Textfassung dieses Blattes: Original und Übersetzung
Sevachim 24b — Talmud auf Deutsch
Sevachim 24b aus dem Babylonischen Talmud: Zurat ha-Daf mit Raschi und Tosafot, deutsche Übersetzung und Notizen. Online lesen, kostenlos.
Originaltext — Sevachim 24b
אלא, אמר אביי:
במקרא נדרש לפניו ואחוריו קמיפלגי
חכמים ורבי שמעון.
רבי שמעון סבר מקרא נדרש רק לאחריו ולא לפניו, ולפיכך ה"אצבע" שבפסוק "ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנות מזבח העולה", נסובה על הנתינה, האמורה אחריה, ולא על הקבלה האמורה לפניה. ואילו חכמים סברו שמקרא נדרש בין לפניו ובין לאחריו, ולפיכך אצבע הכתובה בפסוק נסובה גם על קבלה.
אמר אביי: הא
מימרא
דרבי אלעזר ברבי שמעון
, המובאת בסמוך,
מפקא מדאבוה, ומפקא מדרבנן
דבריו של רבי אלעזר ברבי שמעון חולקים על דברי רבי שמעון אביו, ועל דברי רבנן.
דתניא: רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: כל מקום שנאמר אצבע בקבלה
ולא נאמר אצבע בנתינה, אם
שינה בקבלה
, כגון שקיבל בשמאל,
פסול
. ואם שינה
בנתינה, כשר
, וסבר רבי אלעזר ברבי שמעון ש"אצבע" האמורה בדם החטאת נסובה אך ורק על "ולקח הכהן מדם החטאת" שלפניה, ולא על "ונתן על קרנות מזבח העולה" שלאחריה. ולפיכך למד בגזירה שוה ממצורע שאצבע היא בימין רק לגבי קבלה ולא לגבי נתינה.
וכל מקום שנאמר אצבע בנתינה
-
שינה בנתינה, פסול
. שינה
בקבלה, כשר!
והיכן נאמר אצבע בנתינה?
בפר המילואים,
דכתיב
ביה "
ולקחת מדם הפר, ונתת על קרנות המזבח, באצבעך
".
וקסבר
רבי אלעזר ברבי שמעון כי
מקרא נדרש לפניו
בלבד
ולא לפני פניו
, ולפיכך "אצבע" נסובה על הנתינה שלפניו, ולא על הלקיחה שלפני פניו. וכמו כן סבר
דלא
נדרש מקרא
לאחריו
, וכמבואר לעיל לגבי אצבע האמורה בדם החטאת, שאינו דורש לאצבע על נתינה שלאחריה.
ונמצא, שהוא חולק הן על רבי שמעון אביו, הסובר מקרא נדרש לאחריו, והן על רבנן, שאמרו מקרא נדרש בין לפניו ובין לאחריו.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל מקום שנאמר
"
אצבע
"
ו
"
כהונה
" -
אינה אלא ימין!
ואומרת הגמרא:
קא סלקא דעתין, תרי
[אצבע, וכהונה]
בעינן
, שהרי בזריקת דם החטאת נאמר "
ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו
",
ויליף
דוקא
ממצורע
שהזריקה בימין משום שגם במצורע נאמרו "אצבע וכהונה",
דכתיב
"
וטבל הכהן את אצבעו הימנית
", אבל אי אפשר ללמוד למקום שנאמר רק אחת מתיבות אלו, שהרי במצורע נאמרו שתיהן, ואפשר לומר שרק כשנאמרו שתיהן הכוונה לימין.
ומקשינן:
והרי קמיצה, דלא כתיב בה אלא כהונה
בלבד,
ותנן, קמץ בשמאל פסול?!
ומתרצינן:
אלא, אמר רבא
, הכלל הוא כך: כל מקום שנאמר
או אצבע או כהונה
, אינו אלא ימין!
אמר ליה אביי
לרבא:
הרי הולכת אברים לכבש, דכתיב בהו כהונה, דכתיב
"
והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה
",
ואמר מר
-
זו הולכת אברים לכבש!
ותנן
במסכת תמיד [פ"ד מ"ג] כיצד היא הולכת האיברים: תחילה מוליכים את הראש של הקרבן ואת רגל ימין הסמוכה לראש, והיות והראש חשוב יותר מהרגל נושא הכהן את הראש בימינו , ואילו את
הרגל של ימין
הוא נושא
בשמאלו, ובית עורה
של הרגל, דהיינו המקום שממנו הופשט העור, מופנה כלפי העם
לחוץ
, ואילו מקום החתך מופנה כלפי המוליך, כדי שלא יראה לחוץ.
ולכאורה מוכח שלא כרבא, שאמר "כל מקום שנאמר בו כהונה או אצבע אינו אלא ימין", שהרי בהולכה נאמר "כהונה", ובכל זאת מוליך בשמאל?!
ומתרץ רבא:
כי אמרינן
"כל מקום שנאמר
או אצבע או כהונה
אינו אלא ימין", היינו רק
בדבר המעכב כפרה, דומיא
דהזאה
דמצורע
, שהיא מעכבת את הכפרה, ולא בהולכת איברים, שהיא אינה מעכבת את הכפרה, שהרי אפילו אם לא קרבו האימורין כלל, הקרבן כשר .
ומקשינן:
והרי קבלה, דכתיב בה כהונה
, שנאמר בה "והקריבו בני אהרן הכהנים",
ודבר המעכב בכפרה הוא, ותנן: קבל בשמאל, פסול, ורבי שמעון מכשיר!
ואיך מכשיר בה רבי שמעון?
ומתרצינן:
רבי שמעון תרתי בעי
, שיהיה כתוב גם "אצבע" וגם "כהונה"!
ומקשינן:
ומי בעי רבי שמעון תרתי? והתניא: רבי שמעון אומר: כל מקום שנאמר יד אינו אלא ימין
, וכן כל מקום שנאמר
אצבע אינו אלא ימין!
ומוכח, שגם רבי שמעון סובר שדי לכתוב אחת מהן כדי ללמד שצריך "ימין".
ומתרצינן: מקום שנאמר "
אצבע
"
לא בעיא
"
כהונה
" כדי לחייב לעשותה בימין. אבל מקום שנאמרה רק "
כהונה
",
בעיא
לכתוב שם "
אצבע
" כדי לחייב לעשות בימין. ולכן בקבלה שנאמר בה כהונה בלבד מכשיר רבי שמעון בשמאל.
ומקשינן:
ואלא
"
כהן
" שנאמר בקבלה,
למה לי?
והרי כבר נאמר בה "בני אהרן", וידוע לנו שטעונה כהונה, ואילו ללמד שצריך לעשותה בימין אי אפשר ללמוד מ"כהן", ולשם מה נכתב בה גם "כהן"?
ומתרצינן: "כהן" האמור בקבלה בא ללמדנו שעבודת הכהנים כשרה רק כאשר הם
בכיהונן
, כשהם לבושים בבגדי כהונה.
ומקשינן עוד:
והרי זריקה, דלא כתב בהו אלא
"
כהונה
",
ותנן: זרק בשמאל פסול!
ולא פליג רבי שמעון
. והרי אמרת שלדעת רבי שמעון עבודה שנאמר בה "כהונה" צריך לכתוב בה גם "אצבע" כדי לפוסלה אם נעשית בשמאל, ולפיכך מכשיר רבי שמעון קבלה בשמאל, ולמה פסל זריקה בשמאל?
ומתרצינן:
אמר אביי
: אמנם במשנה לא הוזכר שרבי שמעון חולק ומכשיר זריקה בשמאל, אבל
פליג בברייתא
.
דתניא: קיבל בשמאל פסול
.
ורבי שמעון מכשיר
.
זרק בשמאל פסול
.
ורבי שמעון מכשיר!
ועוד מקשינן לפי דברי רבה בר בר חנה בשם רבי יוחנן [אליבא דרבא], שכל מקום שנאמר כהונה צריך לעשותה בימין:
אלא הא דאמר רבא
שהמקור לדין ימין נלמד בגזרה שוה של
יד יד
ממצורע
לקמיצה
, וכן לומדים
רגל רגל
ממצורע
לחליצה
שצריכה להעשות ברגל ימין, וכן
אזן אזן לרציעה!
ולמה הוצרך רבא ללמוד קמיצה בגזירה שוה של יד יד, והרי
מדרבה בר בר חנה נפקא
שהרי נאמרה "כהונה" בקמיצה?
ומתרצינן: הוצרכו שני לימודים לקמיצה בימין.
חד לקומץ
, שצריכה הקמיצה להעשות בימין,
וחד לקידוש קומץ
, שצריך לתת את הקומץ, לאחר שקמצו אותו, לתוך כלי שרת אחר, ובכך הוא מתקדש בתוך קומץ. ואחיזת הכלי ונתינת הקומץ לתוך הכל צריכות להעשות בימין , ולפיכך צריכים ללימוד נוסף.