Jewamot 86b — Talmud auf Deutsch

רבי אלעזר בן עזריה אומר

: מעשר ראשון - נותנו

לכהן

.

ותמהה הגמרא על דברי רבי אלעזר בן עזריה:

וכי מעשר נותנו רק

לכהן ולא

נותנו

ללוי?

והרי הכתוב אומר במפורש ליתנו ללויים!

ומשנינן:

אימא

, אמור כך: רבי אלעזר בן עזריה אומר, מעשר ראשון נותנו

אף לכהן

.

ומבארת הגמרא:

מאי טעמא דרבי עקיבא

, האומר שמעשר ראשון נותנו רק ללויים?

משום

דכתיב

[במדבר יח כו]:

"ואל הלויים תדבר, ואמרת אליהם

: כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר".

הרי ש

בלויים קא משתעי

מדבר

קרא

הכתוב.

וממשיכה הגמרא לבאר, מדוע חולק עליו רבי אלעזר בן עזריה:

ואידך

, רבי אלעזר בן עזריה, הסובר שמעשר ראשון ניתן אף לכהן - טעמו הוא, כי אף על פי שהכתוב מדבר בלויים, בכל זאת, אף הכהנים בכללם,

כדרבי יהושע בן לוי

.

דאמר רבי יהושע בן לוי: בעשרים וארבעה מקומות נקראו כהנים "לויים", וזה אחד מהם: "והכהנים הלויים

-

בני צדוק

".

והרי צדוק - כהן היה, והכתוב קורא לבניו "לויים".

ורבי עקיבא

, הסובר שאין מעשר ראשון ניתן אלא ללויים, סובר -

הכא

, לגבי מעשר,

לא מצית אמרת

שהכתוב קורא לכהנים "לויים". ולכן יש לתת את המעשר גם להם.

כיון

דכתיב

לגבי מעשר

"ואכלתם אותו

-

בכל מקום

".

ומלמד הכתוב, שאין המעשר ניתן אלא ל

מי שיכול לאוכלו בכל מקום

, ואפילו במקום טמא כמו בית הקברות.

יצא כהן, שאין יכול לאוכלו בבית הקברות

, היות והוא מצווה שלא להיטמא.

ואידך

, רבי אלעזר בן עזריה, יבאר את "ואכלתם אותו בכל מקום" -

כל היכא דבעי

, בכל מקום שירצה, יאכלנו.

בא הכתוב "ואכלתם אותו בכל מקום", לומר שני דברים:

האחד -

דלא בעי

, שאין צורך לאכילת מעשר ראשון,

חומה!

והיינו, שאין צורך לאוכלו דוקא בתוך חומת ירושלים.

ו

השני -

אי אכיל ליה

למעשר ראשון כשהוא טמא

בטומאת הגוף

-

לא לקי

על כך!

ולא רק שאינו לוקה, אלא הוא הדין שמותר לכתחילה לאוכלו בטומאת הגוף.

ומביאה הגמרא מעשה ב

ההיא גינתא

, בגינה אחת,

דהוה שקיל רבי אלעזר בן עזריה

, שהיה כהן,

מעשר ראשון מינה

, ממנה, מבעליה של הגינה.

היה נוהג בעל הגינה ליתן לו את המעשר ראשון ממה שגדל בגינה. והיה רבי אלעזר בן עזריה נוטל את המעשר, כשיטתו, שמעשר ראשון ניתן אף לכהן.

אזל רבי עקיבא, אהדריה לפתחא לבי קברי

[הלך רבי עקיבא, והעביר את פתח הגינה לכוון בית הקברות], כדי שלא יוכל רבי אלעזר בן עזריה הכהן להכנס אליה ליטול את המעשר. וכשיטתו, שהמעשר ניתן רק ללוי.

אמר

על כך רבי אלעזר בן עזריה:

עקיבא בתרמילו

-

ואנא, חיי!

עזרא קנס את הלוויים שיפסידו את זכותם ליטול מעשר, מן הטעם שיתבאר בסוגיא שלפנינו.

מהות הקנס תלויה במחלוקתם של רבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא, אם מעיקר דין תורה ניתן המעשר רק ללויים, או שמן התורה הוא ניתן בין ללויים ובין לכהנים.

דעתו של רבי אלעזר בן עזריה היא, שמעיקר הדין ניתן המעשר לשניהם, ולכן, לשיטתו, קנס עזרא את הלויים בכך שלא יתנו להם את המעשר, אלא רק לכהנים.

ואילו לדעת רבי עקיבא, מעיקר הדין אין המעשר ניתן אלא ללויים, וקנסם עזרא שמלבד הלויים תהיה זכות קבלת המעשר גם לכהנים [או גם לעניים, ונחלקו בכך אמוראים להלן].

מהו המקור לקנס בכתובים? - נחלקו בו הראשונים.

יש הסוברים, שהוא ממה שנאמר בספר נחמיה פרק י "והיה הכהן בן אהרן עם הלויים בעשר [בעת המעשר] הלויים".

וכך אמר הכתוב: כשיבואו הלויים לחלוק בבית הגרנות - יבואו עמהם גם הכהנים.

ויש ראשונים שהביאו את הפסוק במלאכי "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר". ובית האוצר הוא הלישכה שתיקן עזרא לתת שם תרומת כהנים.

וכיון שצוה מלאכי לתת שם את המעשר, הרי זה ראיה שהוא של כהנים.

וקיימא לן ש"מלאכי" זה עזרא.

איתמר: מפני מה קנסו

בימי עזרא את ה

לויים במעשר?

פליגי בה רבי יונתן וסביא

.

חד אמר

: מפני

שלא עלו

יחד עם שאר בני גולת בבל

בימי עזרא

, ומתבאר בגמרא לקמן.

וחד אמר: כדי שיסמכו כהנים עליו

[על המעשר]

בימי טומאתן

, שאסורים הם אז לאכול תרומה, ולפיכך ניתן להם המעשר.

ותמהינן:

בשלמא למאן דאמר

קנסו את הלויים מפני

שלא עלו

בימי עזרא, הרי ניחא ד

משום הכי קנסינהו

עזרא ללויים.

אלא למאן דאמר: כדי שיסמכו עליו כהנים בימי טומאתן

וכי

משום

שה

כהנים

צריכים את המעשר

קנסינהו

עזרא

ללויים?!

אלא

, חוזרת בה הגמרא, ומבארת ביאור אחר:

כולי עלמא

בין לרבי יונתן ובין לסביא - טעם ה

קנסא

ללויים שנטלו מהם את המעשר, הוא מפני

שלא עלו בימי עזרא

.

והכא, בהא קמיפלגי

רבי יונתן וסביא:

מר סבר: קנסא

שקנס עזרא, הוא לתת את המעשר, מלבד ללויים, גם

לעניים

. אבל כהנים עשירים - אינם נוטלים.

ומר סבר

: הקנס הוא לתת את המעשר - מלבד ללויים - גם לכהנים בין עניים ובין עשירים, הואיל ו

כהנים בימי טומאתן עניים נינהו

.

ותמהה הגמרא על הסובר קנסא לכהנים, מן המעשה הנזכר לעיל בגמרא, באותה גינה שהיה נוטל ממנה רבי אלעזר בן עזריה את המעשר:

בשלמא למאן דאמר: קנסא לעניים, משום הכי

כשהיה רבי אלעזר בן עזריה, שהיה כהן עשיר, נוטל מן המעשר -

אהדריה רבי עקיבא לפתחא

של הגינה ממנה היה נוטל את המעשר

לבי קברי

, כדי שלא יטול, היות ולדעת רבי עקיבא, עשה רבי אלעזר בן עזריה שלא כדין.

אלא למאן דאמר

שאחר קנס עזרא, ניתן המעשר

לכהנים

, ואפילו עשירים הם -

תיקשי,

אמאי אהדריה

רבי עקיבא

לפתחא לבי קברי

, והרי רבי עקיבא לאחר קנס עזרא היה!

ומשנינן:

הכי קאמר ליה

רבי עקיבא לרבי אלעזר בן עזריה:

אי דאתית בתורת קנסא

[אם באת על המעשר מתורס קנס עזרא] אכן -

אית לך

, יש לך זכות במעשר!

ו

אולם,

אי קאתית בתורת חלוקה

, אם אתה בא עליו מעיקר הדין בתורת חלוקה -

לית לך

.

נתבאר בגמרא לעיל בטעם קנס עזרא, שהוא משום שלא עלו הלויים בימיו:

ועתה מבארת הגמרא את המקור לכך שלא עלו הלויים:

ומנא לן דלא סליקו בימי עזרא

[מהיכן אנו יודעים שלא עלו הלויים מבבל לארץ ישראל בימי עזרא]?

ומפרשינן: מהא

דכתיב "ואקבצם

[את העולים עם עזרא מבבל]

אל הנהר הבא על

אהוא

[סמוך לנהר ההולך למקום ששמו אהוא, מצודות].

ונחנה שם

[והיינו חונים שם]

ימים שלשה. ואבינה בעם

[נתתי לבי להבין בעם אשר נקבצו עמי],

ובכהנים

.

ומבני לוי

-

לא מצאתי שם

".

הרי שכהנים עלו, ולויים לא עלו.

אמר רב חסדא: בתחלה

, קודם שנמנעו הלויים מלעלות,

לא היו מעמידים שוטרים

[רודים ונוגשים לקיים דברי השופטים]

אלא מן הלויים, שנאמר "והשוטרים הלויים לפניכם

".

אבל

עכשיו

-

אין מעמידין שוטרים אלא מישראל

.

שנאמר "ושוטרים הרבים

[היינו ישראל, שהם רבים מן הלויים]

בראשיכם

".

מתניתין:

משנה זו היא כדעת רבי מאיר, הסובר שמעשר ראשון אסור באכילה לזרים.

א.

בת ישראל שניסת לכהן

-

תאכל בתר ומה

.

ואף אם

מת

בעלה הכהן,

ו

יש

לה הימנו בן

-

תאכל בתרומה

בשביל הבן.

שנאמר "ויליד ביתו [של כהן] - הם יאכלו בלחמו". ודרשינן: "יאכילו בלחמו".

ואם חזרה ו

ניסת ללוי

[שהוא נחשב כזר לגבי תרומה], ובנה מן הכהן עדיין קיים - הרי זו

תאכל

רק

במעשר

, בשביל בעלה.

אבל בתרומה, לא תאכל. כי מאחר שניסת לזר, חזרה ונעשית זרה, ואינה אוכלת בשביל בנה מכהן.

ואף אם

מת

בעלה הלוי

ו

יש

לה הימנו בן

-

תאכל במעשר

בשביל בנה מלוי.

ואם חזרה, זו שיש לה בן מן הכהן ובן מן הלוי, ו

ניסת לישראל

-

לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר

.

כי נישואיה לזר, פוסלין אותה מן התרומה ומן המעשר שיש לה לאכול בשביל בניה.

ואם

מת

בעלה הזר

ו

יש

לה הימנו בן

-

לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר

גם אחר מיתתו.

כי הבן שיש לה מישראל פוסלה מלאכול בתרומה בשביל בנה שיש לה מכהן, ופוסלה מלאכול במעשר בשביל בנה שיש לה מהלוי.

ואם אחר כך

מת בנה מישראל

, ובנה מן הלוי עדיין קיים -

תאכל במעשר

בשביל בנה מלוי.

אך לא תאכל בתרומה בשביל בנה מכהן שעדיין קיים, כי הבן מן הלוי פוסלה.

ואם

מת

אף

בנה מלוי

-

תאכל בתרומה

מכח בנה שיש לה מכהן.

ואם

מת

אף

בנה מכהן

-

לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר

, כי הרי בת ישראל היא.