Textfassung dieses Blattes: Original und Übersetzung
Joma 65b — Talmud auf Deutsch
Joma 65b aus dem Babylonischen Talmud: Zurat ha-Daf mit Raschi und Tosafot, deutsche Übersetzung und Notizen. Online lesen, kostenlos.
Originaltext — Joma 65b
וכי מ
קרבנות צבור קא אמרת
שיש קושיא על דברי?!
הרי יש לחלק בין חיוב הבאת השקלים, לבין קרבנות צבור הבאים מתרומת הלשכה:
שאני
[שונים]
קרבנות
ה
צבור
שמראש חדש ניסן ואילך אינם באים מהתרומה של השנה שעברה,
וכ
דברי
רבי טבי
ש
אמר
בשם
רבי יאשיה: דאמר רבי טבי אמר רבי יאשיה: אמר קרא
[במדבר כח יד] בענין עולת ראש חדש:
"זאת עולת חדש בחדשו
לחדשי השנה". הוזכרו בפסוק לשונות חדש מיותרים, ומכאן דרשו חכמים:
חדש והבא לי
את קרבנות השנה
מתרומה חדשה.
הלכך מודה רבי יהודה בשעירי יום הכיפורים שאבדו, שאינם קרבים לשנה הבאה.
ומקשינן: הרי רבי יהודה דיבר על פר ושעיר של יום הכיפורים, ואמר ששניהם ימותו.
הא תינח
, תירוצו של רבא אמנם מתרץ לענין ה
שעיר
שבא מכספי תרומת הלשכה, אבל לענין ה
פר
שבא מכספו של הכהן הגדול,
מאי איכא למימר
מדוע אין אומרים שיקרב לשנה הבאה?
ומתרצינן: חכמים גזרו
גזירה
שאסור להקריב את הפר,
אטו
[שמא] יבואו להקריב גם את ה
שעיר
[הבא מתרומת הלשכה] בשנה הבאה.
ותמהינן על דברי רבא:
ו
כי
משום גזירה
חכמים אמרו ש
ימותו?!
הרי משום גזירה היה די בכך שנאמר שהפר ירעה, ויביא אחר בדמיו לכשיסתאב.
ועוד,
אפילו לענין השעיר קשה:
הא דרבי
טבי אמר רבי יאשיה
[שאמר שקרבנות הצבור אינם באים מהתרומה הישנה]
מצוה
בלבד
היא,
אבל אם הקריב מהתרומה הישנה יצא בדיעבד.
דאמר רב יהודה אמר שמואל: קרבנות צבור הבאין באחד בניסן
ומכאן והלאה,
מצוה להביא מן החדש
[מתרומת השנה החדשה].
ואם הביא מן הישן יצא
בדיעבד,
אלא שחסר מצוה.
ומאחר שבדיעבד אם הקריב את קרבנות הצבור מהתרומה הישנה יצא ידי חובתו, אין ראוי להמית את השעיר משום דבר שאינו אלא מצוה.
ונדחה תירוצו של רבא. ומעתה חוזרת הקושיא: מדוע פר ושעיר של יום הכיפורים שאבדו אינם קרבים לשנה הבאה [לדעת רבי יהודה]?
אלא אמר רבי זירא
תירוץ אחר:
לפי שאין הגורל
שנעשה בשנה זו,
קובע משנה לחברתה,
לפיכך אי אפשר להקריב את השעיר שנשאר השנה בשנה הבאה.
ומקשינן:
ונייתי
, נביא שעיר נוסף בשנה הבאה
ונגריל
עליהם כבתחילה! ומתרצינן: אין עושים כן, משום
גזירה,
שחששו חכמים שאם יביאו בשנה הבאה את השעיר שנשאר מהשנה,
שמא
יהיו אנשים שלא יראו שהגרילו על השעירים מחדש, ו
יאמרו: הגורל קובע משנה לחברתה
גם בלא שהגרילו שנית.
ומקשינן: הרי רבי יהודה דיבר על פר ושעיר של יום הכיפורים, ואמר ששניהם ימותו, ו
הא תינח
, התירוץ של רבי זירא אמנם מתרץ לענין
שעיר
שמתקדש על ידי גורל.
אבל לענין
פר
[שאינו צריך גורל]
מאי איכא למימר
מדוע אין אומרים שיקרב לשנה הבאה?
ומתרצינן: חכמים גזרו
גזירה
שאסור להקריב את הפר
אטו
[שמא] יבואו להקריב גם את ה
שעיר
לשנה הבאה.
ותמהינן:
ו
כי
משום גזירה
אמרו חכמים ש
ימותו?!
די היה שנאמר שהפר ירעה [ויביא אחר בדמיו]!
ונדחה תירוצו של רבי זירא, וחוזרת הקושיא: מדוע פר ושעיר של יום הכיפורים שאבדו אינם קרבים לשנה הבאה [לדעת רבי יהודה]?
והתשובה דלהלן
אמרוה רבנן
[תלמידי אביי]
קמיה דאביי
: חכמים גזרו
גזירה
שאסור להקריב את הפר לשנה הבאה,
משום
שחששו שמא ימות הכהן הגדול בשנה זו, ויקריבו את פרו, והרי זה
חטאת שמתו בעליה
שאסור להקריבה.
ומקשינן:
הא תינח
תירוץ זה אמנם מתרץ לענין ה
פר
השייך לכהן הגדול [ויש חשש שהוא ימות]. אבל לענין ה
שעיר
ששייך לציבור
מאי איכא למימר
מדוע אינו קרב לשנה הבאה?
ומתרצינן: חכמים גזרו
גזירה
שאסור להקריב את ה
שעיר אטו
[שמא] יקריבו גם את ה
פר.
ותמהינן:
ו
כי
משום גזירה
אמרו חכמים ש
ימותו?!
די היה שנאמר שהשעיר ירעה [ויביאו אחר בדמיו]!
ונדחה תירוץ זה, וחוזרת הקושיא: מדוע פר ושעיר של יום הכיפורים אינם קרבים לשנה הבאה [לדעת רבי יהודה]?
אלא
צריך לומר תירוץ אחר:
חכמים גזרו
גזירה
שאסור להקריב את השעיר לשנה הבאה
משום חטאת שעברה שנתה
. שחששו שמא עד יום הכיפורים הבא תעבור שנה שלימה משנולד שעיר זה. וחטאת אינה כשרה אלא בתוך השנה הראשונה לחייה. ומיד הגמרא תמהה על התרצן: מדוע אתה קורא לזה
גזירה?!
הרי ודאי שעד יום הכיפורים הבא עוברת שנה שלימה, וממילא
היא גופה
[השעיר עצמו]
חטאת שעברה שנתה היא
, ואסור להקריבה מן התורה!
והתרצן מיישב את דבריו:
הא לא קשיא.
יש אופן שעד יום הכיפורים הבא, השעיר לא יפסל מדאורייתא משום חטאת שעברה שנתה.
כ
דברי
רבי
דלהלן:
דתניא
: המוכר בית בבתי ערי חומה, יכול לגאול אותו עד מלאת שנה. ונאמר בענין זה [בויקרא כה ל]:
"שנה תמימה"
.
"תמימה" - מלמד, שהוא
מונה שלש מאות וששים וחמשה יום, כמנין ימות
שנת
החמה
. ושנת החמה ארוכה משנת הלבנה 1 1 יום. ואפילו אם עיברו את השנה [שאז שנת הלבנה ארוכה משנת החמה], לעולם הולכים אחר שנת החמה.
וחכמים אומרים
: בשנה פשוטה [שאינה מעוברת]
מונה שנים עשר חדש מיום ליום
, כמו שישראל מונים על פי חדשי הלבנה.