Sevachim 47b — Talmud auf Deutsch

שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון. ואם לא נתן

-

לא עיכב.

בשרם של

אלו ואלו,

של פר ושעיר של יום הכיפורים ושל שאר פרים ושעירים הנשרפים,

נשרפין אבית הדשן

מחוץ לירושלים, במקום שמוציאים לשם את הדשן של מזבח החיצון.

גמרא:

שנינו במשנה: קדשי קדשים שחיטתן בצפון.

והוינן בה: כמו שהמשנה אמרה לענין פר ושעיר של יום הכפורים שקבול דמן בכלי שרת בצפון, כמו כן

וניתני נמי

שכל קדשי הקדשים

קיבול דמן בכלי שרת בצפון?

ומשנינן:

כיון דאיכא אשם מצורע

שהוא קדשי קדשים והוא יוצא מהכלל הזה,

דקיבול דמו ביד הוא,

לפיכך

שיירה

, שייר התנא דמתניתין להאי כללא בקדשי קדשים.

ותמהינן:

ו

כי

לא

הווי קבלת דמו של אשם מצורע בכלי אלא ביד?

והא קתני

לקמן בפרקין:

אשם נזיר ואשם מצורע שחיטתן בצפון, וקיבול דמן בכלי שרת בצפון.

ומתרצינן:

מעיקרא סבר

תנא דמתניתין כי

קיבול דמו

של אשם מצורע

ביד הוא

, וכמו שאנו למדים את מדברי הכתוב, והלכך

שייריה

ולא כתב את הכלל שכל קדשי הקדשים קיבול דמן בכלי שרת בצפון.

וכיון דחזא

לאחר מכן

דלא סגי ליה,

שלא די לקבל ביד לבד,

אלא

כהן אחד מקבל ביד וכהן שני מקבל

בכלי,

וכדמפרש ואזיל,

הדר תנייה

במשנה לקמן לקיבול דמו של אשם מצורע בכלי.

דתניא

: כתיב באשם מצורע "

ולקח

הכהן מדם האשם ונתן על תנוך אוזן המטהר".

יכול

יקח הכהן מצואר הבהמה את הדם הניתן על תנוך אוזן המצורע המטהר ועל בהונות ידו ורגלו,

בכלי?

-

תלמוד לומר "ונתן".

ודרשינן:

מה נתינה

של הדם על תנוך אוזן המצורע צריכה להעשות

בעצמו של כהן,

שנותן הכהן מן הדם באצבעו על תנוך אוזן המצורע [ואנו למדים שיתן עליהם את הדם באצבעו מנתינת השמן על תנוך האוזן, שנאמר בה במפורש שתעשה באצבעו של הכהן],

אף לקיחה

של הדם האמורה בתורה "ולקח הכהן מדם האשם ונתן על תנוך אוזן" צריכה להעשות

בעצמו של כהן,

שיקח את הדם בידו, והיינו, שיקבלו בכף ידו מהדם היוצא מהקרבן, ויטבול אצבעו בדם אשר בכף ידו, ויתן מן הדם על תנוך אוזן המטהר ועל בהונות ידו ורגלו.

יכול אף

דמו של האשם הניתן

למזבח

ייעשה

כן,

שיקבלנו הכהן בידו ויזה מידו על המזבח -

תלמוד לומר

בפרשת אשם המצורע "

כי כחטאת האשם הוא",

ללמדנו בהיקש של אשם לחטאת:

מה חטאת טעונה כלי

לקיבול דמה הניתן על המזבח,

אף

דם

אשם

מצורע הניתן על המזבח

טעון כלי

נמצאת אתה אומר: אשם מצורע, שני כהנים מקבלים את דמו, אחד ביד ואחד בכלי. זה שקיבלו בכלי, בא לו אצל מזבח

וזורקו עליו,

וזה שקיבלו

לדם האשם

ביד בא לו אצל מצורע

ונותן מהדם באצבעו על תנוך אוזנו הימנית ועל בהונות ידו ורגלו הימנית.