Joma 41a — Talmud auf Deutsch

והרי ברייתא זו בספרא היא שנויה, ו

סתם סיפרא

-

מני?

ברייתא שנשנתה בספרא סתם [בלא לפרט מי הוא התנא ששנאה] מי הוא ששנה אותה? הלא

רבי יהודה

הוא זה ששנאה.

וקא תני: "הגורל עושה חטאת, ואין השם עושה חטאת".

אלמא

, מוכח מכאן, ש

הגרלה מעכבא

אפילו לדעת רבי יהודה. וזה כשיטת רבי ינאי בלשון השניה.

ומכאן

תיובתא דמאן דאמר "הגרלה לא מעכבא

" לרבי יהודה [לרבי יוחנן לפי שתי הלשונות, ולרבי ינאי לפי הלשון הראשונה].

ומסקינן: אכן

תיובתא

היא! ונדחו דברי האומרים שלדעת רבי יהודה הגרלה אינה מעכבת.

ועתה מבארת הגמרא את מה ששנינו בברייתא שבשאר קרבנות הצריכות פירוש, כגון קני זבים וזבות, אם קרא עליהם שם [לזו חטאת ולזו עולה] התקדשו בדיבורו.

אמר רב חסדא: אין ה"קינין

" [שתי תורים או שני בני יונה הבאים כזוג לקרבן ולכן הם נקראים "קן"]

מתפרשות

שעוף זה הוא לעולה ועוף זה הוא לחטאת,

אלא

:

או ב

שעת

לקיחת בעלים

בשעה שהבעלים קנה את התורים, שאז אם אמר תור זה אני קונה לחטאת ותור זה לעולה, דבריו קיימים.

או

, אם הבעלים לא קראו להם שם בשעת הקניה,

בעשיית הכהן

בשעה שהכהן מקריבם, יאמר "זה אני מקריב לחטאת, וזה אני מקריב לעולה". [ר"ח].

אבל אם הבעלים לא קראו להם שמות לחטאת ולעולה בשעת קנייתם, אין הם עוד יכולים לקבוע איזה עוף הוא לעולה ואיזה לחטאת, וגם אם ייחדו עוף אחד מסויים לעולה ואת חבירו לחטאת אין דבריהם קיימים, והכהן יכול לשנות בשעת עשייתו ממה שאמרו.

אמר רב שימי בר אשי: מאי טעמא דרב חסדא?

דכתיב

[ויקרא יב ה] בענין יולדת עניה:

"ולקחה

שתי תורים או שני בני יונה, אחד לעולה ואחד לחטאת".

ובענין זב שמקריב שתי תורים או שני בני יונה נאמר [ויקרא טו טו]:

"ועשה

אותם הכהן אחד חטאת והאחד עולה".

ומכאן למד רב חסדא שהעופות נקבעים

או בלקיחה

כלשון הכתוב ביולדת,

או בעשיה

כלשון הכתוב בזב.

מיתיבי

סתירה לדברי רב חסדא, מהברייתא דלעיל:

שהרי שנינו בברייתא: נאמר [ויקרא טז ט] בענין שעיר החטאת של יום הכיפורים:

"ועשהו חטאת"

מכאן ש

הגורל

בלבד

עושה

את השעיר

חטאת. ואין

קריאת

השם עושה חטאת.

שיכול

אני לומר:

והלא דין הוא

ללמוד להיפך, מקל וחומר:

ומה במקום שלא קידש הגורל

, בשאר מקומות שמביאים שני קרבנות ממין אחד, כגון קיני זבים וזבות ויולדות, שצריך לפרש מי מהם החטאת ומי הוא העולה, ואין הגורל מקדשם, בכל זאת

קידש השם

, הם מתקדשים בקריאת שם הקרבן.

מקום שקידש הגורל

, בשני שעירי יום הכיפורים -

אינו דין

שנאמר

שיקדש השם

, מקל וחומר?!

תלמוד לומר

, לכך נאמר:

"ועשהו חטאת"

. ללמד שרק

הגורל

[שהוזכר בפסוק קודם]

עושה

את השעיר

חטאת, ואין השם עושה

את השעיר

חטאת.

ומדברי הברייתא הזאת יש להקשות על רב חסדא, שאמר אין הקינים מתפרשות אלא בלקיחה או בעשיה:

והא הכא

בענין ההגרלה של שעירי יום הכיפורים,

דלאו

ב

שעת לקיחה

היתה ההגרלה, שהרי כבר מאתמול לקחן,

ולאו

ב

שעת עשייה היא

, שהרי אחרי ההגרלה היה עושה כמה עבודות, לפני הקרבת השעיר [ר"ח].

וקתני

בה

דקבע

הגורל. והרי התנא רצה ללמוד מכאן בקל וחומר שאף השם יקבע. ומשמע, כשם שהגורל קובע שלא בשעת הלקיחה והעשייה, כך גם השם יקבע שלא בשעת הלקיחה והעשייה. ושלא כדברי רב חסדא.

אמר

תירץ

רבא: הכי קאמר

, כך התכוין התנא לומר:

והלא דין הוא:

מה במקום שלא קידש הגורל

[כמו בקינים],

ואפילו

אם יגריל

בשעת לקיחה, ו

כן

אפילו

אם יגריל

בשעת עשייה

, בכל זאת

קידש השם, בשעת לקיחה ובשעת עשייה.

מקום שקידש הגורל

, בשעירי יום הכיפורים,

שלא

בשעת

לקיחה ושלא בשעת עשייה

-

אינו דין שיקדש השם בשעת לקיחה ובשעת עשייה

[כמו בשאר הקרבנות]?!

ולעולם אין קריאת השם קובעת בקינים אלא בשעת לקיחה או עשייה. וכדברי רב חסדא.

תא שמע

סתירה לדברי רב חסדא: טמא שנכנס למקדש בשוגג חייב בקרבן "עולה ויורד" בערכו. והיינו, העשיר מביא כבשה או שעירה לחטאת, העני מביא שתי תורים או שני בני יונה, אחד לחטאת ואחד לעולה. ואילו הדל שבדלים מביא עשירית האיפה סולת לחטאת.

ושנינו בברייתא:

מטמא מקדש

[טמא שנכנס למקדש בשוגג] שהיה

עני, והפריש מעות לקינו

לקנות בהם שתי תורים או שני בני יונה,

ו

בינתיים

העשיר

, והתחייב בכבשה או שעירה לחטאת, אך אינו חייב להביא עולה.

אך הוא טעה, וחשב שהיות והוא העשיר הרי הוא חייב בשתי בהמות במקום שני העופות.

ו

לכן,

אחר כך

חילק את המעות שהפריש לרכישת קינו לשני חלקים, ופירש ו

אמר

שמעות

אלו

יהיו

לחטאתו, ו

מעות

אלו לעולתו

.

ולבסוף נודע לו שהוא חייב להביא רק כבשה לחטאת כדין העשיר ואינו חייב בעולה. כיצד יעשה בדמים הללו?

מוסיף

דמים על מעות החטאת שבידו,

ומביא חובתו

כבשה לחטאת

מדמי חטאתו

, מן המעות שהפריש לחטאת העוף.

ואין מוסיף

דמים

ומביא

את חטאת

חובתו מדמי עולתו

, מפני שכבר חלה על המעות הללו קדושת עולה, ואין משנים מקדושת עולה לקדושת חטאת.

ומדברי הברייתא קשה על רב חסדא:

והא הכא

בברייתא מבואר שלאחר שהפריש את המעות פירש אלו לחטאת ואלו לעולה,

דלאו שעת לקיחה

[קניית העופות] היא,

ולאו שעת עשייה היא

.

ו

אף על פי כן

קתני

בברייתא

דקבע

עליהם השם, ואינו יכול לשנותם! ואילו רב חסדא אמר שאין השם קובע אלא בשעת לקיחה או עשייה!

אמר רב ששת

למקשן: הרי יש לתמוה על דבריך:

ותסברא

, וכי אתה סבור שהגירסא בברייתא שהבאת היא נכונה?!

והאמר

[והרי אמר]

רבי אלעזר אמר רבי הושעיא: מטמא מקדש עשיר

שחייב להביא כבשה או שעירה,

והביא קרבן עני

קן עופות -

לא יצא!

וכיון דלא יצא

אפילו בדיעבד -

היכי קבע!?

איך הוא קבע את מקצת הדמים לעולה? והרי הוא אינו חייב בעולה!?

אלא, מאי אית לך למימר

, מה אתה המקשן צריך לומר [כדי לתרץ את דברי הברייתא], בעל כרחך אתה מוכרח לומר שגירסת הברייתא משובשת. ואם כן, גם לפי רב חסדא יש לתקן את הגירסא בברייתא.

וכמו שלדבריך יש לגרוס בברייתא: "מטמא מקדש עני שהפריש מעות לקינו, ואמר אלו לחטאתו ואלו לעולתו, ואחר כך העשיר".

והיינו,

שכבר אמר

"אלו לחטאתי ואלו לעולתי" -

מעניותו

, בעודו עני. ולכן יכול לקבוע על מקצת הדמים שם עולה.

הכי נמי

, כך גם נתרץ את דברי רב חסדא, שהגירסא בברייתא היא בענין

שכבר אמר

"אלו לחטאתי ואלו לעולתי"

משעת הפרשה

ממש. לפי שהפרשת המעות היא כלקיחת העופות. וכשם שבשעת לקיחת העופות הוא קובע עליהם שם, כך בשעת ההפרשת המעות הוא קובע להם שם.

אך עדיין יש להקשות.

כי רב ששת הוכיח שגירסת הברייתא משובשת מדברי רבי אלעזר בשם רבי הושעיא, שאמר: מטמא מקדש עשיר והביא קרבן עני לא יצא ידי חובתו.

אך רבי חגא חולק, ואומר בשם רבי יאשיה כי מטמא מקדש עשיר שהביא קרבן עני יצא. ולפיו יש להקשות:

ולרבי חגא אמר רבי יאשיה

,

דאמר

מטמא מקדש עשיר שהביא קרבן עני

יצא

,