Sevachim 31b — Talmud auf Deutsch

ומשמע,

הא

אם חישב

לאכול

כחצי זית

ולאכול

כחצי זית באופן שהוא

דומיא דלאכול ולהקטיר, והיכי דמי

, כגון שחישב שיאכל

בשני בני אדם, מצטרף

שתי האכילות, הגם שבכל אחת מהן יש פחות מכזית, והרי זה פיגול. ומוכח, שהולכים אחר המחשבה שיש בה כזית, ולא אחר האוכלים.

ומסיקה הגמרא: אכן,

שמע מינה

.

בעי רבא: חישב לאכול כזית ב

אופן שישהה באכילתו מתחילתה ועד סופה

יתר מכדי אכילת פרס

, שזה יותר משיעור אכילה, כי בכל התורה כולה שיעור אכילה הוא בכדי אכילת פרס,

מהו?

וצדדי הספק הם:

האם

לאכילת גבוה

דהיינו הקטרה

מדמינן ליה

למחשבת אכילת אדם, כיון שהוקשו שתי אכילות אלו לענין מחשבת פיגול. וכשם שאכילת גבוה היא יותר מכדי אכילת פרס, שלפעמים אין האש ממהרת לשרוף האימורים, הוא הדין מחשבת אכילת אדם, אינה צריכה להיות בשיעור אכילת פרס, ואף בפחות מכך הרי זה פיגול.

או לאכילת הדיוט

שהיא בכדי אכילת פרס

מדמינן ליה

, ואין זה פיגול.

אמר אביי: תא שמע

ממה ששנינו במשנתנו: חישב

לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית, כשר

.

שאין אכילה והקטרה מצטרפין

לפיגול.

ומשמע כי

טעמא

שלא מצטרפים הוא משום שחישב

לאכול ולהקטיר

.

הא

אם יחשב

לאכול

כחצי זית

ולאכול

כחצי זית באופן שהוא

דומיא דלהקטיר, מצטרף

לפיגול.

והא הקטרה

-

ביותר מכדי אכילת פרס הוא

. ואם כן, הוא הדין אכילה הדומה להקטרה, מדובר בה באופן שחישב לאכול כחצי זית ולשהות יותר מכדי אכילת פרס ולאכול עוד חצי זית. וכיצד זה פיגול? אלא בהכרח, שאף מחשבת אכילה ביותר מכדי אכילת פרס מפגלת.

ודוחה הגמרא:

דלמא

מה שנאמר במשנה "להקטיר". הכוונה היא להקטרה

בהיסק גדול

, השורף בפחות מכדי אכילת פרס. ובאופן זה, כשחישב לאכול ולאכול מצטרף, אבל אם יחשב את שתי האכילות ביותר מכדי אכילת פרס, אין זה פיגול. שנינו במשנה: חשב

לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית

, הרי זה

כשר

.

ומדייקת הגמרא:

טעמא

שחישב

לאכול ולהקטיר

, רק באופן זה הוא כשר, משום שאין אכילה והקטרה מצטרפים.

הא

אם חישב

לאכול ולאכול

אפילו

דבר שאין דרכו לאכול

, כגון אימורים, שהרי עליהם דיברה המשנה בדין של להקטיר,

מצטרף

.

ואם כן, קשה,

הא קתני רישא

שאם חישב

לאכול דבר שדרכו לאכול

הרי זה פיגול. ומשמע כי רק

את שדרכו לאכול, אין

, דווקא באופן זה הוא פיגול, אבל אם חישב לאכול דבר

שאין דרכו

לאכול,

לא

. והיינו משום שאין מחשבים מאכילת מזבח לאכילת אדם!?

ומתרצינן:

אמר רבי ירמיה: הא

, סיפא זו,

מני?

-

רבי אליעזר היא, דאמר מחשבין מ

דבר הראוי ל

אכילת אדם

לעשותו

לאכילת מזבח

. דהיינו להקטירו חוץ לזמנו או חוץ למקומו, והרי זה נפסל בכך,

ו

כן מחשבין

מ

דבר הראוי ל

אכילת מזבח

, שהוא דבר הראוי להקטרה,

לאכילת אדם

, שיאכלנו חוץ לזמנו או חוץ למקומו, והרי זה פסול.

דתנן, השוחט את הזבח

במחשבה

לאכול

חוץ לזמנו או חוץ למקומו

דבר שאין דרכו לאכול

, או שחישב

ולהקטיר

חוץ לזמנו או חוץ למקומו

דבר שאין דרכו להקטיר

-

כשר!

כיון שחשב לאכול או להקטיר דבר שאינו עומד לאכילה או להקטרה אין זו מחשבה הפוסלת.

ורבי אליעזר פוסל

, ואף באופן זה נחשב מחשבה הפוסלת.

אביי אמר

: אין הכרח להעמיד את הסיפא כרבי אליעזר, אלא

אפילו תימא רבנן

היא,

ולא תימא

לדייק מהסיפא

הא לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול

שמצטרף כרבי אליעזר,

אלא אימא

לדייק כך: דווקא אכילה והקטרה אינן מצטרפות,

הא לאכול ולאכול דבר שדרכו לאכול

, מצטרף, אף על גב שחישב לחצאים.

ושמא תאמר, אם הסיפא סוברת כרבנן

מאי קא משמע לן

דבר שלא שמענו קודם? והרי

אי דבר שדרכו לאכול קא משמע לן

שמחשבות לחצאין מצטרפות, כבר

מרישא שמעת מינה

דבר זה, שהרי נאמר בה

כחצי זית בחוץ כחצי זית למחר פסול

. ו

אי

באה הסיפא להשמיענו שחישב

לאכול ולהקטיר

אין מחשבת אכילה והקטרה מצטרפות, הרי

מדיוקא דרישא שמעת מינה

דבר זה, שהרי יש לדייק מהרישא שדווקא

לאכול דבר שדרכו לאכול, אין

, הרי זו מחשבה, אבל אם חשב על דבר

שאין דרכו לאכול, לא

, אין זו מחשבה. ונמצא, שאם חישב לאכול חצי זית בשר וחצי זית אימורים אין מצטרפות שתי המחשבות. ואם כן,

השתא, ומה לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול

שנינו ברישא ש

לא מצטרף, לאכול ולהקטיר מיבעי

שלא מצטרף, וממילא אי אפשר לומר שאת זה באה הסיפא ללמדנו, ובהכרח באה להשמיענו דיוק זה שאם חישב לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול מצטרף, וכרבי אליעזר.

תשובתך,

לאכול ולהקטיר איצטריך

הסיפא להשמיענו, ולא היינו מדייקים זאת מהרישא, כי

סלקא דעתך אמינא, התם

, ברישא, שחשב לאכול דבר שאין דרכו לאכול,

הוא דלאו כי אורחיה קא מחשב

, לכן אין זו מחשבה.

אבל הכא

בסיפא, שחשב לאכול ולהקטיר,

דבהאי

במחשבת אכילה

כי אורחיה

שחישב בה על דבר שדרכו לאכול

ובהאי

במחשבת הקטרה

כי אורחיה

, שחישב בה על דבר שדרכו להקטיר,

אימא ליצטרף

ויהיה זה פיגול,

קא משמע לן

הסיפא שאף בזה אין מצטרף.

הדרן עלך פרק כל הזבחים שקבלו דמן

--- title: "חברותא - זבחים — פרק שלישי - כל הפסולין" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02366.html#HtmpReportNum0002L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0002L5" --- פרק שלישי - כל הפסולין

Оригинал главы פרק שלישי - כל הפסולין

במשנה הראשונה של הפרק מתבאר שבכל ארבעת עבודות הדם [שחיטה, קבלה, הולכה, וזריקה] שנעשו בפסלות או שנעשו על ידי אנשים הפסולים לעבודה, יש לפעמים צד של כשרות, ולפעמים יש אפשרות של תיקון.

החלק הראשון

של המשנה עוסק בעבודת ה

שחיטה

, שיש בה צד של כשרות באנשים הפסולים לעבודה:

מתניתין:

כל

האנשים

הפסולין

לעבודות הקרבן,

ששחטו

את הזבח,

שחיטתן כשירה

, לפי

שהשחיטה כשירה

אפילו

בזרים,

ובנשים,

ובעבדים, ובטמאים.

ו

לא רק בקדשים קלים כשירה שחיטתם של הפסולים לעבודה, אלא

אפילו בקדשי קדשים. ובלבד שלא יהיו טמאים נוגעים בבשר

הזבח בעת השחיטה, כדי שלא יטמאוהו ויפסלוהו. ומשום כך צריך הטמא לשחוט בסכין ארוכה, כדי למנוע את נגיעתו בקרבן.

וכיון שכל הפסולין כשרים לשחיטה,

לפיכך,

הרי

הן פוסלין

את הקרבן

במחשבה

של פיגול [אם חישבו בה לאכול את הקרבן חוץ לזמנו או חוץ למקומו], וחל על הקרבן דין פיגול. כי מאחר וראויים הם לעבודה, הרי מחשבתם היא "מחשבת עבודה". אך בשאר העבודות, שאין הפסולים כשרים לעבוד בהן, אם עבדו בהן וחישבו מחשבת פסול בעת העבודה, לא נתפגל הקרבן בכך, כי רק עבודה בהכשר מפגלת.