Joma 49a — Talmud auf Deutsch

מיתיבי

לרב ששת שהכשיר הולכה בשמאל:

זר ואונן שיכור ובעל מום

, כל אלו

בקבלה ובהולכה ובזריקה

-

פסול

.

וכן יושב וכן שמאל פסול

בכל העבודות האלו; הרי בהדיא כי ההולכה בשמאל פסולה, ודלא כרב ששת.

ומסקינן:

תיובתא

דרב ששת.

ותמהינן עליה דרב ששת:

והא רב ששת

עצמו

הוא דאותבה

, כלומר: הביא ברייתא זו לבית המדרש כדי להקשות ממנה לענין אחר; ואם כן על כרחך שמע ברייתא זו, והאיך טעה לומר שההולכה כשירה בשמאל נגד הברייתא?!

ד

הרי

אמר ליה רב ששת לאמוריה דרב חסדא

[הוא כעין מתורגמן, שומע את דרשת רב חסדא ומסבירה לרבים]:

בעי

[שאל נא]

מיניה מרב חסדא: הולכה

של הדם

בזר

-

מהו

שתהא כשירה?

אמר ליה

רב חסדא לאמוריה:

כשירה

ההולכה בזר -

ומקרא מסייעני: "וישחטו הפסח, ויזרקו הכהנים מידם

של השוחטים הזרים, שנטלו השוחטים את הדם מידי הכהנים המקבלים והוליכום לכהנים הזורקים -

והלוים מפשיטים

", הרי שכשירה ההולכה בזר.

ו

הרי

מותיב רב ששת

על דברי רב חסדא הסובר: הולכה כשירה בזר - מן הברייתא הנזכרת:

"זר" ואונן שיכור ובעל מום

-

בקבלה "בהולכה" ובזריקה פסול; וכן יושב וכן שמאל פסול;

ותיקשי לרב חסדא הסובר: הולכה כשירה בזר -

הרי ששמע רב ששת ברייתא זו, והאיך אמר שלא כהברייתא?!

ומשנינן:

בתר דשמעה

רב ששת לברייתא זו מבני הישיבה שהקשו עליו ממנה - שוב

הדר אותבה

לרב חסדא.

והדרינן לעיקר מילתיה דרב חסדא שנסתרו מן הברייתא, ותמהינן:

והא רב חסדא קרא קאמר

כי ההולכה כשירה בזר, ואיך ניישב המקרא עם הברייתא הפוסלת הולכת הדם בזר?!

ומשנינן: השוחטים עומדים היו במקומן אצל הכהן המקבל, והכהן נותן להם את הכלי ובו הדם, ו

עבוד

[עשו] השוחטים

מעשה איצטבא

בעלמא - כלומר: לא היו מקרבין את הדם אצל המזבח לא בהולכת רגל ולא בהושטת יד, אלא כאיצטבא זו שמניחין כלי עליה, עד שבאו הכהנים זורקי הדם ונטלוהו מידם והוליכוהו אצל המזבח וזרקוהו, [רש"י זבחים יד ב, וראה ריטב"א שפירש באופן אחר קצת].

בעי רב פפא

:

חפן חבירו ונתן לתוך חפניו

של הכהן הגדול,

מהו?

מי אמרינן, דהא דכתיב: "ולקח" מלוא המחתה גחלי אש מעל המזבח ומלוא חפניו קטורת, אין לשון "ולקח" שאמרה תורה מוסב אלא על לקיחת הגחלים ולא על הקטורת.

ואם כן:

"מלא חפניו

והביא" בלבד הוא ד

בעינן

, ואין אנו צריכים אלא שתהיה הקטורת במלא חפניו ותבוא לחפניו בכל דרך שתבוא,

והא איכא

.

או דילמא "ולקח

-

והביא" בעינן

, כלומר: לשון "ולקח" מוסב אף על הקטורת שאף היא צריכה לקיחה, [רש"י כהבנת ה"בנין שלמה"; וראה הערה ],

והא ליכא

, כי הרי הכהן הגדול לא לקח. ומסקינן:

תיקו

.

בעי רבי יהושע בן לוי

:

חפן

כהן גדול ונתן לתוך הכף

ומת

, ונתמנה כהן גדול אחר תחתיו,

מהו שיכנס

כהן גדול

אחר

לבית קדשי הקדשים

בחפינתו

של זה, [ראה הערה ]?

אמר רבי חנינא

לתלמידיו:

בא וראה שאלת הראשונים

, כלומר: בואו וראו שהדור האחרון זוכה להתחכם כדורות הראשונים, שאף אני הייתי שואל שאלה זו, ועכשיו שאלה רבי יהושע בן לוי שהוא מן הראשונים, [רש"י]. ומתמהינן:

למימרא

האמנם כן הוא, כי

רבי יהושע בן לוי קשיש

היה מרבי חנינא ולכן קראו "ראשונים"?!

וה

רי

אמר רבי יהושע בן לוי: לי התיר רבי חנינא לשתות

שחיקת

שחליים

שעירבום במים

בשבת

.

ומפרשת הגמרא תחילה את הדברים, ואחר כך חוזרת הגמרא לקושייתה.

קא סלקא דעתין, כי משום איסור שתיית רפואה בשבת הוא שהוצרך רבי יהושע בן לוי לשאול הלכה; ולפיכך תמהינן: וכי

לשתות

היה צריך רבי יהושע בן לוי לשאול הלכה?! הרי

פשיטא

כי אין בכך איסור -

דתנן

: אף על פי שאמרו חכמים: אסור לחולה לאכול סמים המרפאים, ומשום גזירה שמא ישחוק סממנים בשבת [שהיא תולדה של מלאכת "דש", מאירי] -

אבל

כל האוכלין

הראויין לאכילה אף על פי שעיקרן לרפואה [תוספות ברכות לח א] -

אוכל אדם לרפואה

[ראה הערה ],

וכל המשקין שותה אדם לרפואה;

כי האוכל או השותה לאכילה מכוין, ואילו רפואה ממילא היא באה [גמרא שם].

אלא

כך הוא שאמר רבי יהושע בן לוי: לי התיר רבי חנינא

לשחוק ולשתות שחליים בשבת

, ואף שהשחיקה מלאכה היא.

ואכתי תמהינן:

היכי דמי?

אי דאיכא סכנתא

[חולה שיש בו סכנה היה רבי יהושע בן לוי], הרי פשיטא ד

משרא שרי

, ומה שאלה יש בדבר?!

ואי דליכא סכנתא

, הרי

מיסר אסיר

, ומה ספק יש בדבר, והאיך התיר לו רבי חנינא?!

ומשנינן:

לעולם דאיכא סכנתא

, אך שאלתו של רבי יהושע בן לוי, לא שאלה הלכתית היתה, אלא שאלה רפואית,

והכי קא מיבעי ליה

:

מי מסיא דניחול עלייהו שבתא

[האם מי השחליים מרפאים, שנחלל בגינם את השבת];

או לא מסיא, ולא ניחול עלייהו שבתא?

ומפרשינן:

ומאי שנא רבי חנינא

שהוצגה שאלה רפואית זו דוקא בפניו?

משום ד

רבי חנינא

בקי ברפואות הוא;

וכ

דאמר רבי חנינא: מעולם לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה

כיצד להרפא ממנה -

וחיה

"וחי" אותו אדם; הרי ששואלים היו לרבי חנינא בעניני רפואה.

ותמהינן: וכי אין מי שחי ממכת פרדה לבנה,

והא קא חזינן דחיי

[הרי רואים אנו כי הם חיים]?!

ומשנינן:

אימא

: כך הוא שאמר רבי חנינא: מעולם לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה

"וחיית

" בלשון נקיבה, ואמכה קאי שאין המכה מתרפאת [רש"י חולין ז ב].

ואכתי תמהינן:

והא קא חזינן דמיתסי

[מתרפאת] המכה?!

ומפרשינן: כי רק

ב

פרדות ד

סומקן אינהו וחיורן ריש כרעייהו

[גופן אדום, וראש רגליהן לבן] הוא ד

קאמרינן

שאין מתרפאת מכתם.

וכעת חוזרת הגמרא לשאלתה: למימרא דרבי יהושע בן לוי קשיש היה מרבי חנינא ולפיכך קראו "ראשונים" -

הרי

מכל מקום שמע מינה

מדקאמר רבי יהושע בן לוי: לי התיר "רבי" חנינא -

דרבי חנינא קשיש

היה מרבי יהושע בן לוי, שהרי אין דרך הזקנים לומר על הבחורים "רבי", אלא "לי התיר חנינא" היה אומר, כלומר: לי אמר חנינא שהיא רפואה [רש"י].

אלא

מכח קושיא זו אמרינן, ד

הכי קאמר

רבי חנינא על ספיקו של רבי יהושע בן לוי "חפן ומת מהו שיכנס אחר בחפינתו":

בוא וראה ש

שאלתן

של אחרונים [רבי יהושע בן לוי]

כשאילה של ראשונים

, שהרי אני מן הראשונים, ואף אני הייתי מתקשה בזאת [רש"י; ולריטב"א גירסא אחרת בזה, ראה שם].

ותמהינן:

ומי אמר רבי חנינא הכי

, כי אף הוא היה מסופק בדין חפן ומת מהו שיכנס אחר בחפינתו?!

והאמר רבי חנינא

:

כהן גדול שמת ביום הכפורים לאחר שחיטת פרו, ונתמנה אחר תחתיו, צריך זה שנתמנה להביא פר אחר ולשחטו, ומשום שאמרה תורה: בזאת יבוא אהרן אל הקודש "בפר" בן בקר לחטאת, הרי משמע:

"בפר" ולא בדמו של פר

-

ו

עוד

אמר רבי חנינא: קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה ולא כלום

.

וכיון שכן, הרי פשיטא שאין יכול הכהן הגדול להכנס בחפינתו של חבירו, כי רק לאחר שנתמנה הרי הוא שוחט את פרו, ונמצאת חפינת חבירו קודמת לשחיטת פרו, ואינה כלום; ואיך נסתפק רבי חנינא בדבר?!

ומכח קושיא זו מפרשינן לדברי רבי חנינא על שאלתו של רבי יהושע בן לוי באופן אחר, ו

הכי קאמר

:

א.

מדקא מיבעיא ליה

לרבי יהושע בן לוי

הא

[שאילה זו] אם נכנס הכהן שנתמנה בחפינת חבירו

; מכלל דקסבר

כדעת החולקים עלי:

בפר, ואפילו בדמו של פר

, וכבר נשחט הפר, ומתוך כך יש לו להסתפק אם נכנס בחפינת חבירו שהיתה אחר שחיטת הפר.

ב.

ול

פי

מאי דסבירא ליה

לרבי יהושע בן לוי, הרי

שאילתו כשאילת הראשונים

החולקים עלי [בדין דמו של פר], שאף להם נשאלה שאלה זו [רש"י].

מאי הוי עלה

דספיקו של רבי יהושע בן לוי?

אמר רב פפא

:

אי

כך הוא הדין:

חופן

בחוץ

וחוזר וחופן

בפנים בקודש הקדשים [מערה לתוך חפניו מן הכף, ונותן על מחתת הגחלים; ובדין זה נסתפקו בני הישיבה כדמפרש ואזיל] -

אם כן פשיטא לי ש

חבירו נכנס בחפינתו, ד

הרי אפילו אם תמצי לומר כי אין חפינתו של חבירו מועלת לו,

הא מקיימא חפינה

בפנים, [וראה הערה ].

אבל

אי אין חופן וחוזר וחופן

, ואין כאן אלא חפינת חבירו, אז באמת

תבעי לך

.

אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא: אדרבה! אי

הדין הוא כי

חופן וחוזר וחופן

, הרי פשיטא ש

לא יכנס אחר בחפינתו

-

כי ודאי אין חופני שניהם שוה במצומצם, נמצא כשבא כהן שני לערות לתוך חפניו את הקטורת "שנמדדה" לפי חפני הראשון -

אי אפשר שלא יחסר

ממלא חפניו שלו

ושלא יותיר

עליהם, ואין זו חפינה כדינה.

ואי אין חופן וחוזר וחופן

הוא ד

תבעי לך

.

דאיבעיא להו: חופן וחוזר וחופן או לא?

תא שמע

ממשנתנו: חפן מלא חפניו ונתן לתוך הכף הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו [

ו

]

כך היתה מדתה

.

מאי לאו

כך הוא פירוש המשנה:

כשם שמדתה

[מדידתה, ר"ח לעיל מז א]

בחוץ

, והיא: במלוא חפניו של כל כהן כמות שהוא,

כך מדתה

[מדידתה]

בפנים

בחפינה שניה -

הרי למדנו: חופן וחוזר וחופן.

ודחינן:

לא

תפשוט ממשנתנו שחופן וחוזר וחופן, כי

דילמא

אין כוונת המשנה "וכך היתה מדתה" כפי שפירשת, אלא:

שאם רצה לעשות מדה

כדי לקחת בה את הקטורת וליתן לתוך חפניו [רש"י לעיל מז א] הרי זה

עושה

, כלומר: לכשיעשה מידה לקחת בה, יעשנה כפי מידת חפניו של הכהן, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו.

אי נמי

כך יש לפרש דברי המשנה: וכך היתה מדתה של החפינה,

שלא יחסר ולא יותיר

ממלא חפניו של הכהן החופן [ריטב"א לעיל מז א; וראה פירוש רא"ל].

תא שמע

: