Joma 45b — Talmud auf Deutsch

שסודרן

בבוקר

על גבי מזבח

.

ואם אין

המזבח

מחזיקן

מנין

שסודרן על הכבש או על גבי סובב

,

עד שיעשה

את ה

מערכה

ה

גדולה

של היום, ואחר כך חוזר

וסודרן

עליה?

תלמוד לומר: "אשר תאכל האש את העולה על המזבח".

ומילים אלו מיותרות הן, שהרי כבר למדנו בתחילת הפרשה שהאש אוכלת את העולה [שנאמר: "היא העולה על מוקדה"]. ולמה חזרה התורה וכתבה זאת פעם שניה? אלא, בא הכתוב ללמד על אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב, שחוזרים ונותנים אותם על אש המערכה הגדולה עם העולה [של היום].

ורבי מאיר

, שסובר עשו מערכה נפרדת להקטרת האברים והפדרים שלא נתעכלו מבערב, יפרש שהפסוק בא ללמד:

דוקא

עיכולי עולה

, בשר עולה שקפץ מעל האש [מחמת חוזק האש] לפני שגמר להתעכל -

אתה מחזיר

[למערכה בפני עצמה].

ואי אתה מחזיר קטורת

שפקעה מן האש, להקטירה שנית על המזבח.

דתני רבי חנניא בר מניומי

, ברייתא שנאמרה

בדבי

[בבית מדרשו של]

רבי אליעזר בן יעקב

:

"אשר תאכל האש את העולה על המזבח"

\- מלמד הכתוב שדוקא

עיכולי עולה אתה מחזיר, ואי אתה מחזיר עיכולי קטורת.

ועתה הגמרא מבארת מנין למדנו שביום הכיפורים עשו מערכה בפני עצמה לקטורת הנעשית בקדש הקדשים:

דכולי עלמא, מיהת, מוסיפין בו ביום אית להו

. הכל מודים, מכל מקום, שביום הכיפורים הוסיפו מערכה נפרדת לקטורת הנעשית בקדש הקדשים -

מנא להו

, מנין למדו דבר זה?

נפקא להו

, דין זה יצא להם

מ

דכתיב

"והאש

על המזבח תוקד בו". שהיה הכתוב יכול לומר "אש". ולמה הוסיף וא"ו ואמר "והאש"? ללמד שהיתה מערכה נוספת לקטרת של קדש הקדשים.

ואפילו למאן דלא דריש וא"ו

, אפילו לרבי יהודה ורבי יוסי שלא דורשים את תוספת האות ו [לעיל על הפסוק "ואש המזבח תוקד בו"], מכל מקום

וא"ו ה"א דריש

[כיון שהכתוב הוסיף כאן שתי אותיות: ו' וה'].

ומאחר שדרשנו את כל לשון "מוקד" או "תוקד" שבפרשה, מבארת הגמרא את המשך הפרשה [ויקרא ו פסוק ו] שנאמר: "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה".

"אש תמיד

תוקד" -

למאי אתא

, לאיזה צורך הוא בא?

מיבעי ליה לכדתניא

:

דתניא"

"אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה"

-

לימד על מערכה שניה של קטורת

[המיועדת לגחלי הקטורת],

שלא

תהא

על המזבח הפנימי,

אלא על המזבח החיצון.

וממשיכה הברייתא:

אש

שהכניסו ביום הכיפורים ב

מחתה

לקדש הקדשים,

ו

כן האש שהדליקו בה בכל יום את נרות ה

מנורה

-

מניין

שהדליקו אותה מן האש שעל המזבח החיצון?

ודין הוא

. יש לדון דבר זה ממקום אחר:

נאמרה אש בקטורת

שבהיכל,

ונאמרה אש במחתה

[קטורת שבקדש הקדשים],

ו

נאמרה אש בהדלקת ה

מנורה

.

מה

האש שנאמרה

להלן

[בקטורת] היתה

על מזבח החיצון

-

אף

האש שנאמרה

כאן

[במחתה ומנורה] היתה

על מזבח החיצון.

או כלך לדרך זו

, שמא תלמד את דין אש המחתה והמנורה מאש הקטורת באופן אחר:

נאמרה אש בקטורת

שבהיכל,

ונאמרה אש במחתה

של קדש הקדשים

ו

ב

מנורה

:

מה

האש שנאמרה

להלן

, אש הקטורת שהוקטרה בהיכל על המזבח הפנימי, נעשתה האש

בסמוך לו

, על המזבח החיצון, הסמוך למקום ההקטרה על המזבח הפנימי

\-

אף

האש ב

מחתה

[שהוקטרה בקדש הקדשים]

ו

האש שבהדלקת ה

מנורה

צריכה להעשות

בסמוך לו

, על מזבח הפנימי, הסמוך למנורה ולבית קדש הקדשים, [ולא על המזבח החיצון.

תלמוד לומר: "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה".

כלומר:

אש תמיד שאמרתי לך

, אש שאמרתי לך בה "תמיד", דהיינו האש של המנורה [שנאמר בה: "להעלות נר תמיד" ויקרא כד ב], אותה האש

לא תהא

נעשית

אלא בראשו של מזבח החיצון

.

וממשיכה הברייתא: אמנם

למדנו

שהיתה נעשית על המזבח החיצון

אש למנורה

.

אש למחתה

-

מניין

שהיתה נעשית על מזבח החיצון?

עונה הברייתא:

ודין הוא

. יש לדון דבר זה ממקום אחר:

נאמרה אש במחתה, ונאמרה אש במנורה.

ונלמד את אש המחתה מאש המנורה:

מה להלן

במנורה, האש היתה נעשית

על גבי מזבח החיצון, אף כאן

במחתה, האש היתה נעשית

על מזבח החיצון.

שואלת הברייתא:

או כלך

, שמא תלך

לדרך זו

, לומר להיפך, שאש המחתה היתה נעשית על מזבח הפנימי: שהרי

נאמרה אש בקטורת

הנעשית בהיכל כל יום,

ונאמרה אש במחתה

[בקטורת שבקדש הקדשים], ונלמד את אש המחתה מאש הקטורת:

מה להלן

בקטורת, היתה האש

בסמוך לו

[במזבח החיצון הסמוך להיכל],

אף כאן

, בקטורת שבקדש הקדשים, האש היתה

בסמוך לו

[במזבח הפנימי הסמוך לקדש הקדשים].

עונה הברייתא:

תלמוד לומר

, לכך נאמר [ויקרא טז יב] בענין אש המחתה [בקטרת שבקדש הקדשים]:

"ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה'".

ו"לפני ה'" היינו במערב המזבח, שהוא כנגד ההיכל.

איזהו מזבח שמקצתו "לפני ה'" ואין כולו לפני ה'

עד שהוצרך הכתוב לפרש בו "מלפני ה'"?

הוי אומר זה מזבח החיצון!

שהרי המזבח הפנימי כולו לפני ה'. ומכאן שאש המחתה היתה ניטלת מעל גבי המזבח החיצון.

והגמרא מוסיפה ומבארת את הפסוק ["ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה'"].

ואיצטריך למיכתב

יש צורך לכתוב

"מעל המזבח". ואצטריך למיכתב

ויש צורך לכתוב גם

"מלפני ה'"

:

דאי כתב רחמנא "מעל המזבח"

בלבד,

הוה אמינא

הייתי אומר

מאי מזבח?

מזבח הפנימי!

לכן

כתב רחמנא "מלפני ה'"

[ואיזהו מזבח שרק מקצתו לפני ה'? זה מזבח החיצון].

ואי כתב רחמנא "מלפני ה'"

בלבד,

הוה אמינא

, הייתי אומר שצריך ליטול גחלים

דוקא "מלפני ה'"

, כנגד פתח ההיכל ממש [שההיכל הוא מקום השכינה].