Joma 34a — Talmud auf Deutsch

תלמוד לומר

[בויקרא ו ה] בענין עולת התמיד: "ובער עליה [על מערכה ראשונה] הכהן עצים בבקר בבקר,

וערך עליה העולה"

ואמר רבא

: כך הוא ביאור דברי הברייתא:

כיון שנאמר

"העולה"

בה"א הידיעה, ולא נאמר "עולה", למדנו שעולת התמיד

היא עולה ראשונה

על גבי המערכה.

עוד אמר אביי בסדר המערכה:

י

.

ו

הקטרת ה

מנחה

הבאה עם התמיד, קודמת

ל

הקטרת מנחת

חביתין

של כהן גדול.

וטעם הדבר: שנאמר [בויקרא כג לז]: "להקריב אשה לה'

עולה ומנחה

זבח ונסכים דבר יום ביומו". הסמיך הכתוב עולה ומנחה, ללמדך, שמנחת העולה באה מיד אחרי העולה, ולא יפסיקו החביתין בין עולת התמיד למנחתה. [ולכן הקטירו את החביתין אחרי מנחת התמיד].

עוד אמר אביי בסדר המערכה:

יא

.

ו

מנחת ה

חביתין

קודמת

לנסכים

של יין הבאים עם התמיד.

וטעם הדבר: מפני שגם לחביתין יש

שום

[שם]

מנחה,

שנאמר [בויקרא ו יג] בענין החביתין: "עשירית האפה סלת מנחה תמיד". וכיון שחביתין נקראת מנחת תמיד, צריך להסמיך אותה לתמיד, מיד לאחר מנחת נסכיו. [רש"י, על פי הגהת שיח יצחק והרש"ש].

עוד אמר אביי בסדר המערכה:

יב

.

ונסכים

של יין הבאים עם התמיד קודמים

למוספין.

וטעם הדבר: שנאמר בפסוק [ויקרא כג לז] שהבאנו לעיל:

"זבח ונסכים"

. למדנו מכאן שלא יפסיק קרבן אחר בין הזבח לבין הנסכים הבאים עמו. [ולכן הקריבו את המוספין אחרי הנסכים].

עוד למדנו בסדר המערכה:

יג

.

ומוספין

קודמים

לבזיכין

של לבונה הבאים עם לחם הפנים.

ומקשינן:

והתניא: בזיכין קודמים למוספין!

ומתרצינן:

תנאי היא

. יש מחלוקת תנאים בדבר זה במסכת פסחים [נח א].

אמר אביי: מסתברא

-

כמאן דאמר מוספין קודמין לבזיכין

.

שהרי

לאו, מי אמרת

, וכי לא למדת לעיל שכאשר נאמר בפסוק

"בבקר בבקר"

פעמיים, אנו למדים מכאן

להקדים

את העבודה האמורה באותו פסוק?!

אם כן,

הכא נמי

, גם כאן בענין הבזיכין, נאמר

"ביום, ביום"

פעמיים ["ביום השבת, ביום השבת יערכנו". ויקרא כד ח ]

לאחר

את הבאתם, ביום.

ואילו במוספין נאמר "ביום השבת" פעם אחת בלבד.

ולשון "ביום" מלמדת על איחור, כלומר בשעה שאור היום התעצם, ולא בבוקר שהאור מועט. וכיון שנאמר בבזיכין פעמיים "ביום" משמע שיתאחר יותר מן המוספין שנאמר בהם "ביום" פעם אחת בלבד [ר"ח. רש"י פסחים נח א].

ועתה מפרשינן את דברי התנא הסובר שבזיכין קודמין למוספין.

והוינן בה:

מאי טעמא

מה הטעם

דמאן דאמר בזיכין קודמין למוספין?

ומשנינן:

גמר

, למד את דין הבזיכין בגזירה שוה

"חוקה חוקה" מחביתין

. שנאמר [בויקרא ו טו] בענין מנחת החביתין: "חק עולם לה'". ונאמר [בויקרא כד ט] בענין הבזיכים: "קדש קדשים הוא ... חק עולם".

וכשם שחביתין קודמים למוספין כך גם בזיכים קודמים למוספין.

ומקשינן:

אי מהתם גמר

, אם כדבריך שהתנא למד בזיכין מחביתין, אם כן,

ליגמרה כולה מילתא מהתם

. נלמד לגמרי מחביתין, שהם קודמין גם לנסכים! ואילו מלשון הברייתא: "בזיכין קודמין למוספין", משמע שרק למוספין הם קודמים ולא לנסכים!

ומתרצינן:

להכי

לענין זה שהבזיכין מאוחרים יותר מן הנסכים,

אהני

מועיל כפל לשון הפסוק

"ביום, ביום"

. שלשון זו מלמדת על איחור, ללמדך, שצריך

לאחר

את הבזיכין יותר מן הנסכים.

עד כאן ביאור סדר המערכה לפי אביי.

שנינו במשנה:

קטורת של שחר היתה קריבה בין דם

התמיד

ל

הקטרת ה

אברים

שלו.

והוינן בה

: משנתנו

מני?

מי הוא התנא ששנה אותה?

אי רבנן

, הסוברים [לעיל טו א] שבין הטבת חמש הנרות להטבת שתי הנרות הנותרים, היה מפסיק בהקטרת הקטורת. קשה, הרי אין הקטורת קריבה בין דם התמיד להקטרת האברים!

אלא, "קטורת של שחר היתה קריבה

בין דם לנרות"

-

מבעי ליה

ראוי היה לו לתנא לומר.

כלומר, שהקטורת קריבה בין עבודת דם התמיד לבין גמר הטבת הנרות, לפני שמיטיב את שתי הנרות האחרונים.

ו

אי

משנתנו כשיטת

אבא שאול

היא, הסובר שבין הטבת חמש נרות להטבת שני הנרות הנותרים הפסיקו בדם התמיד, קשה: הרי אין הקטורת קריבה בין דם לאיברים! אלא

"בין נרות לאברים"

-

מבעי ליה

היה ראוי לתנא לומר.

ומתרצינן:

לעולם

משנתנו בשיטת

רבנן היא,

ולדעת רבנן הקטורת היתה קריבה אחרי דם התמיד בין הטבת חמש נרות להטבת שתים הנותרות.

ובסידרא

ובסדר הקרבתם

לא קא מיירי

, לא דקדק התנא, כיון שהקטורת היתה קריבה אחרי עבודות דם התמיד ולפני הקטרת האברים.

ואף על פי שגם הטבת הנרות היתה ביניהם, לא דקדק התנא בסדר כל העבודות.

שנינו במשנה:

ו

קטורת

של בין הערבים היתה קריבה בין איברים

[של התמיד]

ל

מנחת ה

נסכים

[של התמיד].

והוינן בה:

מנא הני מילי?

מנין לנו דברים הללו?

אמר רבי יוחנן: דאמר קרא

[במדבר כח ח] בפרשת קרבן התמיד: "ואת הכבש השני תעשה בין הערבים.

כמנחת הבקר וכנסכו תע שה"

מה

, כמו שב

מנחת הבוקר

-

קטורת קודמת ל

מנחת ה

נסכים, אף כאן

, במנחת הערב -

קטורת קודמת ל

מנחת ה

נסכים.

ומקשינן:

אי

, לדבריך, שלומדים תמיד של בין הערבים מתמיד של שחר, יש להקשות:

מה

, כמו

להלן

, בתמיד של שחר,

קטורת קודמת ל

הקטרת ה

אברים

שלו,

אף כאן

, בתמיד של בין הערביים,

קטורת קודמת לאברים!

ולמה שנינו במשנה שקטורת של בין הערביים נעשית בין איברים לנסכים?

ומתרצינן:

מי כתיב

, וכי נאמר בכתוב:

כאיברי הבקר

וכנסכו תעשה בערב, שנלמד מכאן להקיש את אברי הערב לאברי הבוקר?!

והלא

"כמנחת הבקר" כתיב!

הילכך אנו דורשים כך:

"כמנחת הבקר"

[שקרבה אחרי הקטורת] תהיה מנחת הערב,

ולא כאיברי הבקר

[שקריבים אחרי הקטורת] יהיו איברי הערב. אלא הם קריבים לפני הקטורת.

למדנו במשנה שהקריבו נסכים עם תמיד של שחר וכן עם התמיד של בין הערבים, ונחלקו תנאים בברייתא מנין למדנו דבר זה:

תנו רבנן

:

נאמר בפרשת התמיד [במדבר כח, ד]: "את הכבש אחד תעשה בבקר. ואת הכבש השני תעשה בין הערבים". ואחר כך נאמר [בפסוק ז]: "ונסכו רביעית ההין לכבש האחד".

ובפשטות, הפסוק האחרון - "ונסכו רביעית ההין לכבש האחד" מדבר על הכבש השני שבו סיים הכתוב לעיל, ומכל מקום נחלקו תנאים בדבר כדלהלן:

חכמים אומרים: הפסוק

"ונסכו רביעית ההין

לכבש האחד" מדבר בכבש השני של בין הערבים.

ו

ילמד

הכבש

של שחרית משל ערבית

, כשם שהכבש של ערבית טעון נסכים, אף של שחרית טעון נסכים.