Joma 12b — Talmud auf Deutsch

ורב פפא אמר

: אין צריך חינוך על ידי ריבוי בגדים, אלא

עבודתו

של הכהן ביום הכפורים, כיון שאינה כשירה אלא בכהן גדול, יש בה בעצמה היכר וביטוי לכהונה גדולה, והיא כשלעצמה דיה שתהא

מחנכתו

להיות כהן גדול, אף בלא ריבוי בגדים.

ויש יסוד לסברא זו בדיני חינוך כלי המקדש, שאף הם צריכים קידוש להעשות כלי שרת, להכשירם לעבודה.

מי לא תניא

בברייתא:

כל הכלים שעשה משה

בדורו, בשעת הקמת המשכן,

משיחתן

בשמן המשחה, בשמונת ימי המלואים, היא

מקדשתן

. שכן נאמר "וימשחם, ויקדש אותם".

אבל הכלים שנעשו

מכאן ואילך

, לא נמשחו בשמן המשחה. דדרשינן "אותם" במשיחה, ולא לדורות במשיחה.

אלא, תחילת

עבודתן

ככלי שרת היא

מחנכתן

. כיון שדין העבודה הזו להעשות בכלי קודש, לכן נחשבת העבודה בכלי בעצמה כחינוך לקדושה.

והכא נמי

, כיון שדין העבודה ביום הכפורים הוא להיעשות רק על ידי כהן גדול,

עבודתו

של הכהן העובד

מחנכתו

להיעשות כהן גדול על ידה.

כי אתא רב דימי

מארץ ישראל לבבל,

אמר

: בדין

אבנטו של כהן הדיוט,

נחלקו

רבי ורבי אלעזר ברבי שמעון

ממה היה עשוי.

חד אמר: של כלאים

היה, שנעשה מצמר ופשתים.

וחד אמר: של בוץ

[פשתים], בלא תערובת צמר, היה.

ואמרינן:

תסתיים

[יש להוכיח],

דרבי הוא דאמר

שהיה האבנט

של כלאים

.

מהא

דתניא: אין בין

בגדי

כהן גדול ל

בגדי

כהן הדיוט, אלא באבנט,

שהיה בו חילוק ביניהם,

דברי רבי

.

רבי אלעזר ברבי שמעון אומר

: אין כל הבדל ביניהם,

אף לא

ב

אבנט.

ומדייקת הגמרא:

אימת

, באיזה ענין נחלקו רבי ורבי אלעזר ברבי שמעון בברייתא זו?

אי נימא

שאמרו את דבריהם לענין בגדים שלובשים

בשאר ימות השנה,

והלא

טובא

[חילוק בהרבה בגדים]

איכא

בין כהן גדול לכהן הדיוט.

שהרי ה

כהן

ה

גדול משמש בשמונה

בגדים [חושן, אפוד, מעיל וציץ, בנוסף לכתונת ומכנסים, מצנפת ואבנט],

ו

אילו ה

הדיוט

משמש

בארבעה

בגדים בלבד.

אלא, לאו

, בהכרח, שנחלקו

ב

בגדי כהונה של עבודת

יום הכפורים,

שאף הכהן הגדול אינו משמש בה אלא בארבעה בגדי לבן, ואבנטו ביום הכפורים אינו של כלאים.

ואם כן, רבי, האומר שביום הכיפורים חלוקים הכהן הגדול וההדיוט בסוג האבנט, סובר שהאבנט של כהן הדיוט היה של כלאים [ואילו האבנט של הכהן הגדול היה מפשתן בלבד, כמבואר בפירוש בכתוב].

ודחינן:

אמרי, לא

תוכיח מכאן שכך היא דעת רבי.

כי

לעולם

יש לנו לפרש דבריהם שנחלקו

ב

בגדי כהונה של

שאר ימות השנה,

ולא עסקו כלל בבגדים הנוספים של הכהן הגדול, אלא נחלקו

בהנך

בגדים

דשוין

הן בהם, שהם ארבעה בגדי לבן.

ובהם סובר רבי שחלוקים הם באבנט, שאבנטו של הכהן הגדול בשאר ימות השנה הרי הוא של כלאים, ואבנטו של כהן הדיוט של בד פשתן בלבד הוא.

ורבי אלעזר ברבי שמעון סובר ששניהם משמשים באבנט של כלאים.

כי אתא רבין, אמר: אבנטו של כהן גדול ביום הכפורים

-

דברי הכל

הוא

של "בוץ

", בד פשתן בלבד, שמפורש כן בתורה: "ובאבנט בד יחגור".

וכן אבנטו של כהן גדול

בשאר ימות השנה

-

דברי הכל

שהוא

של כלאים,

שאף הוא מפורש בו "ואת האבנט תעשה שש משזר ותכלת", והתכלת - צמר היא.

לא נחלקו

רבי ורבי אלעזר ברבי שמעון

אלא באבנטו של כהן הדיוט, בין ב

אבנט של

שאר ימות השנה, בין ב

של

יום הכפורים

[שאין הבדל בין הימים].

שרבי אומר

שהוא

של כלאים, ורבי אלעזר ברבי שמעון אומר

שהוא

של בוץ.

אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא

כדברי רבין, שרבי הוא הסובר שאבנטו של כהן הדיוט של כלאים היה, ולא כאבנטו של כהן גדול ביום הכפורים.

שכן שנינו בברייתא: כתוב בתורה בפרשת תרומת הדשן "ולבש הכהן מדו בד [שהיא הכותונת] ומכנסי בד ילבש

על בשרו"

.

מה תלמוד לומר "ילבש",

והרי כבר נאמר בתחלת הפסוק "ולבש"?

אלא,

להביא

עוד בגדים שלא נאמרו בפרשה זו, שהם

מצנפת ואבנט,

שאף אותם צריך ללבוש

להרמת הדשן,

שעבודה גמורה היא, וטעונה ארבעה בגדי כהונה כשאר עבודות,

דברי רבי יהודה.

רבי דוסא אומר

: נאמר כאן "ילבש", וכן בפרשת עבודת יום הכפורים נאמר "כתונת בד קודש ילבש". וילפינן בגזירה שוה:

להביא

את

בגדי

ה

כהן

ה

גדול

, שעבד בהם

ביום הכפורים, שהן כשרין

לכהן הדיוט לעבוד בהם לאחר יום הכפורים. ולא כמי שסובר [להלן] שבגדי כהן גדול של יום הכפורים נגנזים, ואין עובדין בהם לעולם.

רבי אומר

: אין לדרוש את הפסוק כרבי דוסא, היות ו

שתי תשובות

, פירכות, יש

בדבר

.

חדא,

אין כהן הדיוט יכול להשתמש בבגדי הלבן שעבד בהם הכהן הגדול ביום הכפורים, משום

דאבנטו של כהן גדול

שעובד בו

ביום הכפורים לא זה הוא אבנטו של כהן הדיוט

. לפי שאבנט של כהן גדול ביום הכפורים של בוץ הוא, ואילו האבנט של כהן הדיוט של כלאים הוא.

ועוד

טעם של סברא, שאין להכשיר בגדי כהן גדול בעבודת יום הכפורים לעבודת כהן הדיוט של כל ימות השנה:

וכי באותם

בגדים שנשתמשת בהן

לעבודת יום הכפורים, שהיא

קדושה חמורה,

שהרי נכנס בהם לעבודה לפני ולפנים,

תשמש בהן

לעבודת כל ימות השנה, שהיא

קדושה קלה

ממנה!?

אלא מה תלמוד לומר "ילבש"?

לרבות את השחקים

. שלא תאמר שהבגדים צריכים להיות חדשים, ולא שכבר נשתמש בהן זמן ממושך.

ואזדא רבי דוסא לטעמיה

בברייתא אחרת.

דתניא

: נאמר בפרשת עבודת יום הכפורים, "ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבאו אל הקודש,

והניחם שם"

.

תנא קמא סובר:

מלמד, ש

בגדים אלו

טעונין גניזה

.

רבי דוסא אומר

: "הנחה" זו אין פירושה שכבר אינם כשרים לשום עבודה. אלא,

שלא ישתמש בהן

הכהן הגדול לעבודה ב

יום הכפורים אחר,

בשנה הבאה.

תנו רבנן

: אם

אירע בו

בכהן גדול

פסול

טומאה,

ומינו

כהן

אחר תחתיו

לעבוד ביום הכפורים. ולאחר מכן נטהר הראשון, והוכשר לעבוד - הרי הכהן הגדול ה

ראשון חוזר לעבודתו

ככהן גדול, כפי שהיה קודם שנדחה משום פסולו.

וגם ה

שני

[זה שעמד תחתיו] נשאר בקדושת כהונה גדולה, ו

כל מצות כהונה גדולה עליו

. והרי הוא אסור בפריעת הראש ובפרימת הבגדים כדין כהן גדול, וכן אינו מטמא לקרובים, ואסור באלמנה, ועובד בשמונה בגדים,

דברי רבי מאיר.

רבי יוסי אומר: ראשון חוזר לעבודתו

.

אבל ה

שני

-

אינו ראוי, לא ל

שמש בשמונה בגדים כ

כהן גדול, ולא ל

שמש בארבעה בגדים כ

כהן הדיוט.

ו

עוד

אמר רבי יוסי: מעשה ביוסף בן אלם בציפורי, שאירע בו פסול בכהן גדול, ומינוהו

ליוסף בן אלם לשמש

תחתיו

.

ו

לאחר שחזר הראשון לכשרותו,

אמרו חכמים: ראשון

-

חוזר לעבודתו

. ואילו יוסף בן אלם, שהוא הכהן ה

שני

-

אינו ראוי לא ל

שמש כ

כהן גדול, ולא ל

שמד כ

כהן הדיוט

.

ופירשו הטעם שאינו ראוי לשמש כ

כהן גדול: משום

שחוששים שמא תשרור

איבה

בין שניהם.

ומה שאינו ראוי ראוי לשמש כ

כהן הדיוט

הוא

משום "מעלין בקודש ולא מורידין

", שהיות וכבר נתעלה השני בקדושתו להיות כהן גדול אין מורידין אותו מקדושתו להיעשות כהן הדיוט.