Arajín 32b — el Talmud en español

ומשנינן:

אמר אביי, הכי קאמר

: כל עיירות ש

עד גמלא

-

בגליל, ו

כל עיירות ש

עד גדוד

-

בעבר הירדן, וחדיד, ואונו, וירושלים ביהודה

מוקפות חומה הן.

רבא אמר

ביאור אחר: ודאי היו עוד עיירות מוקפות חומה הן בגליל והן בעבר הירדן, אלא שנקט התנא

גמלא בגליל

-

לאפוקי

עיירות שאף הן שמן

"גמלא" דשאר ארצות

[שבארץ ישראל], שהן אינן מוקפות חומה מימות יהושע בן נון. וכן נקט

גדוד בעבר הירדן

-

לאפוקי

עיירות שאף הן שמן

"גדוד" דשאר ארצות,

אבל

אינך

[שאר] עיירות המוקפות חומה שבגליל ושבעבר הירדן,

דלא איכא

ערים שהיו להן שמות

דכוותייהו

[כמותם] בשאר ארצות,

לא איצטריך ליה

לתנא להזכירם.

ומקשים על זה שכתוב במשנה ובברייתא שירושלים היא עיר המוקפת חומה:

וירושלים מי מיחלט

[נחלט]

בה בית

כדין בית שבבתי ערי חומה?

והתניא: עשרה דברים נאמרו בירושלים

כפי שפורטו בבבא קמא פב:, ואחד מהם -

אין הבית

חלוט בה?

ומשנינן:

אמר רבי יוחנן

: זה שנקט התנא ירושלים, לא בא לומר שבירושלים נוהג דין בתי ערי חומה, אלא ללמדנו בא, מה נחשב "עיר חומה". שכל עיר שהיא

כירושלים דמוקפת חומה

כבר

מימות יהושע בן נון

היא נחשבת עיר חומה [רבינו גרשום],

ולא כירושלים, דאילו ירושלים אין הבית חלוט בה, ואילו הכא

בעיירות המוקפות חומה כבר מימות יהושע בן נון כירושלים -

הבית חלוט בהן.

רב אשי אמר

תירוץ אחר:

לאו אמר רב יוסף

[במסכת מכות]:

תרי

עיירות ששמן

"קדש" הוו?! הכא נמי תרי

ירושלים הוו!

אחת הידועה, שאין בית נחלט בה. ואחת אחרת - שאף היא היתה מוקפת - והבית נחלט בה.

תניא, אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: למה מנו חכמים

במשנתנו

את אלו

השמונה ערים שהן מוקפות חומה, והלא הרבה ערים כיוצא בהן היו וכמבואר במשנה "וכל כיוצא בהן" [רש"י מגילה י.]? מפני

שכשעלו בני הגולה

עם עזרא וחזרו לארץ

מצאו

[דרך ביאתם לארץ, רש"י שבועות טז. ובראב"ד בתו"כ פירש, שמצאו בנויים בחומתם , כלומר: שהאחרים חרבה כבר חומתם בימי עזרא - וכן פירש בשפת אמת] את

אלו

המנויים במשנה

וקידשום

[בשתי תודות ובשיר],

אבל ראשונות

שהיו מוקפות חומה

בטלו

שאין קדושת הארץ נוהגת בהן, ואין בה דין ערי חומה

כשבטלה

[כשחרבה - ראב"ד בתו"כ]

הארץ

בחורבן בית ראשון, ולא קידשם עזרא.

ומפרשינן:

קסבר

רבי ישמעאל ברבי יוסי:

קדושה ראשונה

שקידש יהושע

קידשה לשעתה, ולא קידשה לעתיד לבא

שאין אותה קדושה נוהגת כשחזרו מן הגולה [רבינו גרשום, ועיין רש"י מגילה י. ד"ה לעתיד לבא], ועל כן לא נהג באלו דין ערי חומה.

ומקשינן:

ורמינהו

מברייתא אחרת, שכתוב בה:

אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: וכי אלו

ערי חומה המנויות במשנתנו

בלבד היו?! והלא כבר נאמר

בכיבוש משה את ארץ עוג שבעבר הירדן - "ונלכד את כל עריו בעת ההיא וגו'

ששים עיר כל חבל ארגוב

ממלכת עוג בבשן.

כל אלה ערים בצורות

חומה גבוהה דלתיים ובריח", הרי שהיו עוד ערים מוקפות חומה?

אלא למה מנו חכמים את אלו, שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקידשום.

ומפרשינן:

קידשום?

!

הא אמרינן לקמן

בהמשך הברייתא

דלא צריך לקדושינהו!

אלא

כך תאמר:

מצאו אלו ומנאום!

והדרינן לגופה דברייתא:

ולא אלו בלבד

דינם כערי חומה,

אלא כל שתעלה לך מסורת בידך מאבותיך שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון

, ואפילו לא חזרו וקידשום,

כל מצוות הללו

הנוהגות בערי חומה: שילוח מצורע, וקריאת מגילה בחמשה עשר באדר, והבית חלוט בה לסוף שנה [רש"י מגילה י:], ושאין עושים ממגרשי הערים שדות [רש"י שבועות טז.],

נוהגות בה, מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא!

ומבואר שרבי ישמעאל ברבי יוסי סובר שקדושה ראשונה קידשה אף לעתיד לבא, שלא כמבואר בברייתא לעיל, וזוהי סתירה?

ומשנינן:

איבעית אימא: תרי תנאי

שנו ברייתות אלו, ו

אליבא דרבי ישמעאל

, אחד שנה שדעתו שלא קידשה לעתיד לבא, ואחד שנה שדעתו שקידשה.

ואיבעית אימא: חד מינייהו

דאלו הברייתות, והיא הברייתא שאומרת שקידשה לעתיד לבא, לא רבי ישמעאל ברבי יוסי אמרה, אלא

רבי אלעזר ברבי יוסי אמרה

, וכמו

דתניא

לעיל

רבי אלעזר ברבי יוסי אומר: "אשר לוא חומה" אע"פ שאין לו עכשיו

חומה

והיה לו קודם

לכן

נוהג בה דין בתי ערי חומה, הרי הוא סובר שאע"ג שחרבה לא בטלה הקדושה.

ומפרשינן:

מאי טעמא דמאן דאמר קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא, דכתיב

בנחמיה: "

ויעשו כל הקהל השבים מן השבי

[בימי עזרא]

סוכות וישבו בסוכות כי לא עשו

[סוכות]

מימי ישוע בן נון כן בני ישראל

עד היום ההוא

ותהי שמחה גדולה מאד". אפשר בא דוד ולא עשו סוכות, בא שלמה ולא עשו סוכות עד שבא עזרא?! אלא: מקיש ביאתם

של ישראל

בימי עזרא לביאתם בימי יהושע, מה ביאתם בימי יהושע מנו

[התחילו למנות]

שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה, אף ביאתן בימי עזרא מנו שמיטין

[ונתחייבו במעשר]

ויובלות "וקדשו ערי חומה"

הרי שהוצרכו לקדש פעם שניה, ולא הסתמכו על הקדושה הראשונה שבימי יהושע.

ואומר

הכתוב - ויש ללמוד גם ממנו שצריך לקדש פעם שניה - "ושב ד' אלקיך את שבותך וגו'

והביאך ד' אלקיך

[כשתשוב מן הגלות]

אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה", מקיש ירושתך לירושת אבותיך, מה ירושת אבותיך בחידוש כל דברים הללו, אף ירושתך בחידוש כל דברים הללו!

הרי שהוצרכו לקדש פעם שניה, [רבינו גרשום].

ומקשינן:

ואידך

התנא שסובר שקדושה ראשונה קידשה לעתיד לבא, איך יפרש את הפסוק בנחמיה שלא עשו סוכות עד ימי עזרא?

ומשנינן: שאין משמעות "סוכות" כפשוטו, אלא

דבעי

עזרא

רחמי על יצר דעבודה זרה ובטליה, ואגין זכותא

של עזרא

עלייהו

על ישראל

כי סוכה!

והיינו דקא קפיד קרא עילוייה דיהושע

[שהקפיד הכתוב על יהושע] דוקא, שהזכיר הכתוב אותו ולא את אחרים, וגם

דבכל דוכתא כתיב "יהושע" והכא כתיב

בלשון גנאי: כי לא עשו מימי

"ישוע"

בן נון. והטעם: ד

בשלמא משה לא בעא רחמי

על ביטול היצר של עבודה זרה

דלא הוה

לו

זכותא דארץ ישראל

שהרי לא נכנס לא"י,

אלא יהושע דהוה ליה זכותא דארץ ישראל

הקפיד הכתוב עליו:

אמאי לא ליבעי

[ביקש]

רחמי.

עוד מקשים על התנא שסובר שקדושה ראשונה קידשה לעתיד לבא:

והא כתיב: "אשר ירשו אבותיך וירשתה"

, ומוכח מזה שצריך לחזור ולקדש והיינו משום שלא קידשה לעתיד לבא?

ומשנינן:

הכי קאמר

הפסוק:

כיון דירשו אבותיך! ירשת אתה

מכח אותה קדושה, ואין צריך לחזור ולקדש.

ומתמהינן אברייתא דלעיל, שאומרת שבימי עזרא מנו שמיטים ויובלות:

ומי

[וכי]

מנו

בימי עזרא

שמיטין ויובלות?! השתא משגלו

רק

שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה

בימי סנחריב, ועדיין שאר ישראל במקומם

בטלו יובלות!

בימי

עזרא, דכתיב ביה: "כל הקהל כאחד

[שעלו מן הגולה]

ארבע רבוא אלפים שלש מאות וששים"

, שלא היו אפילו עשירית מישראל [רבינו גרשום] ושאר ישראל בגלותם היו -

הוה מני?!

ומביאים ברייתא שכשגלו השבטים בטלו יובלות:

דתניא: משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט המנשה בטלו יובלות, שנאמר: "וקראתם דרור

[ביובל]

בארץ לכל יושביה

[העבדים העבריים] ", ודורשים:

בזמן שכל יושביה

כלומר: כל ישראל -

עליה

אז נוהג יובל

ולא בזמן שגלו מקצתן! יכול

, שאם

היו

כל יושביה

עליה והן מעורבין

יחד בארץ,

שהיה שבט בנימין ב

חלקו של

יהודה, ושבט יהודה ב

חלקו של

בנימין

[רבינו גרשום]

יהא יובל נוהג? תלמוד לומר: "לכל יושביה"

-

בזמן שיושביה כתיקונן, ולא בזמן שהן מעורבין!

ואם כן קשה, איך אפשר שבימי עזרא שלא היו כל יושביה עליה, מנו שמיטין ויובלות? ומשנינן:

אמר רב נחמן בר יצחק

: מה שאמרו בברייתא שבימי עזרא "מנו שמיטין ויובלות" אין הכונה שמנו יובלות לנהוג בהם שחרור עבדים וחזרת מכר שדות אחוזה לבעליהן, אלא לענין אחר:

מנו יובלות לקדש שמיטין

בזמנן, שהשמיטה [שנוהגת אף שאין כל יושביה עליה] מנינה תלוי במנין היובל, שאין שנת היובל נמנית כשנה ראשונה לשמיטה שלאחריו, אלא מונים שנה ראשונה לשמיטה אחר שנת היובל, ולענין זה מנו היובלות.