Jewamot 92b — Talmud auf Deutsch

אמר רב יהודה

אמר רב: מנין שאין קדושין תופסין

לאדם זר -

ביבמה

שעדיין לא חלצה, ואפילו לרבנן הסוברים בעלמא שקדושין תופסין בחייבי לאוין?

שנאמר "לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר

" -

מלמד הכתוב באומרו "לא תהיה" -

לא תהא בה הויה

של קדושין

ל

אדם

זר

.

ושמואל אמר: בעניותנו

, שאין אנו יודעים לפרש את המקרא -

צריכה גט

.

ומבארת הגמרא את דברי שמואל:

מספקא ליה לשמואל

, האם

האי "לא תהיה אשת המת

" -

אי

רק

ל

אסור אותה ב

לאו

-

הוא דאתא

, רק זה בא הכתוב ללמד.

אי

גם לכך

דלא תפסי בה קדושין

-

הוא דאתא

, בא הכתוב "לא תהיה".

אמר ליה רב מרי בר רחל לרב אשי: הכי אמר אמימר: הלכה כוותיה דשמואל

, שהיבמה שנישאה לשוק צריכה היא גט.

אמר רב אשי: השתא דאמר אמימר

ש

הלכתא כוותיה דשמואל

-

אם היה יבמה כהן

, ונישאת יבמתו לזר, והוצרכה ממנו גט, כדשמואל - הרי הגט אוסר אותה על היבם הכהן משום גרושה.

ולפיכך,

חולץ לה

הכהן, ואינו מיבם אותה.

ושריא ליה

היבמה לזר, שנשאה אחר חליצתו של יבם.

ותמהינן עלה:

איתגורי איתגור!?

הרי הרויח הזר ריוח על ידי עבירתו! כי נמצא, שעל ידי נשואיו עם היבמה באיסור, הרויח הזר יותר ממה שהיה לו אם לא היה נושאה באיסור, כי קודם שנשאה יכול היה היבם ליבמה ולא היתה נישאת לו, ועכשיו שנשאה הזר, ואסרה על היבם הכהן, הרויח שתהא לו לאשה.

אם כן, מצינו חוטא נשכר!?

אלא

, כך אמר רב אשי:

אם

נישאת היבמה לזר, ו

היה יבמה ישראל

-

נותן לה

ה

שני

, הזר,

גט

בעל כרחו, שבית דין כופין אותו לכך, כדי שלא יהא חוטא נשכר,

והותרה לו

ליבם.

אמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רב: יבמה

-

קדושין

הוא ד

אין בה

לזר, אבל

נשואין יש בה

, ומפרש לה ואזיל.

ומניחה הגמרא שכך אמר רב: אם נישאת היבמה לזר, וכגון שאמרו לה מת בעלך ואחר כך מת בנך, ואינך זקוקה ליבום - הרי זו צריכה גט.

ולכן תמהה הגמרא:

אי קדושין אין בה

הרי

נשואין נמי אין בה!

שהרי אי אפשר לנשואין בלא קדושין.

ומשנינן:

אימא

, אמור שכך אמר רב:

קדושין ונשואין אין בה

להצריכה גט.

ואיבעית אימא: מאי נשואין יש בה

-

בזנות!

כלומר, לא לענין להצריכה גט אמר רב, אלא לענין שאם נישאת לזר, אף שעדיין לא נבעלה לו, הרי הוא כזנות, ונאסרת על יבמה. והלכה זו היא

כדרב המנונא!

דאמר רב המנונא: שומרת יבם שזינתה

-

אסורה ליבמה

.

ואיבעית אימא: לעולם כדאמרן מעיקרא

, ש

קדושין אין בה

ביבמה הנישאת לשוק על פי עד אחד או שנים - להצריכה גט.

אבל

נשואין יש בה

להצריכה גט, אם אמרו לה מת בעלך ואחר כך מת בנך, ושוב התברר שמת בנה קודם לבעלה.

ודקשיא לך: אם קדושין אין בה, הרי כל שכן שנשואין אין בה - לא תיקשי:

כי ודאי אין נישואיה נישואין גמורין.

אלא, שהצריכוה חכמים גט, משום

דמיחלפא

דין היבמה הנישאת לשוק בעד אחד

ב

דין של

אשה שהלך בעלה למדינת הים

, ובא עד אחד ואמר לה מת בעלך, וניסת על פי בית דין בעד אחד, ואחר כך בא בעלה, שהיא כן צריכה גט.

ויבואו לומר שאף אשת איש אינה צריכה גט.

אמר רבי ינאי: בחבורה

[יום אסיפה או יום ועד היה להם שקורין "חבורה"]

נמנו וגמרו

, נמנו החכמים למנין והסכימו ברוב דעות:

אין קדושין תופסין ביבמה

לשוק!

היות ונאמר "לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר", ודרשינן: לא תהא בה הויה לאיש זר!

אמר ליה רבי יוחנן

לרבי ינאי:

רבי!

האם

לא משנתנו היא זו

שאמרה שאין תופסים קידושין ביבמה לשוק!?

דתנן

:

א. המקנה דבר שלא בא לעולם, כגון פירות דקל שעדיין לא צמחו, נחלקו בדבר תנאים.

יש הסוברים: המקנה דבר שלא בא לעולם, קנינו קנין. ואילו לדעת חכמים, המקנה דבר שלא בא לעולם, לא קנה.

ב. ולא בדבר זה בלבד נחלקו, אלא כל העושה מעשה קנין באופן שאין חלותו של הקנין מיד, אלא חלות הקנין היא לאחר זמן, היות לא יתכן שתחול חלות הקנין עתה - הרי הוא בכלל מקנה "דבר שלא בא לעולם".

ולדעת חכמים, אי אפשר לעשות מעשה קנין עתה כדי שיחול בעתיד, בענין שלא יכול הקנין לחול עתה. ולכן, אף לכשיגיע הזמן שחלות הקנין יכולה לחול - היא אינה חלה. ולכן -

גוי שאינו יכול לקדש אשה ישראלית בעודו גוי,

האומר לאשה

ישראלית:

הרי את מקודשת לי

, ויחולו קידושייך

לאחר שאתגייר

.

או ישראל האומר לגויה, שאינה ראויה להתקדש לו בגויותה: הרי את מקודשת לי,

לאחר שתתגיירי

.

או עבד כנעני שאמר לבת ישראל: הרי את מקודשת לי

לאחר שאשתחרר

, ואהיה בר קדושין.

או ישראל שאמר לשפחה כנענית: הרי את מקודשת לי

לאחר שתשתחררי

.

או שאמר לאשת איש: הרי את מקודשת לי

לאחר שימות בעליך

.

או שאמר לאחות אשתו, שאינה ראויה להתקדש לו בעוד אחותה חיה: הרי את מקודשת לי

לאחר שתמות אחותיך

.

או

שאמר ליבמה הזקוקה לחליצה, ואינה ראויה עכשיו להתקדש: הרי את מקודשת לי

לאחר שיחלוץ לך יבמיך

.

כל אחת ואחת מאלו -

אינה מקודשת

, שהרי זה כמקנה דבר שלא בא לעולם, וכדעת חכמים, שהמקנה דבר שלא בא לעולם לא קנה.

ומוכח מהמשנה שאין קדושין תופסין ביבמה, ולכן האומר ליבמה הזקוקה לחליצה: הרי את מקודשת לי לאחר שיחלוץ לך יבמיך אינה מקודשת.

אמר ליה

רבי ינאי לרבי יוחנן:

אי לאו דדלאי לך חספא

, אם לא שהגבהתי עבורך חרס מקרקעית הים [רבינו תם] -

מי משכחת מרגניתא תותיה!?

וכי היית מוצא בעצמך את המרגלית המונחת תחתיו.

כלומר, אם לא שגיליתי לך שאין קדושין תופסין ביבמה, לא היית יודע טעמה האמיתי של המשנה. אלא היית אומר שכל העושה מעשה קנין שחלותו היא לאחר זמן לא חל הקנין, אפילו אם ביכלתו להחיל את חלות הקנין מידית.

אמר ליה ריש לקיש

לרבי יוחנן:

אי לאו דקלסך גברא רבה

[אם לא ששיבח רבי ינאי שהוא אדם גדול את דבריך],

הוה אמינא לך אנא

, הייתי אומר לך אני, אין ראייתך ראיה, היות ו

מתניתין

זאת [אשר הוכחת ממה ששנינו בה, לאחר שיחלוץ לך יבמיך אינה מקודשת משום דהוה דבר שלא בא לעולם], שאין קדושין תופסין ביבמה לשוק -

רבי עקיבא היא, דאמר: אין קדושין תופסין בחייבי לאוין

. ובכלל זה יבמה לשוק, שהיא מחייבי לאוין.

אבל לדעת חכמים - אף ביבמה תופסין קדושין!

ותמהה הגמרא על פירושו של ריש לקיש במשנה:

ואי

משנה זו לדברי

רבי עקיבא

היא שנויה, תיקשי מה ששנינו בה:

כי אמר לה

המקדש למתקדשת: הרי את מקודשת לי

לאחר שיחלוץ לך יבמיך

אינה מקודשת, משום שזה דבר שלא בא לעולם.

ואי רבי עקיבא היא - מדוע לא

ליתפסי בה קדושי

לאחר שיחלוץ לה!

דהא שמעינן ליה לרבי עקיבא, דאמר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם!