Joma 27b — Talmud auf Deutsch

הוי אומר: זה טלה

של תמיד של שחר, שחייבה התורה לסדר בשבילו מערכת עצים חדשה בכל בקר. אבל שאר הקרבנות, אין צריך לחדש בשבילם את המערכה.

אמר רבי אסי אמר רב: זר שסידר את

עצי

המערכה

-

חייב

מיתה בידי שמים.

כיצד הוא עושה

להכשיר את המערכה לאחר שנפסלה בסידורו של הזר?

פורקה, וחוזר וסודרה

.

וקא סלקא דעתין שהזר עצמו חוזר וסודרה.

ותמהינן:

מאי אהני ליה

פירוק הזר וסידורו מחדש? והרי גם בפעם השניה סידרה הזר.

ומשנינן:

אלא, פורקה זר

, שאין צריך שכהן דוקא יפרק את המערכה.

וסודרה כהן

.

מתקיף לה רבי זירא: וכי יש לך עבודה

שכשירה בלילה ופסולה בזר?!

וסידור המערכה הלא כשר בלילה, ומדוע הוא פסול בזר.

ומקשינן על רבי זירא:

ו

כי

לא

מצינו עבודה שכשירה בלילה ובכל זאת פסולה בזר?

והרי

הקטר

אברים ופדרים

, שהוא עבודה הכשירה כל הלילה, ואמרינן לעיל [כד א] שהזר חייב עליה מיתה?

ומתרצינן: שאני אברים ופדרים, לפי ש

סוף עבודה דיממא הוא

. שההקטרה היא גמר עבודת הקרבן, שנשחט ונזרק דמו ביום. הלכך, חשובה היא כעבודת יום, ולכן היא פסולה בזר.

ומקשינן:

והרי תרומת הדשן

, שכשירה בלילה, ואף על פי כן אינה כשירה אלא בכהן, כדכתיב בתורה "ולבש הכהן מדו בד, והרים את הדשן"!? ומתרצינן: שאני תרומת הדשן, ש

תחלת עבודה דיממא היא

.

ו

דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן

: כהן ש

קידש ידיו

בלילה מהכיור

לתרומת הדשן

-

למחר

, בעלות השחר,

אינו צריך לקדש

ידיו שנית לצורך עבודות היום, הואיל ש

כבר קידש

אותן

מתחלת עבודה

.

הרי שתרומת הדשן נחשבת לתחלת עבודות היום, ולכן היא פסולה בזר.

מה שאין כן סידור המערכה, שהיא עבודת לילה, אין לה להיות פסולה בזר, וכדעת רבי זירא.

ואלא

, מעתה, חוזרת הגמרא להקשות על רבי יוחנן:

קשיא

על רבי יוחנן קושית רבי זירא, מדוע זר שסידר את המערכה חייב מיתה, והרי סידור המערכה כשר בלילה, וכי יש לך עבודה שכשרה בלילה ופסולה בזר!?

ומתרצינן שרבי יוחנן אמר את דבריו בצורה אחרת:

אלא כי איתמר

דברי רבי יוחנן -

הכי איתמר

:

אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: זר שסידר שני גזירי עצים חייב, הואיל ועבודת יום היא

. כדכתיב [ו ה]: "ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר" [ומכאן ילפינן לסידור שני גזירי עצים בבקר, לעיל כו ב].

מתקיף לה רבא: אלא מעתה

, שסידור שני גזירי עצים חשוב כל כך "עבודת יום" ולא לילה, עד כדי כך שזר חייב עליה מיתה,

תיבעי

עבודת סידור המערכה

פייס!?

ומשנינן:

אישתמיטתיה

נעלם מרבא

הא דתניא

:

מי שזכה

בפייס הראשון

בתרומת הדשן

-

זכה

גם

בסדור מערכה, ובסדור שני גזירי עצים

.

ונמצא, שאכן היה פייס לתרומת הדשן.

ומקשינן על דברי רבא:

למימרא

, כפי המשתמע מקושייתו של רבא על דברי רבי יוחנן, שרק מפני שסידור שני גזירי עצים היא עבודת יום היה מן הראוי שיפייסו עליה,

ד

רק

עבודת יום בעיא פייס

. ואילו

עבודת לילה

-

לא בעיא פייס!

ותיקשי:

והרי אברים ופדרים

, שמפייסין על העלאתם מהכבש למזבח להקטירם [בפייס הרביעי, כדתנן לעיל כו א], על אף שהקטרה כשירה בלילה?

ומשנינן: שאני אברים ופדרים ד

סוף עבודה דיממא היא

.

ומקשינן:

והרי תרומת הדשן

, שהיא עבודת לילה, ובכל זאת היו מפייסין עליה [הפייס הראשון בריש פרקין]?

ומשנינן: התם תיקנוה

משום מעשה שהיה

, שהיו רצין שני כהנים, לעיל בריש פרקין. ולכן תיקנו לה פייס על אף שבאמת לא היה ראוי לעשות כן, כיון שהיא עבודת לילה.

ומקשינן על התנאי השני המשתמע מדברי רבא, שרק עבודות שזר חייב עליהם מיתה מפייסין עליהן:

למימרא, ד

רק

עבודת יום, ו

רק עבודה

שזר חייב עליה מיתה

-

בעיא פייס

.

אבל עבודה ש

אין זר חייב עליה מיתה

-

לא בעיא פייס?

ותיקשי,

והרי שחיטה

, שהיא כשירה בזר, ובכל זאת היה עליה פייס [בפייס השני במשנה לעיל כהא]!?

ומתרצינן:

שאני שחיטה, דתחילת עבודה

של הקרבן

היא

. ולכן מפייסין עליה, למרות שכשירה בזר.

אמר

הקשה

מר זוטרא, ואיתימא רב אשי

הקשה זאת:

והא אנן לא תנן הכי

שסידור שני גזירי עצים הוא עבודת יום, כדברי רבי יוחנן!

דתנן:

אמר להם הממונה

לכהנים בבית המקדש:

צאו וראו אם

כבר האיר היום, ו

הגיע זמן השחיטה

של תמיד של שחר. לפי ששחיטת הקרבן פסולה בלילה, שנאמר "ביום זבחכם יאכל".

ואילו

"צאו וראו אם הגיע

זמן

סידור

שני גזירי עצים

" -

לא קתני

. אף על פי שהסידור היה עוד לפני שחיטת התמיד. ומשמע מכך שלא הקפידו בו על אור היום שסידור גזירי העצים כשר אף בלילה?

ומתרצינן: לעולם גם סידור שני גזירים כשר רק ביום.

אלא שלכך לא קתני לה, משום דרק

הך

עבודה

דלית לה תקנתא

, שאין לה תקנה אם נעשית בלילה, כמו שחיטה,

קתני

לה.

ואילו

הך

עבודה

דאית לה תקנתא

, כמו סידור שני גזירי עצים, שגם אם יעשוה בלילה אפשר לפורקן ולחזור ולסדרן ביום -

לא קתני

לה.

לפי שלא הטריחו בשל כך את הכהנים לעלות לגג ולראות אם אכן כבר האיר המזרח, כי גם אם תארע טעות, ויסדרו את העצים בעוד לילה, אפשר עדיין לתקנם, על ידי פירוקם ועריכתם מחדש.

ואיכא דאמרי

: קושיית רבי זירא לרבי יוחנן שאמר זר שסידר את המערכה חייב מיתה, היתה בלשון אחרת:

וכך

מתקיף לה רבי זירא: וכי יש לך עבודה שיש אחריה עבודה, ופסולה בזר

, להתחייב עליה הזר מיתה!? והלא כלל בידינו [לעיל כד א] כי רק בעבודה תמה חייב הזר מיתה, דהיינו עבודה המסיימת ומשלימה את הדבר, ולא עבודה שיש אחריה עבודה נוספת כדי להשלים.