרב שרצו לתת לו בעד באבן!

וממעשה זה אנו רואים, שקונים אבנים טובות לצורך המשכן מן הגויים. אף שנאמר "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה"?!

מתרצת הגמרא: אכן בתחילת הפרשה נאמר "ויקחו לי תרומה". ומכך למידים, שדברי המשכן נקנים רק אצל ישראל.

אולם

אבני שהם,

הכתובות אחרי ה"ויקחו לי", נכתבו בלי 'ויו' החיבור. ללמדך, שכאן

הפסיק הענין

. כלומר, כאן הפסיק הציווי האוסר לקחת דברים מן הגוים. ודברי המשכן האמורים מכאן והלאה, אינם בכלל הדין של "ויקחו אליך" שנקנים רק אצל ישראל, אלא מותר לקנותם אף מן הגויים.

שואלת הגמרא:

והא,

והרי

"ואבני מלואים"

["ואבני", עם וי"ו החיבור]

כתיב

לאחר "אבני שהם",

דהדר ערביה,

הרי שחזר הכתוב, ועירב את אבני שהם יחד עם הדברים הראשונים האסורים לקחתם מן הגויים. ומוכח, שאף אבני שהם אינם נלקחים אלא מישראל!?

ועוד

קשה, שהרי

קתני סיפא

בסופה של הברייתא,

לשנה אחרת

נולדה לו

לדמא בן נתינה

פרה אדומה בעדרו,

נכנסו חכמי ישראל אצלו

על מנת לקנותה,

אמר להם

דמא בן נתינא:

יודע אני בכם, שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם

עבור הפרה האדומה

אתם נותנין לי!

שידע דמא, את הערך והחשיבות שיש לפרה זו אצל ישראל.

עכשיו איני מבקש מכם, אלא אותו ממון

שרציתם לתת לי עבור האבן, ו

שהפסדתי

אותו

בשביל אבא.

שלא רציתי להעירו. ומוכח, שרבי אליעזר עצמו סובר, שקונים פרה אדומה מן הגויים. ולא כדברי שילא שדורש רבי אליעזר את הפסוק "ויקחו לי", לאסור קניית פרה אדומה מן הגויים.

ומתרצת הגמרא:

התם

הפרה שנקנתה מדמא,

על ידי תגרי ישראל זבון.

נקנתה על ידי סוחרים יהודים שקנוה מדמא. ואילו הציבור, קנאה מאותם ישראלים.

ואם כן, מיושבים דברי שילא. ואכן דורש רבי אליעזר את הפסוק "ויקחו אליך" שמשמעו שקונים רק מישראל, ואין קונים פרה מן הגויים.

ומקשה הגמרא על דברי שילא:

וכי

טעמו של

רבי אליעזר

שאין קונים פרה מן הגויים הוא משום שכתוב "ויקחו אליך",

האם רבי אליעזר

לא חייש לרביעה,

אינו חושש שמא הפרה נרבעה, ומחמת כך אסור לקנותה מן הגויים?

והרי מוכח שרבי אליעזר כן חושש לרביעה - מכך:

והתניא, אמרו לו

חכמים

לרבי אליעזר, מעשה ולקחוה

לפרה אדומה

מן העובד

כוכבים ודמא שמו. ואמרי לה

[יש אומרים]

רמץ שמו.

ומוכח, שקונים פרה מן הגויים. ולא כדבריך רבי אליעזר, שאין פרה ניקחת מן הנכרים!

אמר להן רבי אליעזר: משם ראיה?

הרי

ישראל היו משמרין אותה,

את אותה הפרה כדי שלא ירבעו אותה,

משעה שנולדה!

ומוכח, כי הסיבה שאוסר רבי אליעזר לקנות בהמה מן הגויים, היא חשש רביעה. ולכן, כאשר משמרין אותה - אין חשש ואפשר לקנותה.

ועולה מכך, שלא כדברי שילא. ולא אוסר רבי אליעזר את עצם הקניה מן הגוים, אלא משום חשש רביעה!

מתרצת הגמרא:

רבי אליעזר, תרתי

שני טעמים

אית ליה,

לאיסור זה של לקיחת בהמה מן הגויים:

א.

קיחה,

לפי שנאמר "דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה" ודורש רבי אליעזר, שאין פרה אדומה ניקחת אלא מישראל.

ב.

וחייש

חושש רבי אליעזר,

נמי לרביעה!

ומשום כך סובר הוא, שצריך לשמר את הבהמה משעה שנולדה.

ודנה הגמרא.

אמר מר: ישראל היו משמרין אותה משעה שנולדה.

ו

קשה:

ניחוש

נחשוש

דלמא

שמא

רבעי לאמא

רבעו את אמה של פרה זו

כי הוה מעברה

בזמן שהיתה מעוברת,

ומנין שיש בכך חסרון?

דאמר רבא: וולד הנוגחת

פרה שנגחה ישראל ומת,

אסורה,

אסור הולד לקרבן!

משום ש

היא וולדה

שניהם יחד -

נגחו.

ולכן, אף לוולד זה יש דין נוגח, ופסול.

וכן

וולד הנרבעת אסורה.

משום ש

היא וולדה נרבעו!

אם כן, נחשוש אף כאן שאמה נרבעה?

משיבה הגמרא:

אימא, ישראל היו משמרין אותה

את הפרה האדומה

משעה שנוצרה

במעי אמה. ואם כן, אף אימה לא נרבעה.

ודנה הגמרא:

וניחוש דלמא

נחשוש שמא

רבעוה לאמא

של פרה זו

מעיקרא

עוד קודם שהרתה, ולדעת רבי אליעזר - אם האם אסורה, אף הולד נאסר.

ודעת רבי אליעזר מבואר במשנה זו:

דתנן: כל הפסולין לגבי מזבח

כגון על ידי רביעה, או שעבדו בהם עבודה זרה -

ולדותיהן מותרין. ותני עלה,

שנו על אותה המשנה:

רבי אליעזר אוסר!

ואם כן, אף פרה זו ששימרו אותה משעה שנוצרה, תיאסר. שמא אמה נאסרה עוד קודם שנוצרה.

ודנה הגמרא:

הניחא,

קושיא זו אינה קשה

ל

דעת

רבא

. כיון

דאמר רבא אמר רב נחמן,

ה

מחלוקת

בין רבי אליעזר לחכמים אינה אלא

בשנרבעו

האמהות

כשהן

כבר

מוקדשין.

ורק אז אוסר רבי אליעזר את הולד.

אבל

אם נרבעו האמהות

כשהן חולין

ועדיין לא הוקדשו -

דברי הכל מותרין.

אלא ל

דעת

רב הונא בר חיננא אמר רב נחמן,

הסוברים ש

מחלוקת

רבי אליעזר וחכמים היא אף אם

כשנרבעו כשהן חולין,

ואפילו אז אוסר רבי אליעזר את הולד.

אבל כשהן מוקדשין

-

דברי הכל אסורין,

מאי איכא למימר?

מה יועיל שימור הולד משעת יצירתו, הרי יתכן שנרבעה אמו [שחולין היא], ואסור?

מעמידה הגמרא:

אימא,

נאמר ש

ישראל היו משמרין אותה

לאמא

משעה שנוצרה.

וממילא, אף אין חשש שאמה נרבעה.

ומקשה הגמרא:

וניחוש דילמא

נחשוש שמא

רבעוה לאמא דאמא

לאמה של האם, שדבר זה הוא גנאי אפילו לבתה?

מתרצת הגמרא:

כולי האי

כל זאת -

לא חיישינן!

אמר מר

בתירוץ הגמרא לעיל:

ישראל היו משמרין אותה

את הפרה

משעה שנוצרה

במעי אמה.

ודנה הגמרא:

מנא ידעינן,

מנין לנו שתיולד פרה אדומה מבהמה זו, ויש צורך לשמרה כבר מעכשו?

אמר רב כהנא: כוס אדום

היו

מעבירין לפניה

לפני האם

בשעה שעולה עליה זכר,

ועשויה היא להתעבר ממנו. ועל ידי העברת הכוס, נעשה הולד אדום אף הוא.

ושואלת הגמרא:

אי הכי,

אם בהעברת כוס נעשה הולד אדום,

אמאי דמיה

של הפרה

יקרין

כל כך, הרי בנקל ניתן ליצור פרה אדומה?

מתרצת הגמרא:

הואיל ו

אם נמצאו בפרה

שתי שערות

שחורות או לבנות, הרי ששתי שערות אלו

פוסלות בה

מלהיות פרה אדומה. ומשום כך דמיה יקרים, כיון שפרה כזו שאין בה אפילו שתי שערות - נדירה היא מאוד!

ודנה הגמרא:

ומאי שנא דידהו,

מדוע העבירו כוס אדומה בפני בהמת דמא בן נתינא שגוי הוא, ומשום כך צריכים היו לשמרה כל הזמן, ולא העבירו כוס זו בפני בהמת ישראל?

אמר רב כהנא

-

במוחזקת.

מדובר, שברשותו של דמא בן נתינא, היתה אצלו משפחת פרות, המוחזקות לילד פרה אדומה בהעברת כוס.

יתיב

ישב

רבי אמי ורבי יצחק נפחא, אקלעא

על מבוא הכניסה, בבית

דרבי יצחק נפח א.

פתח חד מינייהו

אחד מהם

ואמר: וכן היה רבי אליעזר פוסל

בהמות שנקנו מן הגוים, בכל הקרבנות כולן. משום שחושש היה רבי אליעזר, שמא נרבעו הבהמות.

פתח אידך מינייהו

השני מבין שניהם

ואמר: מאי אותיבו ליה

מה השיבו לו

חברוהי

חבריו

לרבי אליעזר

כנגד דבריו?

השיבו לו כך: נאמר [ישעיהו ס ז]

"כל צאן קדר יקבצו לך וגו'".

עולה מנבואת ישעיהו, שלעתיד לבוא יקחו בהמות מן הגוים לקרבן, וקשה על דעת רבי אליעזר?

אמר להן רבי אליעזר

: אין זו ראיה. כיון ש

כולם,

כל הגוים

גרים גרורים הם

יבואו ויגררו מעצמם להתגייר

לעתיד לבא.

אף שלא יקבלו אותם. וממילא אין בהמותיהם, בהמות עכו"ם!

אמר רב יוסף: מאי קרא

מנין אתה למד שאכן כך יהיה?

שנאמר [צפניה ג ט]:

"כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה

לקרוא כולם בשם ה'"!

אמר ליה אביי

: מפסוק זה אתה למד שחוזרים הם מעבודה זרה, וקוראים בשם ה'.

ודלמא

יתכן כי רק

מעבודת כוכבים הוא דהדור בהו

[חוזרים בהם], אולם ממעשי עריות, לא יחזרו בהם. ושוב יש לחשוש שמא בהמותיהם נרבעו. ואיך יקבלו אותם לקרבן?

אמר ליה רב יוסף: "לעבדו שכם אחד" כתיב.

[שם]. ומשמע, שאין כל הבדל בין כלל עובדי ה', אלא ישראל והאומות יעבדוהו כולם שכם אחד, ויהיו שוים בכל קיום המצוות. וממילא, יפרשו מן העריות.

רב פפא מתני הכי.

מעשה זה ששנינו שכך אמר חד. וכך ענה לו אידך - היה רב פפא שונה אותו.

ו

אילו

רב זביד, מתני הכי

שנה מעשה זה כך:

ותרוייהו אמרי,

הן רבי אמי והן רבי יצחק נפחא אמרו:

וכן היה רבי אליעזר פוסל בכל הקרבנות.

ותרוייהו

שניהם רבי אמי ורבי יצחק נפחא

אמרי: ומאי אותיבו ליה

מה השיבו לו

חברוהי

לרבי אליעזר?

\-

"כל צאן קדר יקבצו לך" וגו'.

ועל זה

אמר השיב רבי אליעזר: כולם גרים גרורים הם לעתיד לבא.

ומאי קראה

מהו המקור שאכן כך יהיה?

\- שנאמר:

"כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה'".

מתקיף לה רב יוסף: ודלמא

אולי רק

מעבודת כוכבים הוא דהדרי בהו

חוזרים הם בהם. אך ממעשי עריות, לא יחזרו בהם?

אמר ליה אביי

: נאמר שם:

"לעבדו שכם אחד" כתיב.

ומשמע שאין חילוק והבדל בין עובדי ה'. והגוים יעבדוהו כישראל בכל מצוותיו, ויפרשו מן העבירות. מקשה הגמרא על דברי רבי אליעזר, שאין מביאים בהמות לקרבן מן הגוים:

מיתיבי,

נאמר [שמות י כה]

"ויאמר משה גם אתה תתן בידנו זבחים ועולות".

דברים אלו, אמר משה לפרעה. ומוכח, שלוקחים בהמות לקרבן מן הגויים!

דוחה הגמרא:

קודם מתן תורה

-

שאני,

כיון שעדיין לא נאסר הדבר.

ומביאה הגמרא להוכיח שמביאים קרבנות מן הגוים:

תא שמע

: [שמות יח יב]

"ויקח יתרו חתן משה עולה וזבחים לאלהים"

ומוכח, שהביאו קרבן מיתרו שהיה גוי.

דוחה הגמרא:

יתרו נמי

אף הוא

קודם מתן תורה הוה.

וממילא, אין להוכיח מכך שמביאים קרבן מבהמת הגוי.

ובענינו של יתרו, נחלקו במסכת זבחים קטז א, בני רבי חייא ורבי יהושע בן לוי, בשאלה האם יתרו בא אל משה קודם מתן תורה, או לאחר מתן תורה.

וכעת דנה הגמרא:

הניחא למאן דאמר

הסובר שבואו של

יתרו קודם מתן תורה הוה,

וממילא אין כל מניעה לקבל ממנו בהמה לקרבן.