Joma 47a — Talmud auf Deutsch

מתניתין:

לאחר שחתה הכהן הגדול את הגחלים במחתה, והניחה מלאה גחלים על הרובד הרביעי שבעזרה [וכמבואר במשנה לעיל מג ב]:

הוציאו לו את הכף

, כשהיא ריקה, מלשכת בית הכלים, כדי לתת בה את הקטורת. ובה מוליך את הקטורת לקודש הקדשים, כדמפרש ואזיל.

ו

כן הוציאו לו מלשכת בית אבטינס [מאירי ],

את המחתה

בה היתה מונחת הקטורת.

חפן

הכהן הגדול -

מלא חפניו

מן המחתה,

ונתן לתוך הכף

.

הגדול

, גהן שהיה גופו גדול, היה חופן

לפי גדלו

, בחפניים גדולות, ואפילו גדולות כחופני בן קמחית, שהיתה ידו מחזקת כארבעה קבין -

והקטן

היה חופן

לפי קטנו

. ואפילו כבן גמלא, שלא היתה ידו מחזקת אלא כשני זיתים [מלאכת שלמה, מירושלמי].

וכך היתה מדתה

, מפרש לה בגמרא [רש"י. וראה הערה ].

ולאחר שחפן הכהן,

נטל את המחתה

של הגחלים [הנזכרת במשנה לעיל מג ב]

ב

יד

ימינו, ואת הכף

שבה הקטורת -

בשמאלו

, כדי ליתן את הקטורת על המחתה בבית קדשי הקדשים.

גמרא:

שנינו במשנה: הוציאו לו את הכף ואת "המחתה": קא סלקא דעתין שהוציאו לו עכשיו מחתה מלשכת הכלים, כדי לתת בה את הגחלים. ולפיכך תמהינן:

הוציאו

מחתה?!

וכי עכשיו הוציאו לו מחתה בשביל הגחלים?!

הא תנא ליה רישא

[הלוא כבר כתובה היא ברישא] במשנה הקודמת, שהרי שנינו שם:

נטל את המחתה ועלה לראש המזבח וחותה ויורד?!

ומשנינן:

התם

במשנה הקודמת, מדובר ב

מחתה דגחלים

.

ו

אילו

הכא

, במשנתנו, מדובר ב

מחתה דקטורת

, כדי לחפון מתוכה.

כ

דתניא: הוציאו לו את הכף ריקן מלשכת הכלים, ומחתה גדושה של קטורת

הוציאו לו

מלשכת בית אבטינס

, מהמקום שבו היו כותשים את הקטורת ומערבין את סמניה.

שנינו במשנה:

חפן מלא חפניו ונותן לתוך הכף, הגדול לפי גדלו, והקטן לפי קטנו

.

וכך היתה מדתה

:

ותמהינן:

כף ביום הכפורים

-

למה לי?!

והרי "ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ד', ו

מלא חפניו

קטורת סמים דקה,

והביא

מבית לפרוכת",

אמר רחמנא

. ומשמע: יביאנה לקטורת לפני ה' בחפניו, בלא כלי!

ואם כן, למה לי כף!? [וראה הערה ]

ומשנינן:

משום דלא אפשר

להביאה לקטורת אל מבית לפרוכת בחפניו.

כי:

היכי נעביד

, איך יעשה כדי להכניס את הקטורת שבחפניו ואת הגחלים שבמחתה, לבית קדשי הקדשים?

אם

נעייל

[יכניס] תחילה את מחתת הגחלים,

והדר נעייל

במלוא חפניו את הקטורת.

הרי אי אפשר לעשות כך. כי -

הבאה אחת אמר רחמנא

לגחלים ולקטורת! כדכתיב "ולקח מלא המחתה גחלי אש, ומלא חפניו קטרת סמים דקה, והביא מבית לפרוכת".

ולא שתי הבאות

.

ואם

נשקליה

הכהן הגדול

לקטורת בחופניו, ונחתיה

ויניח כהן אחר

למחתה

עם הגחלים

עילויה

מעל גבי הקטורת שבידי הכהן הגדול,

וליעול

, וכך יכנס הכהן הגדול לבית קדשי הקדשים.

אף זה לא יתכן.

שהרי

כי מטי התם

-

היכי לעביד!?

כשיגיע לבית קדשי הקדשים, האיך יעשה? איך יוכל להוריד את המחתה המונחת על הקטורת שבשתי ידיו המלאות?

שמא תאמר:

נשקליה בשיניה, ונחתיה למחתה

, יטול את המחתה בשיניו, ויוריד את המחתה?! אף זה אי אפשר, כי -

השתא לפני מלך בשר ודם אין עושין כן

מפני הכבוד.

לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא

-

על אחת כמה וכמה

שאין לעשות זאת!

הלכך, אי אפשר

להכניס את הקטורת במלא חפניו עם המחתה כאחת לבית קדשי הקדשים.

וכיון דלא אפשר, עבדינן כדאשכחן

כמו שמצינו

ב

קרבנות ה

נשיאים

בחנוכת המזבח, כדכתיב: "כף אחת עשרה זהב מליאה קטורת".

שנינו במשנה:

נטל את המחתה

עם הגחלים

בימין, ואת הכף

עם הקטורת

בשמאל

:

ותמהינן: והרי הקטורת חשובה היא מן הגחלים, ואיך לוקח הכהן את הגחלים בימין החשובה, ואת הקטורת בשמאל?! והרי זה כאילו ה

יציבא

[אזרח] החשוב עומד

בארעא

[על הארץ],

ו

ה

גיורא

[גר] הפחות ממנו עומד

בשמי שמיא

[ברום השמים]?!

ומשנינן:

זו

המחתה עם הגחלים -

מרובה

וכבדה, שהרי יש בה שלושה קבין גחלים

וזו

; - הכף עם הקטורת -

מועטת

וקלה, שאינה מחזקת אלא מלוא חפניים קטורת; ולפיכך נוטל את הכבדה בימינו ואת הקלה בשמאלו.

ואפילו בזמן ששניהן שוין

, ויש גם בכף שלושה קבין של קטורת [רש"י]

וכמעשה דרבי ישמעאל בן קמחית

כהן גדול, שהיה חופן הרבה קטורת בחפניו [וכדמפרש ואזיל, וראה הערה ] -

אפילו הכי, כיון שברוב כהנים גדולים הגחלים מרובים מן הקטורת, לפיכך היו כולם נוטלים את המחתה בימין ואת הכף בשמאל.

[

זו חמה וזו צוננת

] [ב"ח מחקו על פי רש"י; וראה הערה ].

אמרו עליו על רבי ישמעאל בן

האשה ששמה

קמחית

, שהיה כהן גדול,

שהיה חופן ארבעת קבין של קטורת במלוא חפניו

, כי היה גדול במידותיו וחפניו גדולות.

והיה משתבח

ואומר: כל הנשים

שילדו - אף הן

זרדו

[מפרש לה ואזיל].

ו

אילו

זרד

של

אימא

כלומר: אני -

עלה לגג

, גבר על כולן.

ומפרשינן להא דאמר: כל הנשים זרדו, וזרד אימא עלה לגג:

איכא דאמרי: בערסן

, הוא מאכל של חיטים הנקרא דייסא [ריטב"א, וראה הערה ], שהיו אוכלות הנשים כשהן מעוברות כדי להברות את עצמן ואת עובריהן, ועל כך אמר רבי ישמעאל הדייסא שאכלה אמי, הועיל לה יותר מאשר לשאר הנשים.

וכדרבה בר יונתן, דאמר רבה בר יונתן, אמר רבי יחיאל

:

ערסן יפה לחולה

, וסתם הנשים העוברות חולות הן, והיו אוכלות אותו כדי להברות אותן ואת עובריהן [רש"י; ובריטב"א פירש: יפים לחולה, וכן לעוברות, שמלבן אותן ומלבן את העובר].

ואיכא דאמרי: בשכבת זרע

, שאין יצירת הולד מכל הטיפה, אלא מן הברור שבה, ועל כך אמר שבירור הטיפה שקלטה אמי גדל ועלה לגג.

וקראו רבי ישמעאל: זרד, על שם "חבילי זרדים", על שם הברור ו"המאוסף" מטיפת שכבת זרע [ריטב"א].

ו

זה שאנו אומרים, שלא נוצר אדם מן כל הטיפה אלא מן הברור שבה, הוא

כדרבי אבהו

:

דרבי אבהו רמי

[היה מקשה] המקראות זה על זה:

כתיב

במקום אחד:

"ותזרני

" - [חסר אל"ף] שהוא לשון בירור בנפה שנקראת "מזרה" - [

חיל

]

למלחמה

.

וכתיב

במקום אחר:

ותאזרני

[באל"ף], שהוא לשון חגירת כח במתנים -

חיל למלחמה

.

אלא, כך

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא

: בתחילה -

זריתני

, ביררתני מתוך הטיפה, כאדם שזורה בבית הגרנות, נוטל את האוכל ומניח את הפסולת.

ו

אחר כך

זירזתני

, חגרת כחי במתני [נתבאר על פי נדה לא א, ועל פי רש"י שם].

אמרו עליו על רבי ישמעאל בן קמחית

:

פעם אחת

ביום הכפורים [רש"י ],

סיפר דברים עם ערבי אחד בשוק, ונתזה צינורא

של רוק

מפיו

של הערבי

על בגדיו

של רבי ישמעאל, וטימאתו לרבי ישמעאל. כי הגויים, עשאום חכמים כזבים לכל דבריהם, ורוקן מטמא כשל זב [מאירי], ונטמא רבי ישמעאל טומאת ערב, שהרי רוקו של זב מטמא במשא, [ראה הערה ].

ונכנס ישבב אחיו ושימש תחתיו

בכהונה גדולה.

וראתה

קמחית

אמן

של האחים,

שני כהנים גדולים

מבניה

ביום אחד

.

ושוב אמרו עליו על רבי ישמעאל בן קמחית: פעם אחת

ביום הכפורים

יצא וסיפר עם הגמון

[דק"ס]

אחד בשוק, ונתזה צינורא מפיו

של ההגמון הגוי

על בגדיו של רבי ישמעאל

, וטימאתו.

ונכנס יוסף, אחיו

של רבי ישמעאל,

ושימש תחתיו

[במקומו] בכהונה גדולה.

וראתה

קמחית

אמן, שני כהנים גדולים

מבניה

ביום אחד

.

תנו רבנן: שבעה בנים היו לה לקמחית, וכולן שימשו בכהונה גדולה

.

אמרו לה חכמים

לקמחית:

מה עשית שזכית לכך?

אמרה להם

קמחית:

מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי

, בשעה שהיתה יכולה לכסותם [ת"י].

אמרו לה חכמים

לקמחית:

הרבה עשו כן

והיו צנועות כמותך,

ולא הועילו

, [ראה הערה ].

תנו רבנן

:

כתיב גבי מנחה הנקמצת: והרים ממנו

"בקומצו

". והיה לו לומר: והרים ממנו "קומצו" [שיח יצחק]; כדי ללמדך -

שלא יעשה מידה לקומץ

. שלא יעשה כלי כמידת קומצו של הכהן הקומץ, ויקמוץ בה, אלא יקמוץ בקומצו שלו.

איבעיא להו: מהו שיעשה

הכהן הגדול

מידה לחפינה

ויטול בה את הקטורת?

האם נאמר: רק

התם

גבי קומץ,

הוא

שאינו יכול לעשות מידה לקומץ,

ד

הא

כתיב

"והרים ממנו

בקומצו

" -

אבל הכא דלא כתיב

: וחפן

בחפניו, אלא

כתיב: ו

מלא חפניו קטורת סמים דקה

והביא מבית לפרוכת, ולא משמע שיחפון דוקא בחפניו; אם כן,

לא

איכפת לן שיעשה מידה למלא חפניו.

או דילמא: יליף

גזירה שוה:

"מלא

" [ומלא חפניו]

"מלא" מקומצו

[קרא אחרינא כתיב: וקמץ משם "מלא" קומצו]?

תא שמע

ממשנתנו: חפן מלא חפניו ונתן לתוך הכף, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו,

וכך היתה מדתה

.

מאי לאו

הכי קאמר:

שאם רצה לעשות מידה

-

עושה,

ויעשנה כפי מידתן של חופני הכהן. הגדול לפי גדלו, והקטן לפי קטנו.

הרי למדנו שיכול לעשות מידה לחפינה.

ודחינן:

לא

. אין לפרש כך את דברי המשנה.

אלא

הכי קאמר

: [ראה הערה (\20)]

וכך

כדרך מדידתה בחוץ על ידי חפניו - היתה מדידתה [ר"ח] גם בפנים. ש

היה חוזר וחופנה לפנים

. שבבית קדשי הקדשים היה מערה את הקטורת לתוך חפניו מן הכף, ונותן את הקטורת על הגחלים שבמחתה. ולא יערה מן הכף על המחתה [רש"ש, וראה שם].

ומקשינן: אם כן כאשר פירשת,

שמעת מינה

ממשנתנו, כי

חופן

בחוץ

וחוזר וחופן בפנים

, ותפשוט ממשנתנו את הספק שנסתפקו בזה בגמרא לקמן מט א?!

ומשנינן: לא תפשוט כלום. שהרי אם באת לפשוט כי "חופן וחוזר וחופן", אומר לך:

דילמא

כוונת המשנה:

שאם רצה לעשות מידה

-

עושה

.

ואם תבוא לפשוט שעושים מידה לחפינה, אומר לך: דילמא כוונת המשנה ש"חופן וחוזר וחופן".

אי נמי

יש לדחות הפשיטות, ממה שאמרו במשנה "וכך היתה מדתה", שעושים מידה לחפינה. כי יש לפרש דקא משמע לן משנתנו שיהא מלוא חפניו בצמצום [ריטב"א ],

שלא יחסר

ממלא חפניו,

ושלא יותיר

מהם.

תנו רבנן

בענין קמיצת המנחה: כתיב: וקמץ משם

"מלא קומצו

",

יכול

יהא הקומץ

מבורץ

, מבצבץ מכל צד ויוצא -

תלמוד לומר: בקומצו

.

אי בקומצו, יכול

נאמר: כל כמה שהקומץ חסר יותר טוב, ויקמוץ

אפילו בראשי אצבעותיו

בלבד, ולא ימלא את כל אורך פס ידו -

תלמוד לומר: "מלא" קומצו

, והיינו:

כדקמצי אינשי

כדרך שאנשים קומצים.

הא כיצד

: מכניס צידי אצבעותיו, ודוחק בקמח, והקמח נכנס בתוך ידו, ו

חופה

[סוגר]

שלש אצבעותיו

[שבין הזרת והאגודל]

על

כל

פיסת ידו, וקומץ

.