Taanit 9a — Talmud auf Deutsch

ואמר רבי יוחנן: מאי דכתיב

"עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה", מהו כפל הלשון

"עשר תעשר"?

עַשֵׂר

את תבואתך -

בשביל

[כדי]

שְׁתִּתְעַשֵׁר

.

אשכחיה רבי יוחנן לינוקא דריש לקיש

[פגש רבי יוחנן את ילדו של ריש לקיש, שהיה בן אחותו]. והיה מעשה זה לאחר מיתתו של ריש לקיש, כפי שיבואר להלן.

אמר ליה

רבי יוחנן:

אימא לי פסוקיך

[אמור לי פסוק שלמדת]!

אמר ליה

הינוקא:

"עשר תעשר"

.

אמר ליה

הינוקא לרבי יוחנן:

ומאי "עשר תעשר"?

אמר ליה

רבי יוחנן:

עשר

-

בשביל שתתעשר

.

אמר ליה

הינוקא:

מנא לך

[מנין לך שאכן כך הוא]?

אמר ליה

רבי יוחנן:

זיל נסי

[לך נסה בעצמך], ותיווכח שאכן כך הוא .

אמר ליה

הינוקא:

ומי שרי לנסוייה להקדוש ברוך הוא

[וכי מותר לנסות את הקדוש ברוך הוא]?

והכתיב

[והרי נאמר]

"לא תנסו את ה'"!

אמר ליה

רבי יוחנן:

הכי

[כך]

אמר רבי הושעיא

: אכן אסור לנסות את הקדוש ברוך הוא. אבל זה נאמר בכל הדברים -

חוץ מזו

,

נתינת מעשר. כי בענין זה נאמר בפסוק בפירוש שמותר לנסות את הקדוש ברוך הוא.

שנאמר

בספר מלאכי:

"הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי

, ובחנוני נא בזאת

אמר ה' צבאות, אם לא אפתח לכם את ארבות השמים, והריקתי לכם ברכה עד בלי די"

.

מאי

לשון

"עד בלי די"?

אמר רמי בר חמא אמר רב

: "עד בלי" - היינו עד שיבלו. הברכה תהיה מרובה כל כך,

עד שיבלו שפתותיכם מלומר די

. כלומר, הברכה תהיה כה מרובה, עד שתאמרו כל הזמן 'די' [מספיק]. ותאמרו כל כך הרבה פעמים 'די' עד שיבלו [יתבלו] שפתותיכם על ידי כך .

אמר ליה

הינוקא:

אי הות מטי התם להאי פסוקא

[אם הייתי מגיע בלימודי לספר מלאכי, והייתי לומד את אותו פסוק, "הביאו את כל המעשר וגו'"] -

לא הוית צריכנא לך ולהושעיא רבך

[לא הייתי צריך לך, שתאמר לי את הדבר, ולא הייתי צריך להושעיא רבך, שאמרת את הדברים משמו].

ותו אשכחיה

[ושוב פעם אחרת מצאו]

רבי יוחנן לינוקיה דריש לקיש דיתיב

[שישב]

ואמר

את הפסוק בספר משלי:

"אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו"

.

ופירוש המקרא: "אולת אדם תסלף דרכו", האולת של האדם גורמת לו לסלף דרכו ולחטוא. וכשבא עליו עונש ופגע - "על ה' יזעף לבו". שכועס ואומר: מפני מה אירע לי פגע זה?

יתיב רבי יוחנן וקא מתמה

[ישב רבי יוחנן והיה תמה על מקרא זה].

אמר: מי איכא מידי דכתיבי בכתובי דלא רמיזי באורייתא

[וכי יש דבר שכתוב בכתובים , ולא רמזו משה בתורה]? והרי החומש הוא יסוד הנביאים והכתובים!

אמר ליה

הינוקא:

אטו הא מי לא רמיזי

[וכי דבר זה לא נרמז בתורה]?

והכתיב

[והרי כתוב] גבי אחי יוסף, כשעלו אל יעקב אביהם, ובדרך מצאו את כספם בפי אמתחותיהם:

"ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלהים לנו"

. והיינו, שתמהו על הרעה שאירעה להם, ושאלו מפני מה עשה זאת ה' להם . ובאמת היה זה עונש על חטאם במכירת יוסף .

התפעל רבי יוחנן מדבריו החריפים של הינוקא, ורצה לראותו. ולכן

דל עיניה

[הרימו לו את ריסי עיניו, שהיו שוכבים ומכסים את עיניו, במזלגי כסף, כדי שיוכל לראות]

וחזא ביה

[והביט בו].

אתיא אימיה

-

אפיקתיה

[באה אמו של הינוקא - והוציאתו מלפני רבי יוחנן].

אמרה ליה: תא מקמיה, דלא ליעבד לך כדעבד לאבוך

[בוא וצא מלפניו, כדי שלא יעשה לך כפי שעשה לאביך]. שנתן בו עיניו והמיתו , כפי שמובא במסכת בבא מציעא [פד א].

ואמר רבי יוחנן: מטר

בא לעולם אפילו

בשביל יחיד

שנצרך לו. והיינו, כגון שזרע לאחר שזרעו כולם, ורק הוא נצרך עתה לגשמים, או שהוא יהודי יחיד בין נכרים. אף שאין שאר ישראל צריכין לגשמים, יורד המטר לצרכו.

אבל

פרנסה,

דהיינו, שפע טובה ומחיה לכל העולם - באה רק

בשביל רבים

. שאם רבים צריכים שובע, שתישלח ברכה בתבואתם, אזי אם זכו לכך, הקדוש ברוך הוא שולח להם ברכה. אבל אם רק יחיד צריך לכך, אין הקדוש ברוך משנה עבורו את דין השנה, אלא היא נשארת כפי ברכותיה שנקבעו לה מתחילה.

והיינו, שהקדוש ברוך הוא מסייע אף ליחיד, שלא תהיינה תבואותיו גרועות משל אחרים. אבל אין הוא מסייע ליחיד לעשות שדהו יותר מהרגיל, כשדה שובע.

ומנין לנו דבר זה?

ש

מטר

בא

בשביל יחיד,

למדים מ

דכתיב: "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב לתת מטר ארצך"

. הרי שאף לצורך יחיד מוריד הקדוש ברוך הוא מטר.

ש

פרנסה

באה דווקא

בשביל רבים,

למדים מ

דכתיב

לגבי ירידת המן במדבר:

"הנני ממטיר לכם לחם"

. הרי שדווקא לצורך רבים מביא הקדוש ברוך הוא ברכה.

מיתיבי: רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה פרנסים

[ממונים, עוסקים בצרכי ציבור]

טובים עמדו לישראל

.

אלו הן

:

משה, ואהרן, ומרים

.

ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם

[על ידי אותם שלשה פרנסין] לישראל.

ואלו הן

אותן שלש מתנות:

באר, וענן, ומן

.

באר

, אותו סלע שהיה מתגלגל עִם ישראל, והיו זבים ממנו מים בא

בזכות מרים

.

עמוד ענן

בא

בזכות אהרן

.

מן,

מאכלם של ישראל במשך שהותם במדבר - בא

בזכות משה

.

כאשר

מתה מרים

-

נסתלק הבאר

, שבא בזכותה.

שנאמר: "ותמת שם מרים", וכתיב בתריה

[וכתוב מיד לאחר מכן]:

"ולא היה מים לעדה"

. ואז הכה משה את הסלע, ולא רצה להזיל מימיו בשבילו, לפי שמתה מרים.

וחזרה

הבאר לאחר מכן

בזכות שניהן

[בזכות משה ואהרן] . כפי שנאמר, שאמר להם הקדוש ברוך הוא: "ודברתם שניכם אל הסלע ונתן מימיו".

מת אהרן

-

נסתלקו ענני כבוד

שהקיפו את ישראל במדבר, שבאו בזכותו של אהרן.

שנאמר

לאחר שמת אהרן:

"וישמע הכנעני מלך ערד

וגו' וילחם בישראל וישב ממנו שבי".

מה שמועה

[איזו שמועה]

שמע

הכנעני מלך ערד, שמשום כך בא להלחם בישראל?

שמע שמת אהרן, ו

משום כך

נסתלקו ענני כבוד

שבאו בזכותו ,

וכסבור

היה ש

ניתנה לו רשות להלחם בישראל

.

והיינו דכתיב: "ויראו כל העדה כי גוע אהרן"

.

אמר רבי אבהו: אל תקרי "וַיִרְאוּ",

לשון ראיה,

אלא "וַיֵיָראוּ"

,

לשון ראיה. שעל ידי שמת אהרן, נסתלקו ענני הכבוד שהקיפו את ישראל, ונתגלו לעין כל .

ודרשה זו נדרשת

כדדריש

[כפי שדורש]

ריש לקיש

.

דאמר ריש לקיש

: המילה

"כי" משמש

בתורה

ב

כל אחד מ

ארבע

ה

לשונות

דלהלן:

א. לפעמים היא באה במקום המילה

אי

[אם],

ב. פעמים שהיא באה במקום המילה

דלמא

[שמא],

ג. פעמים שהיא באה במקום המילה

אלא

[כלומר, שסותר את הדיבור שלפניו],

ד. ופעמים שהיא באה במקום המילה

דהא

[שהרי]. כמו בפסוק שהבאנו לעיל: "ויראו כל העדה כי גוע אהרן". והיינו, שעדת ישראל נתגלתה, שהרי מת אהרן, ונסתלקו ענני כבוד .

חזרו שניהם,

הבאר וענני הכבוד ,

בזכות משה

.

וכאשר

מת משה

-

נסתלקו כולן

.

ומנין לנו שאכן נסתלקו במיתתו?

שנאמר: "ואַכְחִד

את שלשת הרעים בירח

[בחודש]

אחד"

. ו"שלשת הרועים" היינו משה אהרן ומרים .

ויש לתמוה,

וכי בירח אחד מתו

שלשתם?

והלא מרים מתה ב

חודש

ניסן, ואהרן

-

ב

חודש

אב, ומשה

-

ב

חודש

אדר!

אלא, מלמד

[מלמדנו הכתוב]

שנתבטלו שלש מתנות טובות שנתנו על ידן

[על ידי משה אהרן ומרים], דהיינו: הבאר, ענני הכבוד, והמן,

ונסתלקו כולן בירח אחד,

בחודש אדר, כשמת משה.

על כל פנים, מצינו שירד המן בזכותו של משה לבדו.

אלמא,

הרי לנו,

אשכחן

[מצאנו] שניתנת

פרנסה בשביל יחיד!

ומתרצת הגמרא:

שאני

[שונה]

משה

, כיון דלרבים הוא בעי

[כיון שהוא נצרך לרבים], אף שבעצם הוא יחיד -

כרבים דמי

[הרי הוא נחשב כרבים] .

רב הונא בר מנוח ורב שמואל בר אידי ורב חייא מווסתניא

[שם מקום הוא],

הוו שכיחי קמיה דרבא

[היו מצויין לפני רבא]. שלמדו לפניו תורה.

כי נח נפשיה

דרבא

[כאשר נפטר רבא] -

אתו לקמיה דרב פפא

[באו ללמוד לפני רב פפא].

כל אימת דהוה אמר להו שמעתא ולא הוה מסתברא להו

[כל פעם שהיה רב פפא אומר שמועה, ולא היו מסתברים להם דבריו],

הוו מרמזי אהדדי

[היו מרמזים זה לזה] שאין הדברים נראים.

חלש דעתיה

[חלשה דעתו של רב פפא], כי היתה בכך פגיעה בכבודו.