Sevachim 64a — Talmud auf Deutsch

ומתרצינן:

הכי קאמר: מלקה בכל מקום במזבח כשירה, מיצה דמה בכל מקום במזבח כשירה

כיון

שאם היזה ולא מיצה

כשרה

84 ,

לכן אין שינוי מקום המיצוי פוסל את החטאת יותר מהיכן שלא מיצה כלל, ומה שאמרנו שכשרה הוא

בלבד שיתן

את ההזאה הקודמת למיצוי

מחוט הסיקרא ולמטה

.

ותנאי נוסף נאמר בכשרות ההזאה שיהא הדם שאותו מזים

מדם הנפש

[מהקילוח שהנפש יוצאת בו] ולא משאר מיני דמים [כמבואר בגמרא לעיל כה א].

שנינו במשנתנו:

שלשה דברים היתה אותה קרן

דרומית מערבית

משמשת מלמטה.

זה שאמרנו שאלו השלשה דברים נעשים בקרן מערבית דרומית מהיכן למדים זאת:

חטאת העוף

הלימוד הוא מ

הא דאמרן

למעלה שממנחה למדנו זאת,

הגשות

מנחה למדים זאת

מדכתיב "והגישה אל המזבח"

כמו שדרשנו למעלה.

שיירי הדם

של חטאות החיצונות שנשפכים לקרן זו למדים זאת

מדכתיב "ואת כל הדם ישפוך על יסוד המזבח"

ולמדנו למעלה [נג א] שכוונת הכתוב שישפוך את הדם ליסוד הדרומי שהוא הקרוב אליו בשעה שיורד מן הכבש שהרי הכבש בדרום היה עומד, ובכל הדרום אין יסוד אלא באמה שבקרן דרומית מערבית.

שנינו במשנתנו: ושלשה דברים היתה אותה קרן משמשת

מלמעלה: ניסוך המים והיין ועולת העוף כשהוא רבה במזרח.

ומקשינן: מזה שאומרת המשנה על עולת העוף שנעשית בדרום מערב

"כשהיא רבה במזרח",

מוכח ש

מקומה

לכתחילה של מליקת עולת העוף הוא ב

מזרח היא,

ו

מאי טעמא

שבמזרח הוא עיקר מקומה?

אמר רבי יוחנן

: טעם הדבר שעיקר מקומה של עולת העוף הוא במזרח

מפני שקרובה מבית הדשן

שבמזרחו של כבש היה מקום הדשן ששם היו מניחים בכל בוקר את תרומת הדשן, ומפני שנאמר להשליך את המוראה והנוצה [פירוש: מקום הרעי של העוף עם בני המעיים] של עולת העוף אל מקום הדשן, לכן לכתחלה היתה עולת העוף נעשית במזרח שהוא הקרוב למקום הדשן כדי שיהיה קל להשליך המוראה והנוצה.

אמר רבי יוחנן: בא וראה כמה גדול כוחן של כהנים

שעבדו במקדש

שאין לך

חלק

קל בעופות יותר מ

אשר

מוראה ונוצה,

ו

פעמים

כשעולות רבות נעשות במזרח, ואין מקום במזרח לכולן ונעשות חלקן בקרן דרומית מערבית

שהכהן זורקן יותר משלושים

אמה,

ודבר קל, קשה מאד לזורקו מרחוק, והכהנים גדול היה כוחם שהשליכו נוצה זו למרחק.

זה שאמרנו שבית הדשן היה רחוק מקרן מערבית דרומית יותר משלושים אמה, יש לכך ראיה מהא

דתנן: נטל

הכהן העושה את עבודת תרומת הדשן

מחתה של כסף ועלה לראש המזבח, ופינה את הגחלים

שנעשו מעצי המערכה

אילך ואילך

לצדדי המזבח,

ו

אח"כ

חתה

לקח במחתה

מן

הדשן של הגחלים שהתעכלו על גבי המערכה שנקראו

המאוכלות הפנימיות

שנתאכלו היטיב שעמדו קרוב לאש, ונעשו דשן,

ויורד

מן המזבח,

הגיע לרצפה

לסוף הכבש,

מחזיר פניו כלפי צפון

העזרה - דהיינו כלפי המזבח

והולך למזרחו של כבש

כ

עשר אמות

מסוף הכבש, והוא רחוק עתה מראש המזבח כ' אמה שהכבש אורכו ל"ב אמה, ומתוכם שתי אמות שהיו מעל המזבח, והתקרב מסוף הכבש לצד המזבח עשר אמות. [על פי ביאור ספר צאן קדשים]

צבר

שם

את הגחלים על גבי הרצפה רחוק מן הכבש שלשה טפחים

שם היה בית הדשן וזהו

מקום שנותנין מוראה ונוצה ו

כן היו נותנין במקום זה

דישון מזבח הפנימי ו

דישון

המנורה.

ומקשינן: מדוע אמר רבי יוחנן שהכהנים הוצרכו לזרוק את המוראה והנוצה של העולה כשעמדו בקרן מערבית דרומית רק יותר משלשים אמה, והלא

הני טפי מתלתין וחד הווין

מרחק זריקתם, שהרי מקרן מערבית דרומית של מזבח עד אותו מקום במזבח שהוא כנגד בית הדשן היו כ"ב אמה - שש אמות מן הקרן הדרומית מערבית ועד לכבש - וט"ז אמה רוחב הכבש - ומאותו מקום עד לבית הדשן היה גם כן מרחק של כ"ב אמה ובאלכסון היה זורק, וכלל בידינו שכל אמה בריבוע כשמחשיבים אותה באלכסון הרי היא אמה ועוד שני חומשים, ואם כן כ"ב אמה באלכסון הם שלושים אמה וארבעה טפחים, הוסף עליהם שלושה טפחים שהיה בית הדשן רחוק מן הכבש - הרי שלושים ואחת אמה ועוד טפח היה מרחק זריקת מוראה ונוצה של העולה, ומדוע אמר רבי יוחנן שרק יותר משלושים אמות היה זורק?

ומתרצינן:

מקום גברא

מקום שהכהן היה עומד בשעת הזריקה

לא קא חשיב

רבי יוחנן, ולכך החשיב רק יותר משלושים, דמקום מעמדו של הכהן היה אמה.

שנינו במשנתנו:

כל העולים למזבח

עולין דרך ימין ומקיפין את המזבח חוץ מן העולה לג' אלו [ניסוך היין והמים ועולת העוף] שבהן כשעולה למזבח פונה מיד לשמאלו ואינו מקיף את המזבח.

מאי טעמא

לא נאמרה באלו שלושה דברים המצווה לעלות דרך ימין?

אמר רבי יוחנן: נסכים

לא נאמרה בהן המצווה לעלות דרך ימין ולהקיף את המזבח משום שחששו

שמא

מעשן המזבח

יתעשנו

הנסכים בזמן שמקיף את המזבח , ויין ומים מעושנים פסולים לנסכים.

ועולת העוף

לא נאמרה בה מצוות הקפת ימין

שמא תמות

העולה

בעשן

המזבח.

מיתיבי

: קשה על זה שאמר רבי יוחנן שחששו שמא יתעשנו הנסכים, ומשום כך לא הקיפו הכהנים המנסכים על המזבח כשהנסכים בידם, והלא נאמר במסכת תמיד:

בא לו

הכהן הגדול שיכול לעשות את כל עבודות הכהונה, ואינו תלוי בפיס כשאר הכהנים, וכשבא

להקיף את המזבח מאין הוא מתחיל, מקרן דרומית מזרחית

וממשיך להקיף קרן

מזרחית צפונית

וממשיך ומקיף קרן

צפונית מערבית

וממשיך ומקיף קרן

מערבית דרומית, נתנו לו יין לנסך

והיינו סבורים לומר שהקפה זו שעושה הכהן היא כשהיין בידו, ומוכח שלא חוששים שמא יתעשנו הנסכים בזמן הקפת המזבח וקשה על רבי יוחנן.