Sevachim 89b — Talmud auf Deutsch

גמרא:

ודנה הגמרא:

מנא הני מילי

שדם חטאת קודם לדם עולה, ושאיברי עולה קודמין לאימורי חטאת?

דתנו רבנן: רבי אומר,

נאמר בסדר חינוך הלוים בפרשת בהעלותך "

ופר שני בן בקר תקח לחטאת". מה תלמוד לומר

"שני"?

אם ללמד

על החטאת

שהן שניים

להקרבה, אחר הקרבת העולה,

הרי כבר נאמר

באותה פרשה "

ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה",

ומשמע שחטאת קודמת לעולה. ואם כן,

מה תלמוד לומר "ופר שני בן בקר תקח לח טא ת"?

שיכול, שתהא חטאת קודמת לכל מעשה עולה,

כמו שמשמע מהפסוק "ועשה"?

תלמוד לומר "ופר שני בן בקר תקח לחטאת".

דהיינו, שהעולה קודמת לחטאת.

אי

מקרא ד"

פר שני", יכול תהא עולה קודמת לחטאת לכל מעשיה? תלמוד לומר "ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה".

דהיינו, חטאת קודמת לעולה.

הא כיצד

יתקיימו שני המקראות הללו?

דם חטאת קודמת לדם עולה מפני שמרצה,

ובזה מדבר הפסוק ד"ועשה" .

איברי עולה קודמין לאימורי חטאת, מפני שהן כליל לאישים.

ובזה מדבר הפסוק ד"פר שני".

וממשיכה הגמרא ודנה בדין זה שדם חטאת קודמת לדם עולה:

ואימא

דוקא

מתנה קמייתא

של דם חטאת,

דמכפרה,

שהיא המתנה המכפרת, רק היא

תיקדום

למתן דם עולה,

והנך,

שאר ג' המתנות שבחטאת, שנתינתן על קרנות המזבח היא רק למצוה, אך הן אינן מעכבות את הכפרה [שהרי משנתן מתנה אחת נשלמה הכפרה],

לא ניקדמו

לדם עולה?

ומתרצינן:

אמר רבינא: הכא,

בפסוק זה שממנו אנו למדין להקדמת דם חטאת לדם עולה,

בחטאת

שהובאה לחינוך

הלוים עסקינן. ואף על גב דכי עולה דמי,

שהרי לא באה חטאת זו לכפר על חטא אלא לחינוך הלויים, מכל מקום,

קאמר רחמנא תיקדום

לעולה כיון שיש עליה שם "חטאת", שבדרך כלל מכפרת. והוא הדין לג' מתנות שבחטאת, הרי הן קודמות לדם עולה, אף על פי שהן אינן מעכבות את הכפרה.

במערבא אמרי

: הטעם שקודמין ג' המתנות שבחטאת לדם עולה, הוא,

הואיל והתחיל במתנות

שבחטאת. שהרי המתנה ראשונה של דם החטאת מכפרת, ודין הוא שתקדום לעולה, ולכך גם

גומר

כל שאר המתנות שבחטאת לפני העולה.

איבעיא להו

: אם היו עומדין לפני הכהן

דם חטאת ואיברי עולה

-

איזה מהן קודם?

האם נאמר

דם חטאת קודם, מפני שמרצה. או דילמא איברי עולה קודמין

לדם החטאת

, מפני שהן כליל לאישים?

ופושטת הגמרא:

תא שמע

ממה ששנינו במשנה:

דם חטאת קודם לדם עולה.

ומדייקת הגמרא: רק

לדם עולה הוא דקדים

דם החטאת. אבל

לאיברי עולה לא קדים

הדם של החטאת, אלא איברי עולה הם הקודמים לדם חטאת!

ודחינן:

אדרבה, מסיפא

של המשנה, האומרת כי

איברי עולה קודמין לאימורי חטאת,

יש לדייק הפוך, דווקא

לאימורי חטאת הוא דקדים,

אבל

לדם חטאת לא קדים

איברי העולה, אלא דם חטאת הוא שקודם לאיברי עולה.

ומסקינן:

אלא, מהא

מתניתין

ליכא למשמע מינה!

איבעיא להו: דם עולה ואימורי חטאת

-

איזה מהן קודם?

האם

דם עולה קודם,

כי על אף שהדם אינו כליל לאישים, אולם כיון

דקאתי מכח

קרבן שהוא

כליל

לאישים, הוא מקודש יותר.

או דילמא, אימורי חטאת קודמין

אף שהאימורים אינם מכפרים אלא הדם, משום

דקאתי

האימורים

מכח

קרבן חטאת שהוא

מכפר?

ופשטינן:

תא שמע

ממה ששנינו במשנה:

דם חטאת קודם לדם עולה.

ודייקינן:

דם חטאת הוא דקדים לדם עולה. אבל אימורי חטאת, לא

קודמין לדם עולה, אלא דם עולה הוא שקודם לאימורי חטאת.

ודחינן:

אדרבה, מסיפא,

האומרת

איברי עולה קודמין לאימורי חטאת,

יש לדייק הפוך: דוקא

איברי עולה הוא דקדמי לאימורי חטאת. אבל דם עולה לא

קודם לאימורי חטאת, אלא אימורי חטאת קודמין לדם עולה.

ומסקינן:

אלא מהא

מתניתין,

ליכא למשמע מינה.

איבעיא להו: דם עולה ודם אשם

-

איזה מהן קודם?

האם

דם עולה קודם

משום

דקאתי מכח כליל,

שכולו קרב למזבח.

או דילמא, דם אשם קודם דמכפר

על חטא [וכפרתו גדולה מזו של עולה, שהיא אינה באה לכפר אלא על עבירת עשה]?

ופשטינן:

תא שמע

: שנינו במשנה:

דם חטאת קודם לדם עולה.

ודייקינן:

אבל דם אשם, לא

קדים לדם עולה.

ודחינן: אין מכאן ראיה. כי

בדין

הוא

דאיבעי

לתנא דמשנה

למיתני "דם אשם"

שגם הוא קודם לדם עולה.

ואיידי

אך כיון

דבעא למיתני סיפא "איברי עולה קודמין לאימורי חטאת", דאי תנא

"קודמין

לאימורי אשם", הוה אמינא

שאיברי עולה דוקא

לאימורי אשם הוא דקדמי,

אבל

לאימורי חטאת לא קדמי,

שהרי חטאת חמורה מאשם, כמבואר במשנה,

משום הכי תנא

במשנה גם ברישא, לענין קדימת הדם, בקרבן

חטאת.

אבל לעולם, גם באשם הדין כן, שדמו קודם לדם עולה.

ומוכיחה הגמרא ממקום אחר:

תא שמע

: שנינו במשנה:

חטאת קודם לאשם!

ודייקינן:

חטאת הוא דקדמה ליה לאשם. אבל עולה

[שדמה אינו קדוש כדם חטאת]

לא

קדים לאשם.

מאי לאו,

מתניתין עוסקת ב

דם

, ומוכח שדם עולה לא קודם לדם אשם.

ודחינן:

לא.

מתניתין

אאימורים

מדברת, שאימורי חטאת קודמין לאימורי אשם [ונקט חטאת לרבותא, וכל שכן אימורי עולה שקדושין מאימורי חטאת שקודמין לאימורי אשם]. ולא מדובר כלל בדם. ואין מכאן ראיה לשאלתנו.

דיקא נמי

שמתניתין באימורים מדברת ולא בדם, מהא

דקתני "מפני שדמה ניתן

לארבע קרנות",

ולא קתני "מפני שהיא ניתנת",

שמשמעותו היא על הדם.

שמע מינה!

שנינו במשנה:

חטאת קודמת

לאשם.

ודנה הגמרא:

אדרבה, אשם קדים

לחטאת,

שכן יש לו קיצבה

לדמיו, שצריך שיהא שוה לפחות שני שקלים, ובכך עדיפה קדושתו של אשם מחטאת, שאין שיעור לשוויה.

ומתרצינן:

אפילו הכי, ריבוי דמזבח

שיש בחטאת, שדמו ניתן לארבע קרנות,

עדיף.

שנינו במשנה:

אשם קודם לתודה

ואיל נזיר.

והוינן בה:

אדרבה, התודה ואיל נזיר קדמי

לאשם,

שכן טעונים לחם?

ומתרצינן:

אפילו הכי,

מעלת האשם שהוא "

קדשי קדשים", עדיפי.

שנינו במשנה:

תודה ואיל נזיר

קודמים לשלמים.

ודנה הגמרא:

אדרבה, שלמים קדמי

לתודה ואיל נזיר,

שכן

השלמים

ישנן בציבור,

שמקריבין כבשי עצרת, שהם שלמים בחג השבועות, והם שלמי ציבור,

כביחיד.

מה שאין כן תודה ואיל נזיר, שלעולם אין ציבור מקריבין אותם.

ומתרצינן:

אפילו הכי,

מעלה זו ש"

נאכלין ליום אחד",

שיש בתודה ואיל נזיר ולא בשלמים,

עדיפי.

איבעיא להו: תודה ואיל נזיר

שעומדין שניהם לפני הכהן,

איזה מהן

יקריב

קודם?

האם

תודה קדמה, שכן טעונה ארבעה מיני לחם,

ובכך היא עדיפה מאיל נזיר שאין טעון אלא שני מיני לחם.

או דילמא, איל נזיר קודם שכן יש עמו דמים אחרים.

שהנזיר מביא מלבד האיל לשלמים עוד שני קרבנות, חטאת ועולה, ולכן רבה קדושתו של האיל?

ופשטינן:

תא שמע

מהא דתניא בהדיא:

זו,

התודה,

קודמת לזו,

איל נזיר, מפני

שזו טעונה ארבעה מיני לחם. וזו אינה טעונה אלא

שני

מיני לחם.

שנינו במשנה:

השלמים קודמין לבכור.

והוינן בה:

אדרבה, בכור קודם, שכן קדושתו מרחם ונאכל לכהנים,

מה שאין כן שלמים שנאכלים לבעלים.

ומתרצינן:

אפילו הכי, מצות יתירות

המנויות במשנה שישנם בשלמים

עדיפי!

שנינו במשנה:

הבכור קודם

למעשר.

ודנה הגמרא:

אדרבה, מעשר קודם

שקדושתו גדולה מבכור,

שכן מקדש לפניו ולאחריו.

שאם בשעה שעברו הצאן תחת השבט קרא בטעות לתשיעי "עשירי", או קרא לאחד עשר בשם "עשירי", קדושים גם הם מלבד העשירי.

ומתרצינן:

אפילו הכי, קדושה מרחם

שיש לבכור

עדיפא.

שנינו במשנה:

מעשר קודם לעופות.

ודנה הגמרא:

אדרבה, עופות קדמי שכן קדשי קדשים

הם, ואילו המעשר קדשים קלים הוא?

ומתרצינן:

אפילו הכי,

מעלת המעשר שהוא

מין זבח, עדיף.

אמר רבינא בר שילא: אימורי קדשים קלים שיצאו

מהעזרה

לפני זריקת דמים פסולין

ביוצא, שאף עתה קודם הזריקה יש על האימורים קדושת "קדשי קדשים" שנפסלין ביציאה מהעזרה [אף שלענין מעילה עדיין אינם "קדשי קדשים" עד אחר הזריקה שאז ראויין להקרבה על גבי המזבח].

ותנא תונא,

סייעתא לדין זה יש מדברי התנא במשנתנו, דקתני "המעשר קודם לעופות, מפני

שהוא זבח, וישנו קדשי קדשים דמיו ואימוריו"

.

ודנה הגמרא:

בשלמא אימורין, ליתנהו בעופות. אלא דם, מיהא, איתיה

גם בעופות, שדמם נזרק על המזבח, ואין יתרון למעשר.

ולא היה לו לתנא למיתני אלא "ואימורי קדשי קדשים, מה שאין כן בעופות"?

אלא לאו,

להכי קתני "דמו", כי

הא קמשמע לן

שיהיו

אימורין כי

כמו

דמו.

ששניהם שוין הם בקדושתם,

מה דמו, לפני זריקה, אף אימורין

דמתניתין,

קודם זריקה. וקא קרי להו

תנא דמתניתין "

קדשי קדשים".

הרי שאף קודם זריקה יש לאימורין דין "קדשי קדשים", ונפקא מינה,

מה דמו מיפסל ביוצא, אף אימורין מיפסל ביוצא.

נימא מסייע ליה

לרבינא בר שילא ממה ששנינו:

בשר קדשים קלים שיצא

מהעזרה

לפני זריקת דמים

-

רבי יוחנן אמר כשר. ריש לקיש אמר פסול.

ומבארת הגמרא טעמם:

רבי יוחנן אמר כשר, הואיל וסופו

של בשר זה

לצאת

מהעזרה אחר שיזרק הדם ויהיה מותר באכילה שהרי קדשים קלים נאכלים בכל ירושלים.

ריש לקיש אמר פסול,

כי

עדיין לא הגיע זמנו

של הבשר

לצאת

כדי לאכלו בירושלים, עד לאחר זריקה, שמתירתו באכילה.

ומסיימת הגמרא להביא את הראיה לרבינא:

עד כאן לא פליגי

רבי יוחנן וריש לקיש

אלא בבשר,

שרק בו מכשיר רבי יוחנן הואיל וסופו לצאת, כדאמרן.

אבל באימורין,

שאין סופן לצאת,

לא.

אלא אפילו רבי יוחנן מודה שפסולין אם יצאו קודם זריקה כדרבינא בר שילא.

ודחינן: לעולם

הוא הדין דבאימורין נמי פליגי,

ורבי יוחנן שמכשיר בבשר מכשיר גם באימורין שיצאו קודם זריקה. ואין הטעם משום שסופו לצאת, אלא מפני שרק על ידי הזריקה הוא נעשה "קדשי קדשים".

והא דקא מיפלגי בבשר

-

להודיעך כחו דריש לקיש, דאפילו בשר, דסופה לצאת, אמרינן

שפסול אם יצא קודם זריקה, כי

עדיין לא הגיע זמנו לצאת.

לימא

דין זה דרבינא,

כתנאי,

מחלוקת תנאים הוא!

דתניא:

אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים רבי אליעזר אומר: אין מועלין בהן,

אלא

בא הפסוק ד"והקריב" להשמיענו, שטעם קדימת החטאת הוא משום "לחטאת ראשונה" בשביל שם "חטאת" שעליו, וללמוד מכאן ש

זה בנה אב לכל חטאות שיקדמו לעולות הבאות עמהן! בין חטאת העוף לעולת העוף בין חטאת בהמה לעולת בהמה, ואפילו חטאת העוף לעולת בהמה

17 .

ומבאת הגמרא:

הלכך, חטאת העוף

שקודמת

לעולת העוף

למדנו

מ"ואת השני

יעשה עולה".

חטאת בהמה

שקודמת

לעולת בהמה

למדנו

מדרבי רחמנא

ב"ועשה את האחד חטאת" כמבואר בברייתא לעיל [ריש דף פט - ב].

חטאת העוף

שקודמת

לעולת בהמה

למדנו

מזה בנה אב

כמבואר בברייתא.

ופרכינן:

תא שמע: רבי אליעזר אומר

: שונה הוא סדר הקרבת קרבנות היולדת משאר חייבי קרבנות. דאילו

כל מקום,

שהעשיר מביא בהמה לחטאת, אצל העני

נתחלפה חטאת,

שמביא במקום בהמה לחטאת שתי עופות אחד לחטאת ואחד לעולה [כגון במטמא מקדש וכל יתר הכתובים שם בפרשת ויקרא], ואז הדין הוא ש

חטאת קודמת

משום שעיקר הקרבן הוא החטאת שהרי העשיר לא הקריב אלא חטאת.

וכאן

ביולדת שאם היא עשירה היא מביאה בהמה לעולה ותור או בן יונה לחטאת, אצל עניה

נתחלפה

ה

עולה

שמביאה במקום בהמה לעולה, עוף לעולה, אז הדין הוא ש

עולה קודמת,

שהיא העיקר, שכן העשירה מביאה בהמה לעולה.

[ועוד טעם לשינוי ביולדת: ש

כל מקום שבא

לכפר

על חטא

כגון באותן הכתובים בפרשת מטמא מקדש

חטאת קודמת

לפי שהיא העיקר שמכפרת,

וכאן

ביולדת שאינה באה על חטא אלא לטהרה,

עולה קודמת

]

.

ועוד טעם: ש

כל מקום ששנים

דהיינו, שני הקרבנות שמביא העני הרי הם

באים תחת

קרבן

אחד

שמביא העשיר, שבמטמא מקדש וכדומה מביא העשיר רק קרבן אחד לחטאת ותחת אותו קרבן מביא העני שנים אחד לחטאת ואחד לעולה, ולכן ה

חטאת קודמת

לעולה שהרי במקום החטאת הם באים,

וכאן

ביולדת

שאין שנים

של העניה

באים תחת חטאת אחת

אלא תחת שנים של העשירה, שאף היא מביאה בהמה לעולה ועוף לחטאת, ולכן

עולה קודמת

בעניה, כיון שהוא בא תחת הבהמה שהיא העולה וחשובה היא יותר מהחטאת הבאה מהעוף.

הרי מצינו ביולדת שעולתה קודמת לחטאתה וקשה מזה על משנתנו שבכל מקום חטאת קודמת לעולה!? ומתרצינן:

אמר רבא: למקראה

בלבד

הקדימה הכתוב

שהקורא את הפרשה קורא את העולה תחילה [פירוש אחר: שצריך להקדיש את העולה תחילה - תוס'] אבל בהקרבה קודמת החטאת .

ופרכינן:

תא שמע: פרים קודמין

בהקרבה

לאילים ואילים קודמין לכבשים, כבשים

קודמין

לשעירים.