Joma 9b — Talmud auf Deutsch

ו

מתוך

ש

ה

שהו

בני עלי

את קיניהן

של אותן נשים,

מיהא, מעלה עליהן הכתוב כאילו שכבום

שם, ונחשב להם כגילוי עריות.

בזיון קדשים

-

דכתיב: "גם בטרם יקטירון את החלב, ובא נער הכהן ואמר לאיש הזובח

את הקרבן:

תנה

מיד

בשר לצלות לכהן,

ולא ימתין עד שתבשל הבשר לאחר הקטרת האימורין,

ולא יקח ממך בשר מבושל כי אם חי".

"ויאמר אליו האיש: קטר יקטירון כיום

[כעת] את

החלב,

והקטרת האימורין היא המתרת את הבשר באכילה.

[שכן שנינו בפסחים בדף נט ב בברייתא: יכול כהנים רשאים לאכול בחזה ושוק [שהן המתנות הניתנות להם מקרבן השלמים], קודם הקטרת אמורין?

תלמוד לומר "והקטיר הכהן את החלב המזבחה", והדר כתיב "והיה החלב לאהרן ולבניו"].

וקח לך

אחר ההקטרה

כאשר תאוה נפשך

".

ואמר לו

הנער: לא,

כי עתה תתן!

ואם לא

תתן -

לקחתי

[אקח]

בחזקה".

"ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את פני ה', כי נאצו

[ביזו]

האנשים את מנחת ה'".

ב.

מקדש ראשון מפני מה חרב?

מפני שלשה דברים שהיו בו: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים

.

ומפרש את הגמרא את שלשת הדברים:

עבודה זרה

-

דכתיב

בישעיה

"כי קצר המצע מהשתרע

והמסכה צרה כהתכנס".

ו

אמר רבי יונתן: מאי "קצר המצע מהשתרע

"?

ופירש פסוק זה על עבודה זרה, שהכניס מנשה צלם להיכל, והמשילו למצע שאדם שוכב עליו, ואין אורכו מספיק כדי שיוכל להשתטח עליו ולהאריך איבריו.

וזהו שאמר

קצר המצע זה

בית המקדש, שהוא מקום משכן הקדוש ברוך הוא - "מהשתרע". ודורש תיבה זו בלשון נוטריקון, כאילו אמר

מהשתרר

ריע. שאין מקום להשתרר

עליו שני רעים כאחד

. וכמו שתי נשים ריעות שנעשות צרות זו לזו כשנישאות לאיש אחד, כן הקדוש ברוך הוא כביכול צר לו המקום, כיון שהכניס שם מנשה את הצלם.

ועל המשך הפסוק

"והמסכה צרה כהתכנס"

\-

אמר רבי שמואל בר נחמני: כי מטי

[כשהגיע]

רבי יונתן להאי קרא, בכי,

ו

אמר

:

מאן דכתיב ביה

הקדוש ברוך הוא, שנאמר עליו

"כונס כנד מי הים",

כביכול את כל

מאן

, הקב"ה, שהוא כל יכול,

דכתיב ביה

השבח שהוא [תהלים לג ז]

"כנס כנד מי הים

" [הנרמז בפסוק בישעיהו בביטוי "כהתכנס"] -

נעשית לו מסכה

של עבודה זרה כאשה

צרה

, הנמצאת יחד עמו במקדש!

והגמרא ממשיכה לבאר את דברי הברייתא על הסיבות לחורבן בית ראשון:

גלוי עריות

-

דכתיב

[ישעיהו ג]:

"ויאמר ה': יען כי גבהו בנות ציון, ותלכנה נטויות גרון, ומשקרות עינים

.

הלוך וטפוף תלכנה, וברגליהן תעכסנה

".

ודרשינן:

יען כי גבהו בנות ציון

-

שהיו מהלכות

אשה

ארוכה בצד

אשה

קצרה

כדי שתבלוט הגבוהה.

ותלכנה נטויות גרון

-

שהיו מהלכות בקומה זקופה

.

ו"משקרות

[מלשון הצבע סיקרא]

עינים

" -

דהוו מליין

שמילאו צבע

כוחלא

כחול סביב

עיניהן

.

הלוך וטפוף תלכנה

-

שהיו מהלכות

פסיעות קצרות,

עקב בצד גודל

, כדי שיימשך זמן הילוכן ויביטו בהן.

וברגליהן תעכסנה

-

אמר רבי יצחק: שהיו מביאות מור ואפרסמון, ומניחות במנעליהן, וכשמגיעות אצל בחורי ישראל

, היו

בועטות, ומתיזות עליהן

מהבושם,

ומכניסין בהן יצר הרע

, שהוא

כארס

הנמצא

ב

נחש

כעוס.

שפיכות דמים

-

דכתיב

[מלכים ב כא]:

וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד, עד אשר מלא את ירושלים פה לפה.

וממשיכה הברייתא:

אבל מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים

-

מפני מה חרב?

מפני שהיתה בו שנאת חנם

.

ללמדך, ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות: עבודה זרה, גלוי עריות, ושפיכות דמים.

עוד אומרת הברייתא:

רשעים היו, אלא שתלו בטחונם בהקדוש ברוך הוא.

ומבארת הגמרא שדברי הברייתא הללו

אתאן

מתייחסים

למקדש ראשון

.

דכתיב

בו [מיכה ג]:

ראשיה בשחד ישפטו, וכהניה במחיר יורו, ונביאיה בכסף יקסמו

-

ו

בעשותם חטאים אלו הוסיפו חטא על פשע, בבטחונם בה' שלא יענשו, כי

"על ה' ישענו לאמר: הלא ה' בקרבנו

, ולכן

לא תבוא עלינו רעה!

"

לפיכך, הביא עליהן הקדוש ברוך הוא שלש גזרות, כנגד שלש עבירות שבידם

.

שנאמר

: [מיכה ג]:

לכן בגללכם

: א.

ציון שדה תחרש

. ב.

וירושלים עיין תהיה

. ג.

והר הבית לבמות יער.

ושואלת הגמרא:

ו

כי

במקדש ראשון לא הוה ביה שנאת חנם?

והכתיב

[יחזקאל כא יז]:

מגורי אל חרב היו את עמי, לכן ספק אל ירך.

ואמר רבי אלעזר: אלו בני אדם שאוכלין ושותין זה עם זה

, כאילו הם גרים יחד, כמו רעים,

ו

עם היותם יחד,

דוקרין זה את זה בחרבות שבלשונם

.

והיינו, שנאת חינם.

ומתרצת הגמרא:

ההיא

-

בנשיאי ישראל

בלבד

הואי

. והראיה:

דכתיב

בתחילת הפסוק:

זעק והילל בן אדם, כי היא היתה בעמי.

ותניא: "זעק והילל בן אדם

".

יכול לכל?

תלמוד לומר: היא

-

בכל נשיאי ישראל.

ואילו בבית שני חטאו כולם בשנאת חינם.

רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרווייהו: ראשונים

, אנשי בית ראשון,

שנתגלה עונם

בכתוב -

נתגלה

גם

קצם

שהוא לסוף שבעים שנה.

אבל אנשי בית שני, שהם

אחרונים

שיצאו לגלות,

שלא נתגלה עונם

במפורש - גם

לא נתגלה קצם

אימתי נגאל.

אמר רבי יוחנן

, בלשון משל:

טובה צפורנן

היבישה

של ראשונים

שגלו בבית ראשון -

מכריסן

[ביטוי כדוגמא לבשר רך]

של אחר ונים.

אמר ליה ריש לקיש: אדרבה, אחרונים עדיפי,

שהרי אנו, הגולים האחרונים,

אף על גב דאיכא שעבוד מלכיות

-

קא עסקי בת ורה!

אמר ליה: בירה

[בית המקדש]

תוכיח, שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים.

שאלו את רבי אלעזר

: הם

ראשונים גדולים

מהאחרונים

או אחרונים גדולים

מהראשונים?

אמר להם: תנו עיניכם בבירה

[בבית המקדש שחזר אחר שבעים שנה לראשונים, ולא חזר עדיין לאחרונים].

איכא דאמרי, אמר להם

בלשון הזאת:

עידיכם

, העד הוא:

בירה.

ריש לקיש הוי סחי

, היה שוחה ורוחץ

ב

נהר

ירדנא

.

אתא רבה בר בר חנה, יהב ליה ידא

הושיט ידו לריש לקיש שיוכל להשען עליה בצאתו מן הנהר.

אמר ליה

ריש לקיש:

אלהא! סנינא לכו,

אני שונא אתכם, בני בבל,

דכתיב

[שיר השירים ח]:

אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף, ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז

.

ודרשינן:

אם עשיתם עצמכם כחומה

הסוגרת על העיר,

ועליתם כולכם בימי עזרא

היתה שכינה שורה בעם ישראל בשלימות, ואז

נמשלתם ככסף, שאין רקב שולט בו

.

עכשיו, שעליתם כדלתות

, שאחת מהן פתוחה ואחת נעולה -

נמשלתם כארז, שהרקב שולט בו

כיון שלא שורה בכם השכינה אלא רק בחלקה.

ומבארת הגמרא:

מאי

, מהו משל הרקב ל

ארז?

אמר עולא

: לארז

ססמגור

, שתולעת הקרויה סס מגררת אותו מבפנים.

ומבארת הגמרא:

מאי

, מדוע נמשלו בבית שני ל

ססמגור

, לענין השריית השכינה!?

אמר רבי אבא

: הנמשל הוא:

בת קול

, שנשאר להם מעט מן הנבואה, כשם שנשאר מעט מצידו החיצוני של הארז לאחר שאוכלתו התולעת מבפנים.

כדתניא: משמתו נביאים האחרונים, חגי זכריה ומלאכי

-

נסתלקה רוח הקודש מישראל

.

ועדיין היו משתמשין בבת קול.

ותמהה הגמרא:

וריש לקיש

-

מי משתעי

האם היה משוחח

בהדי

עם

רבה בר בר חנה?

ו

הרי

מה רבי אלעזר, ד"מרא

[הגדול]

דארעא דישראל

" [בבקיאותו הרבה]

הוה, ו

בכל זאת

לא הוה משתעי

משוחח

ריש לקיש בהדיה

עמו. היות

דמאן דמשתעי ריש לקיש בהדיה בשוק

, אדם שריש לקיש היה משוחח עמו בשוק, היה נחשב לאדם כה נאמן עד כי

יהבו ליה

כסף ל

עיסקא

אפילו

בלא

להעמיד כל כך

סהדי

[עדים].

ואם כן, וכי

בהדי רבה בר בר חנה

שאינו גדול כרבי אלעזר הוא כן

משתעי

[משוחח]!?

אמר רב פפא

: יש להחליף את השמות:

שדי

השלך והחלף

גברא

אחד

בינייהו

, בין שני השמות הנזכרים במעשה.

או ריש לקיש הוה

סחי בירדנא,

וזעירי

שהיה מבבל הושיט לו יד, ולזעירי הוא אמר זאת.

או רבה בר בר חנה הוה

סחי בירדנא,

ורבי אלעזר

הוא שהושיט לו יד.

כי אתא

ריש לקיש

לקמיה דרבי יוחנן

וסיפר לו את מה שאמר לרבי אלעזר,

אמר ליה

רבי יוחנן:

לאו היינו טעמא

, לא זהו המשל והנמשל של הכתוב.

כי

אי נמי סליקו

היו עולים

כולהו בימי עזרא

, גם

לא הוה שריא

שורה

שכינה במקדש שני

.

היות

דכתיב

[בראשית ט כז]:

יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם

.