Avodá Zará 10b — el Talmud en español

ומקשינן: למה רק רמז לו?

ולימא ליה מימר

[

בהדיא

]

,

למה לא יאמר לו את במפורש, בפרהסיא?

ומתרצינן:

אמר

רבי בלבו:

שמעי

[

בי

]

חשובי רומי, ומצערי ליה,

ויצערו את רבי.

ומקשינן:

ולימא ליה

, למה לא אמר לו

בלחש?

ומתרצינן:

משום דכתיב

[קהלת י]: "גם במדעך, מלך אל תקלל, ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר.

כי עוף השמים יוליך את הקול

".

והגמרא ממשיכה לספר.

הוה ליה

, היתה לו לאנטונינוס,

ההוא

ברתא,

בת

דשמה "גירא".

קעבדה איסורא

, זינתה -

שדר ליה

, שלח לו אנטונינוס לרבי מין עשב, ושמו

גרגירא,

והבין רבי את הרמז, מלשון גרירה, היינו שהיא "נגררת", שלבה נמשך עם הנואפים.

שדר ליה

, שלח לו רבי לאנטונינוס מין ירק ושמו

כוסברתא,

ויש בכך רמז: כוס, שחוט, ברתא, הבת. כלומר, הרוג אותה!

שדר ליה

אנטונינוס לרבי מין ירק ושמו

כרתי

. לומר, אם כן, יכרת זרעי!

שלח לו

רבי לאנטונינוס מין ירק ושמו

חסא

, לומר, חוס עליה ואל תהרגנה!

כל יומא הוה שדר ליה

, אנטונינוס שלח לרבי כל יום

דהבא פריכא,

חתיכות זהב

במטראתא

, בשקים גדולים של עור,

וחיטי אפומייהו

, מכוסה בחיטים בפי השק, כדי שאם יבדקו, יראו את החטים, ולא את הזהב.

אמר להו

אנטונינוס לאנשיו:

אמטיו חיטי

הוליכו חיטים

לרבי!

אמר

[

ליה רבי

]:

לא צריכנא.

איני צריך לזהב, כי

אית לי טובא

, יש לי הרבה זהב.

אמר

אנטונינוס לרבי:

ליהוו למאן דבתרך,

יהיו אותם חתיכות הזהב ליורשיך,

דיהבי לבתראי,

והם יתנוהו ליורשיהם

דאתו בתרך,

הבאים אחריך,

ודאתי מינייהו,

והדורות הבאים

ניפוק עלייהו,

יוציאו את הזהב למלכי רומי העומדין אחרי.

הוה ליה,

היה לו לאנטונינוס

ההיא נקרתא,

מערה אחת,

דהוה עיילא מביתיה לבית רבי,

שהיו יכולים לעבור דרכה מביתו לבית רבי, והיה בא לרבי בהחבא ללמוד תורה.

כל יומא

, כל יום שבא לבית רבי,

הוה מייתי

הביא אתו

תרי עבדא

שני עבדים ללוותו ולשמרו.

חד

, עבד אחד

קטליה,

הרג אותו

אבבא דבי רבי

על פתח בית רבי,

וחד

את העבד השני,

קטליה

הרג אותו

אבבא דביתיה,

על פתח ביתו, בחזרתו.

וכל זה עשה כדי שלא יוודעו קשריו עם רבי. ועוד עשה, שביקש מרבי שיסתיר את הדבר -

אמר ליה

לרבי:

בעידנא דאתינא,

בעת ביאתי אליך,

לא נשכח גבר קמך

, לא יימצא אף איש לפניך!

יומא חד

יום אחד

אשכחיה

מצא

לרבי חנינא בר חמא, דהוה יתיב

שיושב לפני רבי.

אמר

אנטונינוס:

לא אמינא לך,

וכי לא אמרתי לך כי

בעידנא דאתינא, לא נשכח גבר קמך?!

אמר ליה

רבי:

לית דין, בר אינש!

אדם זה אינו בן אדם, אלא מלאך.

אמר ליה

אנטונינוס לרבי חנינא:

לימא ליה,

צא ואמור לו

לההוא עבדא,

לעבד ההוא

דגני אבבא,

השוכב על הפתח,

דקאים וליתי,

שיקום ויבא!

אזל

, הלך

רבי חנינא בר חמא. אשכחיה,

ומצאו

דהוה קטיל,

שהוא הרוג!

אמר

חשב רבי חנינא לעצמו:

היכי אעביד,

איך אעשה עתה?

אי איזיל ואימא ליה דקטיל

, אם אחזור ואודיע שהוא מת, הרי

אין משיבין

תשובה

על הקלקלה,

על דבר רע [כלומר, אין מבשרין בשורות רעות]. ואם

אשבקיה

אעזבנו

ואיזיל

ואלך לי,

קא מזלזלינן במלכותא

, הוי זלזול בכבוד המלך, שאינני מבצע את פקודותיו.

מה עשה? -

בעי רחמי עליה

, בקש עליו רחמים,

ואחייה,

והקים אותו לתחיה,

ושדריה,

ושלחו לאנטונינוס!

אמר

אנטונינוס לרבי, בראותו את עבדו שהחיה רבי חנינא:

ידענא

, יודע אני,

שזוטי דאית בכו,

אפילו הקטן שבכם,

מחיה מתים! מיהו,

בכל זאת אני מבקש כי

בעידנא דאתינא

, בעת ביאתי אליך,

לא נשכח אינש קמך,

לא ימצא אף אדם לפניך.

כל יומא,

כל יום שבא לרבי,

הוה משמש

אנטונינוס

לרבי

-

מאכיל ליה, משקי ליה

, משמש אותו באכילה ושתיה.

כי הוה בעי רבי למיסק לפוריא

, כשרצה רבי לעלות על מטתו,

הוה גחין קמי פוריא,

התכופף לפני המטה,

אמר ליה לרבי: סק עילואי לפורייך!

עלה עלי למיטתך.

אמר

לו רבי:

לאו אורח ארעא

, אין זה דרך ארץ,

לזלזולי במלכותא כולי האי,

לזלזל כל כך במלכות!

אמר

אנטונינוס לרבי:

מי ישימני,

הלואי שישימו אותי להיות

מצע תחתיך לעולם הבא!

אמר ליה

אנטונינוס לרבי: האם

אתינא לעלמא דאתי

אזכה לעולם הבא?

אמר ליה

רבי:

אין!

תזכה לעולם הבא .

אמר ליה

אנטונינוס:

והא כתיב

[עובדיה א]:

"לא יהיה שריד לבית עשו",

והם הרומאים.

ענה לו רבי: הפסוק מדבר

בעושה מעשה עשו.

ואילו אתה אינך עושה מעשה עשו!

אמר ליה

אנטונינוס:

והא כתיב

[יחזקאל לב]:

"שמה

[בגיהנם],

אדום מלכיה וכל נשיאיה"?

אמר ליה

רבי: יש לדייק בפסוק, שנאמר

"מלכיה", ולא

נאמר

"כל מלכיה".

נאמר

"כל נשיאיה", ולא

נאמר

"כל שריה".

תניא נמי הכי

,

"מלכיה"

-

ולא כל מלכיה. "כל נשיאיה"

-

ולא כל שריה.

והברייתא מפרשת:

"מלכיה", ולא כל מלכיה

-

פרט

, למעט

אנטונינוס בן אסוירוס

, שהוא לא יפול לגיהנם,

"כל נשיאיה" ולא כל שריה

-

פרט לקטיעה בר שלום

, כמו שיבואר.

והגמרא מבארת את מה שאמרה הברייתא שקטיעה בר שלום מזומן לחיי עולם הבא.

קטיעא בר שלום

-

מאי היא

, מה אירע עמו?

דההוא קיסרא,

היה קיסר אחד ממלכי רומי,

דהוה סני ליהודאי,

שהיה שונא את היהודים.

אמר להו

הקיסר

לחשיבי דמלכותא,

לחשובי המלכות, ואמר דבריו בצורת משל:

מי שעלה לו נימא,

ריקבון של בשר,

ברגלו,

ומצער אותו, האם

יקטענה,

יחתוך את

הבשר ויחיה, או יניחנה ויצטער?

וכוונתו על היהודים, האם להשמידם חס וחלילה!

אמרו לו

חשובי רומי:

יקטענה, ויחיה!

אמר להו

גוי אחד מחשובי רומי ושמו

קטיעה בר שלום: חדא

, סיבה אחת שלא תשמידם -

דלא יכלת להו לכולהו,

אין לך יכולת להשמיד את כולם

! דכתיב

[זכריה ב]: אמר הקדוש ברוך הוא:

"כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם".

ויש לשאול:

מאי קאמר

, מה אמר כאן הנביא?

אילימא

, אם נאמר,

דבדרתהון,

שפזרתי אותם

בארבע רוחות,

קשה -

האי "כארבע רוחות"?!

מדוע נקט הכתוב בלשונו את כ"ף הדמיון?! -

והרי לדבריך, שפיזרם בארבע רוחות -

"לארבע רוחות" מיבעי ליה,

היה צריך הכתוב לומר.

אלא

, נקט הכתוב "כארבע רוחות", עם כ"ף הדמיון, כדי לומר:

כשם שאי אפשר לעולם

להתקיים

בלא רוחות

, מרוב הבל וחמימות,

כך אי אפשר לעולם

להתקיים

בלי ישראל!

וזו טענה ראשונה של קטיעה בר שלום, שאמר לו, שאינו יכול לכלותם.

ועוד

סיבה שלא לכלותם, כי

קרו לך,

יקראו לך "

מלכותא קטיעה

", מלכות קוטעת, דהיינו, רצחנית!

אמר ליה

הקיסר לקטיעה בר שלום:

מימר שפיר קאמרת,

אמנם אמרת דברים נכונים.

מיהו,

אבל

כל דזכי למלכא,

מי שמנצח את המלך ומשתיקו בדברים ומבייש בכך את המלך,

שדו ליה

, משליכים אותו

לקמוניא חלילא,

לבית מלא עפר.

והגמרא ממשיכה לספר על קטיעה בר שלום.

כד הוה נקטין ליה ואזלין

, כשתפסוהו להוליכו לקומוניא חלילא,

אמרה ליה ההיא מטרוניתא

אשה חשובה רומית:

ווי ליה לאילפא

, אוי לה לספינה

דאזלה בלא מיכסא

, ההולכת בלא לשלם מכס! והתכוונה לומר לו, כיון שאתה נהרג בגלל היהודים, חבל, שלא מלתה את עצמך [והוא בדמיון נתינת מכס לה'] כדי שיתנו לך לעבור, ולקבל חלק לעולם הבא עם בני ישראל.

נפל

, התכופף קטיעה בר שלום

על רישא דעורלתיה,

על ראש ערלתו,

קטעה

, חתכה [

בשיניה

] בשיניו,

ואמר

: עתה

יהבית מכסי,

נתתי בכך את תשלום המכס לה',

חלפית ועברית,

ואוכל לעבור, כלומר ליכנס לגן עדן.

כי קא שדו ליה

, כשהשליכוהו לקומונא חלילא,

אמר

קטיעה בר שלום: הנני מצווה את

כל נכסאי

כל נכסי

לרבי עקיבא וחביריו.

ומבארת עתה הגמרא כיצד התחלקו בנכסיו רבי עקיבא וחבריו?

יצא רבי עקיבא ודרש

: נאמר בלחם הפנים [ויקרא כד]

"והיתה לאהרן ובניו",

שאת הלחם יחלקו ביניהם אהרן ובניו, ודרשינן,

מחצה לאהרן, ומחצה לבניו.

שהכהן גדול לוקח לעצמו חצי מהלחמים.

הרי פירוש המילים "והיה לאהרן ולבניו", הוא מחצה על מחצה. וכך גם יש לפרש את דבריו "לרבי עקיבא, וחביריו" - מחצה על מחצה.

יצתה בת קול

מן השמים

ואמרה: קטיעה בר שלום מזומן

לחיי העולם הבא!

כששמע רבי דבר זה,

בכה רבי, ואמר: יש קונה עולמו

בשעה אחת,

והוא קטיעה בר שלום.

ויש קונה עולמו בכמה שנים.

אנטונינוס שמשיה לרבי,

שימש את רבי.

כמו כן, שר אחד מהגויים ושמו

אדרכן, שמשיה לרב

, שימש את רב.

כי שכיב

כשמת

אנטונינוס, אמר רבי

בצער:

נתפרדה החבילה!

משל הוא, שנתפרדה אהבתנו, שנקשרה נפש בנפש.